רע"א 2977/15 החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ נ. ט.ר הנדסה אזרחית בע"מ

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 18.3.2015 בע"א 24403-10-14 (כב' השופטים ש' דברת, א' ואגו ו- ש' פרסקי ; להלן: פסק הדין

במחוזי ).

רקע והליכים קודמים

2.

ענינו של הסכסוך בין הצדדים בעבודות בניה שנעשו במתחם "כיכר הים" באשקלון בעקבות מזג אוויר סוער שהיכה בעיר בנובמבר 2007 והביא להיסחפות כיכר מהכביש לים. המשיבה ביצעה עבור המבקשת, החברה האמונה על התשתיות בעיר מטעם העירייה, עבודות לתיקון הנזק שנגרם לכביש ועבודות נוספות. ביום 15.7.2008 הגישה המשיבה בבית המשפט השלום בבאר שבע תביעה נגד המבקשת, לאחר שבין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלת התמורה שמגיעה למשיבה בגין פעולותיה במתחם. המחלוקת נסובה בעיקר סביב השאלה כמה חומר נדרש למילוי הבור הגדול שנפער בכיכר.

במהלך הדיון בתביעה מינה בית משפט השלום מהנדס מומחה, שיחווה דעתו לגבי הכמויות ומחירי החומרים בהם נעשה שימוש בעבודות הבניה שביצעה המשיבה, כדי לקבוע את שווין הכולל. המהנדס נעזר במודד מוסמך שהוסכם על הצדדים, ואמד את גודל הבור.

3.

ביום 31.7.2014 ניתן פסק דין בתביעה (ת"א (ב"ש) 2967-08; כב' השופט י' טישלר ). בפני בית המשפט עמד מסמך דרישת כספי ביטוח עליו חתום מנכ"ל המבקשת, ואשר בו פורט היקף מילוי של 8,000 מ"ק וכן היקף הידוק שטחים של השטחים על 13,000 מ"ר – היקפים גבוהים בהרבה ממה שטענה המבקשת בהליך מול המשיבה. בית המשפט ציין שהמסמך " גובל בהודאה בניסיון לקבל דבר במירמה ", אך חרף התלבטות בנושא החליט לא להתחשב בנתונים שפורטו בו, והעדיף את קביעות המומחה (המסמך המופנה לביטוח ייקרא להלן: המכתב לחברת הביטוח ).

בעקבות זאת נקבע, בהתאם לחוות דעתו של המומחה, שכמות המילוי שנדרשה בכיכר הייתה 5,454 מטרים מעוקבים. בית המשפט אימץ גם את קביעת המומחה, שהתבססה על בדיקות מעבדה, ולפיה חומר המילוי בו נעשה שימוש בעבודות היה חול לא נברר, כלומר לא באיכות הגבוהה ביותר, שמחירו על-פי מחירון מוסכם 30 ₪ למ"ק. להכרעות אלה נוספו קביעות נוספות בפריטים שהמומחה השאיר לשיקול דעתו של בית המשפט. בין פריטים אלה נכלל סעיף היקף "הידוק השטחים", אותו קבע בית המשפט בדרך של ממוצע בין טענות הצדדים כעומד על 10,500 מ"ר. בסופו של דבר הועמד סכום התשלום שחויבה המבקשת לשלם למשיבה על 484,402 ₪, לאחר החזר אגרה והפרשי ריבית והצמדה.

4.

המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור בחלקו. בית המשפט קבע, כי בית משפט השלום שגה בהתייחסותו למכתב לחברת הביטוח, המהווה הודאת בעל דין לענין היקף המילוי והיקף ההידוק, וכי בית המשפט השלום לא נתן לו את המשקל הראוי. על סמך המכתב לחברת הביטוח נקבע שהיקף המילוי עמד על 8,000 מ"ק, וכי יש להעמיד את היקף הידוק המילויים על 12,500 מ"ק.

לענין סוג החול בו נעשה שימוש התייחס בית המשפט המחוזי לעובדה שהמבקשת טענה בתחילה שסיפקה את החול ממקורותיה שלה, מבלי לטעון לסוג החול או מחירו. נפסק כי כיוון שטענה עובדתית זו בענין מקור החול נדחתה, היה על בית משפט השלום לקבל את טענת המשיבה בסוגיה, ולקבוע שהחול בו נעשה שימוש הוא חול מסונן, שערכו 70 ₪ למ"ק. נוכח האמור הורה בית המשפט המחוזי על עדכון הסכום שנדרשה המבקשת לשלם למשיבה, כך שלפי המבקשת הוא הועמד על סך של 755,160 ש"ח.

5.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

נימוקי הבקשה

6.

המבקשת סבורה שבית המשפט המחוזי שגה בהתערבו בממצאי העובדה שקבע בית המשפט השלום שדן בתביעה באשר להיקף ולסוג המילוי בו נעשה שימוש, ללא הצדקה מספקת. נטען כי הטענה למילוי בנפח 8,000 מ"ק לא הוכחה, וכי ההתערבות שגויה במיוחד נוכח העובדה שנעשתה תוך חריגה מחוות דעתו של המומחה שמינה בית המשפט עצמו. המבקשת מוסיפה כי דווקא העובדה שבית משפט השלום אימץ את חוות דעת המומחה "לא בלי התלבטות" היא הנותנת כי אין להתערב בהחלטתו זו. באשר למחירו של החול מוסיפה המבקשת וטוענת כי לא רק שמחיר החול שקבע בית המשפט המחוזי לא תואם את החול הלא מסונן, אשר בו נעשה שימוש לפי המומחה, אלא גם שהמחיר שנקבע לא תואם את מחירו של החול היקר יותר.

השאלות המרכזיות המצדיקות מתן רשות ערעור הן, אליבא דמבקשת, שתיים. האחת נוגעת לעובדה שפסק הדין במחוזי יביא לאובדן סכום כסף משמעותי מכיסם של משלמי המסים בעיר אשקלון ולחסרון כיס של רשות ציבורית המצדיקים מתן רשות ערעור עליו ב"גלגול שלישי". השאלה השנייה

עוסקת בהתערבות ערכאת ערעור בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית, ובפרט כאשר אלה אימצו באופן מנומק חוות דעתו של מומחה, כאמור.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי שבקשת רשות הערעור לא מעלה שאלה חוקתית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ולא נגרם למבקשת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

8.

כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום

בשתי סוגיות עיקריות. ראשית, בקביעות בדבר היקף המילוי וההידוק שנעשו ביכר בית המשפט המחוזי את הודאת בעל הדין הגלומה במכתב לחברת הביטוח על פני חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. שנית, באשר לסוג החול בו נעשה שימוש קבע בית המשפט המחוזי שיש להעדיף את גרסת המשיבה, מאחר שהמבקשת לא טענה כי לא נעשה שימוש בחול מסונן, ולמרות שהמומחה הסתמך על בדיקות מעבדה וקבע שהחול לא היה מסונן.

אכן, בשנותו מקביעות אלה

סטה בית המשפט המחוזי מן ההלכה, לפיה לא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור בקביעות עובדה של הערכאה המבררת, במיוחד מקום בו אלה מבוססות על חוות דעת של מומחים מקצועיים (ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני , פסקה 12 והאסמכתאות שם (7.3.2013) ). היה על בית המשפט המחוזי להרחיב את הפירוט מדוע מוצדק לסטות מהלכה זו לגבי כל אחת מן הסוגיות. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי נימק את קביעתו בדבר העדפת ראייה אחת על פני אחרת, ולא מצאתי שקביעתו בענין זה משוללת יסוד או שגרמה לעיוות דין משמעותי.

מכל מקום, העובדה שערכאת הערעור הפכה החלטתה של הערכאה הראשונה לא מהווה כשלעצמה נימוק המצדיק חריגה מהכלל לפיו אין מעניקים רשות ערעור ב"גלגול שלישי", גם אם ערכאת הערעור טעתה בהחלטתה (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ (3.2.2009); וראו גם רע"א 5568/92 שכון עובדים בע"מ נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ (28.12.1992)).

9.

לבסוף אציין כי הטענה בדבר החשיבות הציבורית של קבלת בקשת רשות הערעור מוטב היה לה שלא הייתה מועלית במקרה דנן. הגם שלעיתים השיקול של הגנה על הקופה הציבורית עשוי להצדיק מתן רשות ערעור, המקרה

דנן אינו המקר ה המתאים, נוכח הנסיבות אותן ראה בית משפט השלום כגובלות " בהודאה בניסיון לקבל דבר במירמה ".

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.