רע"א 2980/18 יורו מאני נכסים (1995) בע"מ נ. לוי השקעות ובנין בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט אליהו בכר ) בת"א 4042-04-13 מיום 6.3.2018. במסגרת ההחלטה, בית המשפט קמא לא נעתר לבקשה לתיקון החלטתו מיום 11.2.2018, בה נפלה לשיטת המבקשות "טעות", כמשמעה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט" ).

רקע והליכים קודמים

1.

בין הצדדים התנהלו תביעה ותביעה שכנגד בקשר להסכם מכר מקרקעין שנחתם ביניהם בשנת 2006 והנספח לו (להלן: "הסכם המכר" ). המשיבה, א. לוי השקעות ובנין בע"מ (להלן: "המשיבה" או "לוי השקעות" ), הגישה תביעה לאכיפת הסכם המכר, ואילו המבקשת 1, יורו מאני נכסים (1995) בע"מ (להלן: "יורו מאני" ), הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי המורה על בטלות הסכם המכר, וכן לחיוב המשיבה בנזקיה הנטענים. המבקשת 2, יורו מאני בע"מ, הייתה במועדים הרלוונטיים בעלת כמחצית ממניות המבקשת 1 ועל כן צורפה על ידי המשיבה כנתבעת (להלן, יכונו יחדיו: "המבקשות" ).

2.

ביום 23.8.2017 ניתן פסק דין, לפיו נקבע כי לוי השקעות הפרה את הסכם המכר, אך נקבע כי יש לאכוף את ההסכם בתנאי שלוי השקעות תשלים את חובותיה החוזיות כלפי המבקשות, כמו גם תשלם פיצויים, ככל שאלה יוכחו (להלן: "פסק הדין העיקרי" ). בית המשפט קמא קבע את סכום התמורה שעל לוי השקעות לשלם למבקשות וכן קבע סכומים נוספים שעל הצדדים להשיב זה לזה (להלן: "השבה הדדית" ). באשר לסכומי ההשבה ההדדית נקבע כי ייערכו תחשיבים על ידי כונסי הנכסים, אשר מונו במסגרת ההליך לניהול המקרקעין עד להכרעה בתביעות, תוך הסתייעות ברואה חשבון, ואלו יועברו לאישור בית המשפט. בעקבות מחלוקות בין כונסי הנכסים לעניין סכומי ההשבה ההדדית, הוסכם על ידי הצדדים כי יינתן פסק דין משלים הכולל הבהרות והנחיות לרואה החשבון. פסק הדין המשלים ניתן ביום 24.10.2017 (להלן: "פסק הדין המשלים" ). לאחר מכן, הגיש רואה החשבון "דו"ח התחשבנות", אשר גם עליו חלקו הצדדים. ביום 17.12.2017 ניתנה החלטה של בית המשפט קמא המורה כי על לוי השקעות לשלם למבקשות סכום של 13,738,027 ש"ח. על ההחלטה מיום 17.12.2017 הגישה המשיבה ערעור שעודנו תלוי ועומד (ע"א 72/18). בד בבד הגישה המשיבה בקשה

לסעדים זמניים, וזו התקבלה בחלקה כך שחלק מהסכום (7.6 מיליון ש"ח) הועבר לידי המבקשות והיתרה הועברה לחשבון נאמנות שנפתח לשם כך, וזאת עד להכרעה בהליך הערעור (ראו החלטתו של השופט נעם סולברג מיום 22.1.2018). להשלמת התמונה יצוין כי ביום 3.6.2018 הגישו המבקשות ערעור שכנגד הן על פסק הדין העיקרי והן על פסק הדין המשלים.

3.

ביום 11.2.2018 הגיעו הצדדים להסכמות בכל הקשור לתשלום יתרת התמורה המגיעה למבקשות בעקבות פסק הדין העיקרי ופסק הדין המשלים, וזאת בכפוף למחלוקות שנותרו בין הצדדים במסגרת הערעור והערעור שכנגד בע"א 72/18. הסכמות אלה קיבלו תוקף של החלטה ונחתמה פסיקתא מוסכמת על הצדדים. במסגרת זו, השלימו הצדדים את אופן ביצוע תשלום יתרת התמורה כנגד העברת הזכויות במקרקעין.

4.

המחלוקת בין הצדדים בבקשה זו נסובה סביב יתרה של 247,929.66 ש"ח (להלן: "סכום שבמחלוקת" ) שהעביר עו"ד ישראל שלו, שהחזיק בסכום זה בנאמנות עבור הצדדים, לידי כונסי הנכסים בתיק דנן על פי החלטת בית המשפט קמא מיום 3.7.2016. במסגרת ההסכמות בין הצדדים מיום 11.2.2018 לא נקבע דבר ביחס ליתרה זו, כאשר המבקשות טוענות כי מדובר בטעות ואילו המשיבה טוענת כי אין כך הדבר.

5.

ביום 14.2.2018 הגישו המבקשות בקשה להורות למשיבה לשלם לחשבון הנאמנות המתנהל עבור המבקשות את הסכום שבמחלוקת אשר נזקף כדמי שכירות בקופת הכינוס בטעות, בעוד שבפועל סכום זה הנו חלק מהתמורה בגין הסכם המכר. עוד התבקש כי בית המשפט ייתן צו המונע מכונסי הנכסים לבצע כל פעולה על פי הפסיקתא שנחתמה בהסכמת הצדדים ביום 11.2.2018.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט קמא סבר כי אכן נפלה טעות בסיווג הסכום האמור, ואף היה בדעה כי גם המשיבה אינה חולקת על כך (ראו פסקה 13 להחלטה), ואולם לשיטתו אין לו סמכות לתקן טעות זו, משני טעמים מרכזיים: ראשית , הטעות האמורה נפלה כבר בפסק הדין שניתן בתיק, ועל כן הבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד לעשות כן לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט; שנית , לא מדובר בטעות כהגדרתה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, אלא השמטה שהצדדים עצמם (להבדיל מבית המשפט) השמיטו מההסכמות ששימשו בסיס להחלטת בית המשפט מיום 11.2.2018. בית המשפט קמא סבר כי אינו רשאי לתקן השמטה זו, שכן יש בכך כדי לפגוע במוסכם בין הצדדים.

באמרת אגב הוסיף בית המשפט קמא דברים אלה:

לא יכולתי שלא לציין, ולו באמרת אגב, כי בפועל [המשיבה] אינה מכחישה טענות יורו מאני בנושא סכום הכסף בו עסקינן. סכום זה הועבר מידיו הנאמנות של עו"ד שלו לידיהם הנאמנות של כונסי הנכסים כחלק מהתשלום הראשון בגין עסקת מכירת תחנת הדלק, ולא כחלק מהמחלוקות שקמו בין הצדדים באשר לתשלום יתרת התמורה כפי שנדונה הן בפסה"ד והן לאחריו במסגרת פסה"ד המשלים והחלטת ביהמ"ש כאמור, מה גם שסכום זה אינו מהווה בפועל חלק מדמי השכירות שגבו כונסי הנכסים משוכרי התחנה השונים. מכאן, שלא יכולה בעיני להיות מחלוקת כי סכום הכסף הינו חלק מהתמורה ששולמה ע"י לוי [השקעות] עבור התחנה ולפיכך מגיעה ליורו מאני, אך זאת שוב באמרת אגב בלבד (פסקה 13 להחלטה).

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית בקשת רשות הערעור

7.

בבקשה שלפניי המבקשות טוענות כי בהחלטתו של בית המשפט קמא נפלו מספר שגיאות. ראשית , שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי אין מדובר בתיקון טעות סופר או השמטה מקרית כמובנם בסעיף 81 לחוק בתי המשפט וכי הדרך הנכונה לתקן את ההחלטה היא באמצעות הגשת תובענה עצמאית. לטענתן, בשגיאה זו בית המשפט קמא אף פגע בזכותן של המבקשות להתמודד עם טיעון שלא הועלה קודם להחלטתו.

שנית , שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי אין לו סמכות להורות לכונסי הנכסים להעביר את הסכום המבוקש משום שקופת הכינוס אינה מכילה את הסכום שבמחלוקת. שכן, בית המשפט קמא בעל הסמכות כמי שאמון על הליך הכינוס ומפקח עליו וכי לא הוכח שקופת הכינוס אינה מכילה את סכום הכסף הנדרש. לבסוף , נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר קיבל את עמדת המבקשות לגופו של עניין ביחס למהות הכספים דנן אך זאת כאמרת אגב בלבד. לפיכך, טוענות המבקשות כי תוצאת הדברים יוצרת עיוות דין וחוסר צדק בכך שהיא מאפשרת לייחס את אותו התשלום על חשבון שני רכיבים שונים שאמורים להתווסף זה לצד זה. תוצאה זו מביאה להתעשרות שלא כדין של המשיבה ומונעת מהמבקשות את קבלת מלוא התמורה שנפסקה לטובתן על ידי בית המשפט קמא.

8.

ביום 3.6.2018, לאחר עיון בבקשת המבקשות, ביקשתי את התייחסות המשיבה לשתי סוגיות: ראשית , היכן בפסק הדין שניתן בתיק מצויה קביעה שמשמעותה כי הסכום האמור יסווג כדמי שכירות ולא כתשלום ששולם על חשבון תמורת המכר; שנית , מדוע אין מדובר בטעות חישוב שנפלה מלפני הצדדים, ובעקבות זאת נפלה גם בהחלטת בית המשפט קמא, באופן שהיתרה שעל המשיבה להשלים על מנת לעמוד בהתחייבותה חושבה בצורה שגויה.

9.

באשר לסוגיה הראשונה המשיבה טוענת בתשובתה כי נקבע בבית המשפט קמא כי קופת הכינוס היא מקור לתשלום דמי השכירות, ואינה מסווגת כשלעצמה כדמי שכירות גרידא. דהיינו, בית המשפט קמא קבע כי הסכומים אשר בקופת הכינוס ישמשו הן עבור דמי השכירות והן עבור תמורת המכר. באשר לסוגיה השנייה נטען כי לא נפלה טעות בחישובי הצדדים. פסק הדין העיקרי ופסק הדין המשלים קבעו כי התחשיבים באשר לביצוע התשלומים על פי פסקי הדין יערכו על בסיס הסכומים אשר בקופת הכינוס ובהתאם לכך הצדדים ערכו את חישוביהם. הניסיון לטעון בדיעבד לטעות בעניין זה היא בהכרח טענה המכוונת נגד קביעותיו של בית המשפט קמא בפסק הדין העיקרי ובפסק הדין המשלים, וממילא לא רק שלא ניתן לכנות זאת כטעות, אלא שגם לא ניתן לתקן את הטעות דרך סעיף 81 לחוק בתי המשפט או באמצעות ערעור מאוחר על פסקי הדין.

למעלה מן הנדרש, המשיבה הוסיפה לטעון כי הקביעה לפיה כל קופת הכינוס תשמש לביצוע התשלומים נקבעה בפסק הדין העיקרי ובפסק הדין המשלים ותיקון קביעה זו, שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, טעון תביעה לביטול ההסכמה האמורה ולא אגב בקשה לביטול פסק הדין. כן נטען כי הסכום שבמחלוקת נדון והוכרע כבר בפסק הדין והבקשה דנן לתיקון טעות הוגשה חודשים רבים לאחר המועד הקבוע לכך בחוק. עוד נטען כי ככל שתתקבל הטענה שמדובר בטעות, הרי שזו טעות מהותית ולא טכנית. לבסוף, נטען כי בין הצדדים מחלוקות כספיות רבות התלויות ועומדות בפני בית משפט זה במסגרת ע"א 72/18, ועל כן יש לדון בבקשה זו במסגרת הליך זה ולא בנפרד.

10.

בתשובתן לתגובת המשיבה, טוענות המבקשות כי באשר לסוגיה הראשונה אין בפסק הדין העיקרי ובפסק הדין המשלים כל התייחסות ואין כל קביעה כי הסכום שבמחלוקת יסווג כדמי שכירות ולא כיתרת תמורת מכר מן התשלום הראשון ששולם עוד בראשית שנת 2007. יתרת התמורה האמורה הועברה לקופת הכינוס לא כדי שזו תבלע כחלק מדמי השכירות, אלא כהצעת ייעול על מנת שהכספים יישמרו למי שיהיה זכאי לקבלם, בהתאם להחלטת בית המשפט. באשר לסוגיה השנייה נטען כי אין כל ספק שמדובר בטעות חישוב גרידא המצדיקה ומאפשרת התערבות לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט או לחילופין מכוח היותו של בית משפט קמא כמפקח על כונסי הנכסים והליך הכינוס.

עוד ציינו המבקשות כי אין לכרוך בין בקשה זו לבין הערעורים התלויים ועומדים בין הצדדים. לטענתן מדובר בהליכים נפרדים, ואין לאפשר למשיבה לקשור בין ההליכים באופן שיסרבל את מתן ההחלטה בתיק זה.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, לדון בה כערעור, ולהורות על קבלת הערעור, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

12.

המחלוקת הקיימת בין הצדדים, ואשר לגביה תלוי ועומד ערעור לפני בית משפט זה (ע"א 72/18), עניינה בגובה החוב של לוי השקעות למבקשות (חוב שלפי קביעות בית המשפט קמא עומד על 13,738,027 ש"ח, עניין עליו חלוקים הצדדים). ואולם, אין חולק כי הכספים נשוא בקשת ערעור זו, 247,929.66 ש"ח, הם כספים ששולמו על ידי לוי השקעות למבקשות, כאשר עובדת התשלום הובאה בחשבון במסגרת ההתחשבנות ביחס לגובה החוב. ממילא אין חולק כי הכספים האמורים שייכים למבקשות, וכי הוחזקו על ידי כונסי הנכסים בנאמנות עבורם (לאחר שהועברו לידם מידי עו"ד שלו).

13.

במצב דברים זה, לא יכולה להתקיים מחלוקת בתום לב בין הצדדים כי אין להתחשב בכספים האמורים לצורך ביצוע החישוב המוסכם שערכו הצדדים ביום 11.2.2018 - חישוב שהתייחס ליתרת התמורה שעל לוי השקעות לשלם למבקשות, בשים לב לכספים המוחזקים בידי כונסי הנכסים. מכאן, שהתחשבות הצדדים בכספים אלה בעת ביצוע התחשיב האמור מהווה "טעות בחישוב", שכן היא מביאה בחשבון כספים שאין מחלוקת בתום לב שלא היה מקום להתחשב בהם.

14.

במצב דברים זה סבורני כי היה מקום לאפשר תיקון טעות חישוב זו במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט. סעיף זה (אליו מפנה תקנה 525 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) קובע כדלהלן:

81.

(א)

מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב)

בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

......

15.

סעיף 81 לחוק בתי המשפט מאזן בין שני עקרונות מרכזיים: מחד גיסא, עקרון "גמר המלאכה" שנועד להבטיח את סופיות הדיון והמחלוקות בין הצדדים כדי ליצור וודאות ולמנוע הטרדת בעלי דין לאחר סיום ההליכים וכן להבטיח את ייעול המערכת השיפוטית וחסכון במשאביה שמא תדון בעניינים חוזרים שכבר הוכרעו (רע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ , פ"ד נז (5) 462, 475 (2003)). מאידך גיסא, ניצבים שיקולי יעילות וצדק (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 625 (מהדורה שתיים-עשרה, 2015)).

16.

עניינו הרואות כי תיקון טעות יתאפשר באחד משני מצבים:

( א ) כאשר נפלה "טעות" לפי הגדרתה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה ". תיקון טעות מסוג זה נועד לבטא בצורה מתוקנת את שהתכוון בית המשפט, אך הדבר נשמט מתשומת ליבו באורח מקרי (ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב , פ''ד לב(1) 667, 670 (1978) (להלן: "עניין יוסיפוב " ). יצוין כי הדברים נאמרו ביחס לתקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, אשר בוטלה מאז אך נוסחה זהה לסעיף 81 לחוק בתי המשפט כיום. ראו גם: ע"א 3197/98 יורשי ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי , פ''ד

נה (5) 385, 388 (2001)). טעות זו ניתן לתקן תוך 21 ימים מיום מתן ההחלטה או פסק הדין מושא הבקשה;

( ב ) בהסכמת בעלי הדין, ניתן לתקן כל סוג של טעות, לרבות טעות מהותית, ובכל עת.

17.

ענייננו בחלופה הראשונה. כאמור, עסקינן בטעות בחישוב. למרות האמור, בית המשפט קמא, על אף שמבחינה עניינית סבר כי הצדק עם המבקשות (ראו אמרת אגב המצוטטת בפסקה 6 לעיל), דחה את הבקשה לתיקון טעות משני טעמים: ראשית , הבקשה הוגשה באיחור, שכן הטעות נפלה כבר בפסק הדין העיקרי ובפסק הדין המשלים; שנית , הטעות נפלה בתחשיבי הצדדים, ולא בתחשיבי בית המשפט. ואולם, שני הנימוקים אינם יכולים לעמוד במבחן הביקורת.

18.

כמובהר, הטעות בה מדובר אינה נוגעת כלל לגובה החוב, אלא רק לאופן פירעונו. על כן יש לראות בה טעות שנפלה לראשונה בהחלטה מיום 11.2.2018, אשר עסקה באופן ממצה בפירעון החוב, ולא בפסק הדין העיקרי ובפסק הדין המשלים, אשר במסגרתם נקבע גובה החוב, ולא הוסדרו דרכי תשלומו באופן שלם. מכאן שהבקשה לתיקון הטעות הוגשה בתוך תקופת 21 היום הקבועה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט. בכך די על מנת לדחות את הנימוק הראשון שניתן להחלטת בית המשפט קמא.

19.

הטעות בה מדובר נפלה אמנם בתחשיבי הצדדים, ואולם תחשיבים אלו הם ששימשו בסיס להחלטת בית המשפט מיום 11.2.2018, וממילא "טעות בחישוב" שעשו הצדדים השתרשרה להחלטת בית המשפט שאישרה את תחשיביהם. מכאן שלמרות שלא בית המשפט הוא ה"אשם" בטעות, עדיין מדובר בטעות שנפלה בהחלטתו, ובכך די על מנת לאפשר את תיקונה במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט. מטעם זה יש לדחות גם את הנימוק השני שניתן לדחיית הבקשה על ידי בית המשפט קמא.

20.

משנמצא כי לפנינו "טעות בחישוב", ונדחו נימוקי בית המשפט קמא להחלטתו שלא להיענות לבקשה, יש מקום לקבל את הערעור, ולהורות על תיקון הטעות כמבוקש.

ויובהר, משמעות תיקון הטעות היא שיש לראות את לוי השקעות כמי ששילמה לקופת כונסי הנכסים מכוח ההחלטה שהתקבלה ביום 11.2.2018 סכום נמוך ב- 247,929.66 ש"ח מהסכום הדרוש על מנת להשלים את תשלום מלוא החוב לפי קביעות בית המשפט קמא בפסק הדין העיקרי ובפסק הדין המשלים (דהיינו 13,738,027 ש"ח). אין משמעות הדבר כי ניתן לחייב את לוי השקעות בשלב זה לשלם סכום נוסף מעבר לזה לו הסכימה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 11.2.2018. ויודגש, שאלת גובה החוב תיבחן בע"א 72/18. ככל שהערעור בשאלת גובה החוב ידחה, תידרש לוי השקעות להשלים את שהחסירה. ככל שהערעור בשאלת גובה החוב יתקבל, ממילא יהיה מקום להורות על התחשבנות מחודשת בין הצדדים בהתאם להכרעה זו (ובתוך כך להביא בחשבון גם את היתרה האמורה).

21.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

22.

לוי השקעות תישא בהוצאות המבקשות בהליך זה בסכום של 20,000 ש"ח.