פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
3014/11
ע"א 3011/11
בפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקשת:
עו"ד יהודית קנטור - כונסת נכסים
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית אילת
2. עו"ד אמיר דולב בתפקידו ככונס הנכסים של
חברות
3. גפנים יזמות בע"מ
4. כונס הנכסים הרשמי
הוגש הליך
החלטה
הערעור ובקשת רשות הערעור שבכותרת נסבים שניהם על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.3.2011. ההחלטה ניתנה במסגרת תיק הפירוק של חברת מלון נופית אילת בע"מ (להלן: חברת מלון נופית ). בית המשפט המחוזי קיבל, בכפוף להערות מסוימות, את בקשתה של המשיבה 1 לקדם מתווה חדש למכירת בית המלון דורסטל סול אילת (להלן: בית המלון ) שהיה בבעלותן של חברת מלון נופית ושל חברה נוספת (שתי החברות נקלעו לחדלות פירעון). בית המשפט חתם את החלטתו בחיובם של מספר בעלי-דין, ובהם המבקשת-המערערת (כונסת נכסים על זכויותיה של חברת מלון נופית בבית המלון), בתשלום הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין למשיבה 1.
המערערת הגישה כאמור הן ערעור הן בקשת רשות ערעור על ההחלטה; השגותיה נוגעות אך ורק לעניין חיובה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך-דין. השאלה המונחת לפניי היא אם עומדת למערערת זכות ערעור במקרה זה, או שמא הערעור טעון רשות.
לאחר עיון בתיק ובהחלטת בית המשפט המחוזי באתי למסקנה כי ההליך הנכון הוא בקשת רשות ערעור. המבקשת-המערערת הייתה בעלת-דין בהליך בבית המשפט קמא (כעולה אף מכותרת ההחלטה שם המערערת מצוינת בין המשיבים). ההחלטה אינה בגדר פסק-דין המכריע בעניין המכר באופן סופי, אלא מדובר בשלב-ביניים שבו קבע בית המשפט המחוזי מתווה של פרסום וניהול משא-ומתן במטרה להביא בסופו של דבר למכר המלון לידיו של גורם סולבנטי. אמת, בהליך של כינוס או פירוק עשויות להינתן כמה-וכמה החלטות הנחשבות "פסק-דין", אולם כל החלטה נבחנת בפני עצמה, ולא בכל פעם שבית המשפט מחליט בבקשה למתן הוראות קיימת זכות ערעור. בענייננו אין לומר כי ההחלטה סיימה את הדיון בעניין התלוי ועומד, להיפך, מדובר בהחלטה שבאופן ברור קובעת רק מתווה של ניסיון להגיע להתקשרות עם רוכש פוטנציאלי. לכן יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת".
אוסיף, כי ער אני לאמור בפסקה 15 להחלטת בית המשפט המחוזי, אולם אין בכך כדי לשנות ממסקנתי. יש להדגיש כי המבקשת-המערערת הייתה כאמור משיבה בהליך בבית המשפט המחוזי שבו ניתנה ההחלטה, וכי גם פסקה 15 הנ"ל מתייחסת "לשלב זה" ו"לעת-עתה", ולא שוכנעתי כי בשלב זה ניתן לקבוע כי ההליך הסתיים בכלל או מבחינת המבקשת בפרט באופן המקים זכות ערעור על נושא פסיקת ההוצאות.
לאור האמור, ראיתי לקבוע כי ההליך הנכון הוא בקשת רשות ערעור. לפיכך, ע"א 3011/11 יימחק מן המרשם, והטיפול ברע"א 3014/11 יימשך כסדרו. בנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד בסיוון
תשע"א (26.6.2011
(
.
גיא שני
ר ש ם