רע"א 2999/01 מרדכי ברקן, עו"ד נ. בן עמי גוב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפיה נתקבלה התנגדות המשיבים לקבלת חלקים מעדותו של המבקש במסגרת תביעת לשון הרע נגד המשיבים.

במסגרת תביעת לשון הרע נגד המשיבים, הגיש המבקש תצהיר עדות ראשית. לאור בקשת המשיב 1 למחיקת חלקים שלמים מתצהיר העדות, הנוגעים למעשים של המשיב 1 אשר יש בהם כדי ללמד על מניעיו להפיץ דברי לשון הרע על המבקש, החליט בית המשפט קמא על מסירת העדות על-פה. במהלך החקירה הראשית של המבקש, חזר בא-כוח המשיב 1 על התנגדותו למסירת אותם חלקים בעדות המתייחסים למניעיו של המשיב 1. בית המשפט החליט לקבל את ההתנגדות, מהטעם שלמעשים המיוחסים למשיב 1 אין כל רלבנטיות לעילה העיקרית של התובענה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור.

על החלטתו של בית המשפט קמא ניתן יהיה לערער במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי כי יוגש. בבקשה נטען, כי מוסכם בין הצדדים, שיש חשיבות לקיום דיון במחלוקת במסגרת ערעור ביניים. לאור טענה זו, ביקשתי תגובת המשיב 1 לבקשה; אלא שמתגובת המשיב 1 עולה, כי כעת הוא סבור כי אין מקום לשמיעת הערעור בשאלת קבילות הראיות בשלב זה.

בהיעדר טעמים מיוחדים, אין להרשות ערעור על החלטת ביניים הניתנת במהלך שמיעת הראיות בתיק העיקרי. "איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות ... שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין" (ד"ר שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד

(תשנ"ט1999-) 177). נטל זה לא עלה בידי המבקש להרים. לאור זאת, ומבלי להביע כל עמדה בשאלת קבילותה של העדות לגופה, החלטתי לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.