רע"א 2971-23 רע"א 2971-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 9.2.2023, בע"א 15822-11-22 (הרשמת פ' נויבירט), שעל-פיו נמחק ערעור המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, מיום 1.9.2022, בת"א 54828-11-19 (השופטת מ' צ'רקה).

2.המבקשים, סלימאן חמיד סאלם אבו עראר ועיסא מחמד גברין הרוש, הגישו תביעה לפינוי וסילוק יד של המשיבה, עתניאל – אגודה שיתופית חקלאית, ממקרקעין בסמוך ליישוב עתניאל. בית משפט השלום דחה את התביעה, בפסק דין מיום 1.9.2022.

3.על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 8.11.2022, נשלחה ממזכירות בית המשפט המחוזי למבקשים "הודעה על הצורך בהפקדת ערובה", שבה הופנתה תשומת ליבם לכך ש"על יסוד תקנה 135 והתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על המערערים להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 20,000 ₪, להבטחת הוצאות המשיבים". להודעה נוספה ההבהרה הבאה: "לא הופקדה הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור".

4.משלא הופקד הערבון, החליטה הרשמת ביום 12.12.2022, כהאי לישנא: "טרם הופקד הערבון. המחדל יוסר עד ליום 19.12.22, אחרת יימחק ההליך ללא התראה נוספת". ביום 19.12.2022, הגישו המבקשים בקשה למתן ארכה, תוך שהסבירו כי הטעם לעיכוב נעוץ "במצב הבטחוני לאחרונה בשטח"; עוד נטען, כי בא כוחם לא היה בקו הבריאות, דבר שמנע ממנו לעמוד עִמם בקשר. למרות התנגדות המשיבה, וחרף העובדה שטרם שולמו הוצאות משפט שהושתו על המבקשים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי בבקשת עיכוב ביצוע, עובדה שלגביה ציינה הרשמת כי היא "מעמידה כשלעצמה באור בעייתי בקשות לפטור או לארכה בהפקדת ערבון" – נעתר בית המשפט לבקשה ונתן ארכה ממוקדת עד יום 3.1.2023, תוך שהוסיף כי "ככל שלא תבוצע הפקדה עד למועד זה יימחק ההליך ללא התראה נוספת".

5.גם בתאריך המיועד, לא הופקד הערבון; תחתיו, הוגשה בקשת ארכה נוספת – הפעם עד יום 15.2.2023. המשיבה התנגדה לבקשת הארכה, לדבריה, בשל התנהלות חסרת תום לב מצד בא כוחם של המבקשים, אשר התחייב להעביר חלק מסכום החוב הקיים בתמורה להסכמתה לארכה נוספת. בהחלטתה מיום 11.1.2023, לא מצאה הרשמת כי הנסיבות מצדיקות דחיה, וגם קבעה כי נפלו בבקשה פגמים שונים; לפיכך, הבקשה נדחתה. חרף זאת, העניק בית המשפט המחוזי ארכה נוספת – עד יום 18.1.2023 – להפקדת הערבון, ושב וציין: "אחרת יימחק ההליך בלא התראה נוספת".

6.ושוב, הערבון לא הופקד, ובמועד האחרון להפקדתו, הוגשה במקומו בקשת ארכה נוספת. הפעם נוספו סיבות על אלה שצוינו בשלבים הקודמים: לא רק המצב הביטחוני החמור, ולא רק החלאים, אלא גם מצבם הכלכלי הדחוק של המבקשים. בא כוחם של השניים הודה כי המשיבה נכונה היתה ליתן הסכמתה למתן הארכה, בתנאי שיעבירו המבקשים סך של 10,000 ₪ מתוך חובם לה, אלא שהסכום לא הועבר; זאת, כך נטען, מכיוון שהמבקשים "שמצבם הסוציואקונומי בכי רע, טענו, ובצדק, שבמידה ויבוטל פסק הדין [לא] יהיו חייבים מאומה". בהחלטה מיום 19.1.2023, קבעה הרשמת כי אין הצדקה ליתן ארכה נוספת, מעבר לאלו שניתנו. אף על-פי כן, העניקה ארכה קצרה נוספת, בת שבוע-ימים; נקבע אפוא, כי הערבון יופקד עד יום 26.1.2023. כחלק מהרוטינה, שהפכה קבועה, הוסיפה וציינה הרשמת כי אם לא יֵעשה כן – "יימחק ההליך בלא התראה נוספת"; בפעם הזו גם הדגישה, כי "לא תתאפשרנה ארכות נוספות".

7.גם במועד המיועד, יום 26.1.2023, לא הופקד הערבון; במקומו, הוגשה בקשה מקוטעת. בהחלטה מיום 29.1.2023, התבקשו המבקשים להגישה מחדש, אך בקשה מתוקנת וברורה – לא הוגשה. למחרת היום, ומאחר שלא הוגשה בקשה מתוקנת, ניתנה ארכה נוספת, עד יום 3.2.2023, תוך שהובהר כי לא תינתן ארכה מעבר לכך. יומיים לאחר חלוף המועד, ביום 5.2.2023, הגיש ב"כ המבקשים "בקשה לשחרור מייצוג ולחלופין הארכת מועד"; זאת, "לאור אי יכולת לתקשר עם הלקוחות [...] ובשל חששו של [עורך הדין] מהמשך ייצוג ומהאחריות שאולי יישא בה לאור אי הפקדת הערבון".

8.ביום 9.2.2023, ניתן פסק דין המורה על מחיקת הערעור. צוין, כי לבד מן הארכּות הרבות מאוד שניתנו, לא הציגו המבקשים כל ראיה לביסוס טענותיהם השונות, ואף לא תמכו אותן בתצהירים. הרשמת מתחה ביקורת גם על התנהלותם הדיונית; על כך שהגישו את בקשות הארכה במועד האחרון, חרף הבהרות בית המשפט כי לא תינתנה ארכּות נוספות. הערעור, כאמור, נמחק, והמבקשים חויבו לשלם למשיבה סך של 2,000 ₪, בגין הוצאות משפט, נוסף על ההוצאות שנפסקו במשך הזמן ביחס לבקשות ספציפיות.

מכאן הבקשה שלפנַי.

9.לטענת המבקשים: "העיכוב בהפקדת העירבון נבע מנסיבותיהם האישיות [...] בעקבות פטירת אחד מהאחים ולאחר מכן התלקחות האיזור בעקבות המהומות שאירעו באותה תקופה באיזור גרמו לעיכוב בהפקדת העירבון". עוד הוסיפו, כי "אי הפקדת העירבון לא נבעה מזלזול בבתי המשפט".

10.המבקשים טענו בהרחבה, כי בסמכותו של בית המשפט 'להחיות' הליך שנמחק, וכן כי הוא רשאי להיעתר לבקשה להארכת מועד להפקדת ערבון, אף לאחר חלוף מועד ההפקדה. את טענותיהם אלה תמכו המבקשים בהפניות לפסיקה ובמובאות מן הספרות. עוד הוסיפו לטעון, כי יש להפעיל את סמכות בית המשפט למחוק ערעור בגין אי-הפקדת ערבון באופן מידתי, ובתוך כך לבחון אם יש לבעל הדין הסבר מניח את הדעת למחדלו. מהבקשה משתמע, על אף שהדבר לא נטען בפה מלא, כי בית המשפט המחוזי לא עשה כן.

דין הבקשה להידחות.

11.אבהיר, תחילה, כי אין עוררין על סמכות בית המשפט 'להחיות' הליך שנמחק בנסיבות כבעניין דנן; בעניין זה ודאי צודקים המבקשים, ולא היה צורך להאריך בדבר. ברם, השאלה שלפנינו אינה זו, אלא האם ראוי לעשות כן, בנסיבות העניין דנן; על כך – אין מנוס ממתן תשובה שלילית. מהמתואר לעיל עולה, כי בית המשפט המחוזי גילה סבלנות מפליגה ביחס למחדליהם של המבקשים, ונהג עִמם במתינות רבה. למרות התנהלותם הפגומה של השניים – לאורך כל ההליך – ולמרות התראות חוזרות ונשנות על כך שהערעור צפוי להימחק, העניק בית המשפט המחוזי ארכה אחר ארכה, גם כשלא בהכרח היה מוצדק לתִתן, והכל – על מנת לאפשר את תיקון הפגם. ברם, המבקשים לא ניצלו הזדמנויות רבות אלה, ולא פעלו כמתחייב עד למחיקת הערעור; אף טענותיהם, שהתחלפו בין הבקשות השונות – נטענו בעלמא, וללא תימוכין. במצב דברים זה, לא נותרה ברירה אחרת לבית המשפט המחוזי, ובדין מחק את הערעור.

12.פשיטא גם שבית המשפט המחוזי פעל בסמכות; סמכותו מעוגנת בתקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הקובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור". ההחלטה על מחיקת ערעור בשל אי-הפקדת ערובה מסורה אפוא לשיקול דעת בית המשפט (ראו: בש"א 2511/90 רום נ' עיזבון המנוח אברהם שריער, פ"ד מד(3) 589 (1990); רע"א 2885/06 נציגות הבית המשותף נ' גאון חברה לבניין והשקעות בע"מ, פסקה 4 (3.10.2006) (להלן: עניין נציגות הבית המשותף)). יתרה מכך, בפסיקה נקבע זה מכבר, כי "הארכת מועד להפקדת ערבון אינה ניתנת כדבר שבשיגרה. הפגם הדבק בערעור, עקב אי הפקדת ערבון במועד, אינו עניין של מה בכך" (בש"א 2005/97 יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (16.4.1997); עניין נציגות הבית המשותף, פסקה 4). ואם כך הדבר ביחס לאיחור חד-פעמי בהפקדת ערבון, על אחת כמה וכמה שכך הוא ביחס לאיחורים חוזרים ונשנים, תוך התנהלות דיונית פסולה.

13.זאת ועוד. אי-הפקדת הערבון כנדרש, אינה 'סתם' התנהלות דיונית שאינה ראויה. התנהלות זו, הובילה לפגיעה במשיבה, כפי שהאחרונה היטיבה לתאר בתגובותיה לבקשות הארכּה הרבות; וחמור מכך, יש בה משום המריית פיו של בית המשפט (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 829 (מהדורה שביעית 1995)). בחירה פסולה זו, שלא לציית להוראותיו המחייבות של בית המשפט, חמורה במיוחד בהתחשב גם בביטויה הנוסף – הימנעותם של המבקשים מלשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתם בבית משפט השלום. אף את טענתם שלפיה לא העבירו את הכסף, משום ש"במידה ויבוטל פסק הדין לא יהיו חייבים מאומה" – יש לדחות מכל וכל, וכבר בעצם העלאתה טמונה עזות מצח לא מבוטלת, שכן בקשת עיכוב ביצוע שהגישו, ושכּוּונה, בין היתר, לסוגיית ההוצאות שנפסקו לחובתם בבית משפט השלום – נדחתה.

הבקשה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובה, ובהתחשב גם עם ההוצאות שנפסקו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, איני עושה צו להוצאות.