רע"א 2967/06 רביע טרביה(קטין) נ. שמואל כהן

1.ביום 30.3.2005 ארעה תאונה, בה נפגע המבקש 1 (להלן: המבקש ), בן 15 שנים באותה העת, בהיותו הולך רגל; הפגיעה הייתה קשה והוא נותר בתרדמת. המבקש הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), ובמסגרתה הגיש בקשה לתשלום תכוף, שנדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן). בית המשפט קמא ציין כי עובר ליום 31.1.2006 שולמו למבקש תשלומים תכופים בסך של כ- 183,000 ש"ח. בית המשפט פסק למבקש תשלום תכוף חודשי נוסף בראשי נזק שונים, המצטבר לסך של 15,900 ש"ח, ולאחר ניכוי קצבת המל"ל - סך של 11,650 ש"ח מידי חודש בחודשו. בין ראשי הנזק שהרכיבו סכום זה היו גם שנים אלה: עבור סיעוד בכל שעות היממה נפסק סכום של 7,500 ש"ח, ובעבור טיפולים פיזיוטרפים – סכום של 2000 ש"ח. על אלה השנים משיג המבקש בפני.

2.לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות. בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו באשר לסכומי הפיצוי בראשי הנזק השונים. עם זאת, למבקש נפסקו תשלומים תכופים בסכומים לא מבוטלים. כבר הודגש, כי התשלום התכוף מטרתו לספק מענה מיידי וזמני לצרכי הנפגע בדרך של החשת התשלום. סעד ביניים זה נועד להבטיח כי עוד בטרם מיצוי ההליכים המשפטיים, יקבל הנפגע לידיו תשלום בגין צרכי הריפוי, הסיעוד והמחייה שלו (לעניין זה ראו רע"א 9275/03 פינטו אברהם נ' יונה יונה , פ"ד נח(2) 295). אופיו זה של סעד התשלום התכוף, והבחינה הלכאורית המבססת אותו, מצביעים על שיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בכגון דא. ואכן, הכלל הרגיל הוא כי אין בית משפט שלערעור מתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת, בכל הנוגע לסעד המיידי והזמני של תשלום תכוף (ראו רע"א 818/05 שמואל שטיינברג נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005(1) 3869). מובן כי ההחלטה בכל הקשור לתשלום התכוף אינה מהווה הכרעה סופית – לכאן או לכאן - בשאלת זכאותו של המבקש לפיצוי ושיעורו. שאלה זו עוד עתידה להתברר בהליך העיקרי. לאור האמור לעיל, בנסיבות העניין, איני מוצא לנכון לסטות מהכלל ולשנות מהחלטת בית המשפט קמא. לא יהא זה למותר להעיר, שוב, כי, ככלל, ראוי להימנע מהעברת תשלומים מקדימים בשיעור מופרז, לבל יעמוד התובע בפני שוקת שבורה, בעת שיינתן פסק-הדין המסכם ויהא עליו לכלכל את הוצאותיו על-פי יתרת הסכום שתיוותר בידו לאחר ניכוי התשלומים התכופים.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.