רע"א 2885/06 נציגות הבית המשותף ואח' נ. גאון חברה לבניין והשקעות בע"מ

1.בפניי בקשה ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט א' ש' שילה) אשר הורה על מחיקת ערעור שהגישו המבקשים בשל אי הפקדת ערבון.

המבקשים, נציגות בית משותף בחולון ו- 27 מתוך 30 המשפחות המתגוררות בבניין, הגישו תובענה כספית בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף נגד המשיבה 1 שבנתה את הבניין, ונגד מנהליה, המשיבים 2 – 4.

בית משפט השלום הכריע בתובענה לאחר שקיבל חוות דעת מומחה שמונה על ידו לעניין ליקויי האיטום בבניין ופסק למבקשים פיצויים, בציינו כי הם זכאים לסכום פיצויים שאינו עולה על הסכום שננקב בחוות דעת המומחה מטעמם. המבקשים, הסבורים כי הם זכאים על בסיס חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לפיצויים גבוהים יותר, ערערו לבית המשפט המחוזי, אך הערעור נמחק לאחר שהמבקשים לא הפקידו ערובה כנדרש.

2.המבקשים טוענים כי הם סברו שאין מקום להפקיד ערובה להוצאות המשיבים מאחר שהמשיבים לא שילמו להם את החוב הפסוק והם נאלצו לפתוח נגדם בהליכי הוצאה לפועל. לפיכך הגישו בקשה לפטור מהפקדת ערובה אך הבקשה נדחתה על ידי רשם בית המשפט המחוזי. לדבריהם, עובר לדיון בבית המשפט המחוזי הם ניהלו משא ומתן עם המשיבים באשר לאופן תשלום החוב הפסוק והסכם פשרה לעניין הערעור שהיה קבוע אותה עת לדיון מקדמי. מאחר והמשא ומתן עמד בפני סיום, הוגשה בקשה בהסכמה להארכת המועד להפקדת ערובה, אולם ערב הדיון המקדמי בבית המשפט נקלע המשא ומתן לקשיים ועל כן ביקש בא כוחם ארכה נוספת של מספר ימים להפקדת הערבון, אולם זו נדחתה.

לטענתם, ההחלטה שלא לפטרם מהפקדת ערבון שגויה מאחר שהחוב הפסוק עולה בשיעור ניכר על סכום הערבון. כן הם סבורים, כי היה מקום ליתן משקל להסכמת הצדדים לפטור הדדי מהפקדת ערבון וכי היה מקום לאפשר להם לשלם את הערבון תוך ימים מספר או לאפשר לבא כוחם להפקיד לאלתר את הערבון.

3.התבקשה תגובת המשיבים.

המשיבים סבורים כי דין הבקשה להידחות, באשר הסברי המבקשים נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי ונדחו; טעמיהם לאי הפקדת הערבון נטענו בעלמא וללא פירוט ואין הם מציגים כל טעם מדוע לא הגישו בקשה להארכת המועד להפקדת הערבון בטרם עבר המועד להפקדתו. המשיבים סבורים כי סיכויי ערעורם של המבקשים קלושים, בפרט בהתייחס לערעור נגד המשיבים 4-2, נגדם נדחתה התביעה כליל. הטיעון המשפטי העומד בבסיס הערעור נדון לדבריהם על ידי בית משפט השלום ונדחה באופן ברור ומפורט ועניין זה אף הוא משליך על סיכויי הערעור. המשיבים מציינים כי המשיבה 1 שילמה למבקשים את מלוא חובה על פי פסק דינו של בית משפט השלום וכן את מלוא הסכום שנקבע בפשרה בין הצדדים, בסך כולל של 410,000 ש"ח.

4.על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.11.05, היה על המבקשים להפקיד את הערבון בתוך 30 יום. לבקשת הצדדים שהוגשה בהסכמה, הוארך המועד להפקדת הערבון עד ליום 1.3.06. ההחלטה על מחיקת הערעור ניתנה בסופו של דיון שהתקיים ביום 2.3.06, יום לאחר שהיה על המבקשים להפקיד הערבון. כעולה מפרוטוקול הדיון, הסתיים המשא ומתן בין הצדדים לפחות 4 ימים עובר למועד הדיון. למרות זאת, לא פנו המבקשים בבקשה מתאימה לבית המשפט להארכת המועד להפקדת הערבון עובר לדיון בבית המשפט. זאת, על אף שבהחלטה מיום 6.11.05 צוין כי אם לא יופקד הערבון עד 7 ימים לפני הדיון המקדמי, יירשם הערעור לדחייה למועד הקבוע לדיון המקדמי ללא כל הודעה נוספת.

ההחלטה על דחיית ערעור – ובמקרה זה מחיקתו – בשל אי הפקדת ערבון במועד, מסורה לשיקול דעת בית המשפט (בש"א 2511/90 רום נ' עזבון המנוח אברהם שריער , פ"ד מד (3) 589 (1990)). איחור בהפקדת ערבון אינו נתפס כעניין של מה בכך והארכת מועד להפקדת ערבון אינה ניתנת כעניין שבשגרה (בש"א 2005/97 יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , תק-על 97(2). ההחלטה באשר למתן ארכה להפקדת ערבון היא פרי איזון בין שלושה אינטרסים: האינטרס של כל אחד מבעלי הדין ואינטרס הציבור בבירור מהיר ויעיל של ההליכים בבתי המשפט. איזון זה צריך שייעשה על בסיס תשתית עובדתית ולפיכך על המבקש הארכת מועד לתמוך בקשתו בתצהיר מפורט (בש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית , פ"ד נב(3) 625 (1998); ע"א 4833/98 יונה מרכז רפואי בע"מ נ' עיתון "העיר", תק-על 99(3) 1230). יחד עם זאת יש לציין כי בהקשר זה הועלתה התהיה האם דחיית ערעור בשל אי הפקדת ערבון, מכוחה של תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, משקפת איזון ראוי בין הזכויות החוקתיות הנוגעות הטבועות בבירור הערעור לאינטרסים שלמולם, העומדים ביסוד תקנה 431 (ע"א 9663/04 אלמלם נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ , תק-על 2005(2) 3054. אולם ראו בהקשר זה דברי השופטת נאור בהליכים נוספים במסגרת אותו תיק: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם , תק-על 2006(2) 4479). בענייננו שלנו איני רואה צורך להידרש לעניין אחרון זה שטיעוני הצדדים לא נגעו אליו, אולם ראיתי להביא לצורך שלמות התמונה.

בענייננו חלף המועד להפקדת ערבון ימים מספר לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים הגיעו אל קיצו ואף על פי כן לא עשו המבקשים דבר על מנת להפקיד הערבון או לבקש הארכת מועד להפקדתו. הבקשה אף אינה מבארת מדוע לא פעלו המבקשים לגיוס הכסף להפקדת הערבון, אם ייכשל המשא ומתן, ביודעם את החלטת בית המשפט מיום 6.11.05. ההחלטה על דחיית הערעור התקבלה לאחר דיון בנוכחות הצדדים, במהלכו ביקש בא כוח המבקשים ליתן לו ארכה להפקדת הערבון תוך שהוא מסביר כי הפיקדון לא הופקד בשל המשא ומתן שהתנהל ומאחר והמבקשת 1 לא העבירה את הסכום להפקדה. אין מדובר איפוא בהחלטה על דחיית הערעור שהתקבלה מבלי שניתנה למבקשים האפשרות להציג טענותיהם. בהקשר זה אציין כי אף טענותיהם של המבקשים בפניי באשר לסיבות שבעטיין לא הופקד הפיקדון לא נתמכו בתצהיר. במאמר מוסגר אציין, כי טענתם של המבקשים כי היה מקום לאפשר לבא כוחם להפקיד הפיקדון לאלתר תמוהה היא, שכן בדיון הוא לא הציע להפקיד הכסף לאלתר אלא ציין כי דרושים לו מספר ימים נוספים על מנת להפקיד הערבון.

מכל מקום, מכל המכלול האמור לא מצאתי כי הבקשה מצדיקה מתן רשות לערער.

המבקשים ישאו בשכר טרחת המבקשים בסך 5,000 ₪.