פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
302/09
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
יניב ניסים
נ ג ד
המשיב:
פקיד שומה גוש דן
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב יפו ב-בש"א 10424/08 (במסגרת עמ"ה 1229/06)
מיום 9.12.2008 שניתנה על ידי כבוד השופט
מ' אלטוביה
בשם המבקש:
עו"ד יניב שקל;
עו"ד טלי יהושע
בשם המשיב:
עו"ד יהודה ליבליין
החלטה
1.
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט מ' אלטוביה ), בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו לגילוי מסמכים וצו לעיון במסמכים.
רקע
2.
להלן אפרט את העובדות הרלוונטיות לבקשה, כפי שהובאו ב"הודעה המפרשת את נימוקי השומה" אשר הוגשה מטעם המשיב לבית המשפט המחוזי במסגרת הערעור,
ותוכנה, כפי שנראה, אומץ לתוך החלטתו של בית המשפט המחוזי. העובדות הללו מפורטות גם בתשובת המשיב לבקשה שבפניי, והמבקש לא חלק עליהן בתגובתו לתשובה.
3.
המבקש הינו בעל מניות בחברת "הפרה אילנה בע"מ" (להלן: חברת הפרה אילנה ). המבקש היה בעל מניות בחברת "קלאב הוטל אילת בע"מ" (להלן: קלאב הוטל ) וכיהן בה כמנכ"ל.
4.
המבקש העביר את מניותיו בקלאב הוטל לחברת הפרה אילנה, על פי סעיף 104 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ). העברת המניות נכנסה לתוקף ביום 1.11.1999.
5.
לאחר סכסוכים ממושכים עם בעלי המניות האחרים של קלאב הוטל, נחתם ביום 31.12.2001 הסכם פשרה בין המבקש וחברת הפרה אילנה, לבין "יודן חברה לנאמנויות בע"מ" (להלן: יודן ), אשר ייצגה את בעלי המניות האחרים של קלאב הוטל. במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, בין היתר, כי חברת הפרה אילנה תעביר את מניות קלאב הוטל ליודן, בתמורה לסך של 35,582,400 ש"ח (להלן: התמורה ).
6.
על פי סעיף 4.3 להסכם הפשרה, קוזזה מהתמורה יתרת החוב של המבקש לקלאב הוטל נכון ליום חתימת ההסכם, אשר עמדה על סך של 16,028,327 ש"ח לפי ספרי קלאב הוטל. לפיכך, בפועל, הועבר לאילנה סכום ההפרש בסך של 19,554,073 ש"ח מהתמורה. בנוסף הוסכם, כי משום שקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי חובות המבקש לקלאב הוטל, אשר נוצרו בשנים 2000-2001, יכריע בעניין זה בורר.
7.
בשנת 2002 שילמה קלאב הוטל לחברת הפרה אילנה סכום נוסף של 1,890,000 ש"ח. בסופו של דבר הועבר לחברת הפרה אילנה סכום של 21,444,073 ש"ח. לפיכך, סכום החוב שקוזז בפועל מהתמורה עמד על 14,138,327 ש"ח.
8.
בדוחות הכספיים של חברת הפרה אילנה נרשמה הכנסה בסך 21,444,073 ש"ח בלבד, תוך התעלמות מקיזוז יתרת החוב של המבקש לקלאב הוטל בסכום של 14,138,327 ש"ח. בספרי החברה אילנה לא נרשמה יתרת חובה למבקש.
9.
יתרת החובה של המבקש בספרי חברת הפרה אילנה נכון ליום 31.12.2003 עומדת על 6,985,076 ש"ח.
10.
על בסיס העובדות שפורטו לעיל, הוציא המשיב למבקש שומות מס לשנים 2001-2003. המשיב סיווג את חובו של המבקש לקלאב הוטל, חוב אשר הומחה לחברת הפרה אילנה, כהכנסה חייבת ממשכורת לפי סעיף 2(2) לפקודה, או לחילופין כדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה, בשנת המס 2001. כן סווגו הכספים שמשך המבקש מחברת הפרה אילנה ואשר עומדים כיתרת חובה נכון ליום 31.12.2001 בסך של 6,985,076 ש"ח, כהכנסה חייבת ממשכורת לפי סעיף 2(2) לפקודה, או לחילופין דיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה, בשנת המס 2003.
11.
המשיב ביסס קביעותיו לעניין סיווג החובות כמשכורת או כדיבידנד על הנימוקים הבאים: יתרות החובה, לקלאב הוטל ולחברת הפרה אילנה, עמדו ללא פירעון ממשי במשך תקופה ממושכת ; יתרות החובה הלכו וגדלו עם הזמן, ללא פירעון ממשי ; המבקש לא משך משכורת כלל, למרות קיומם של רווחים לא מחולקים בקלאב הוטל ובחברת הפרה אילנה.
12.
על שומות אלה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ה 1229/06). במוקד המחלוקת בין הצדדים עמדה קביעת המשיב בדבר קיומן של יתרות חובה של המבקש בספרי חברת קלאב הוטל, אשר סווגו כדיבידנד או כמשכורות.
הבקשה לגילוי מסמכים
13.
במסגרת הערעור, הגיש המבקש ביום 22.5.2008 לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ולעיון במסמכים. זאת, בעקבות סירובו של המשיב להיענות לבקשה דומה שהוגשה לו על ידי המבקש במלואה. בבקשתו עתר המבקש להמצאת תצהיר גילוי מסמכים כללי מטעם המשיב, או למצער, רשימת מסמכים סדורה של כלל המסמכים הנוגעים לעניין, תוך פירוט באילו מסמכים ימנע העיון ובציון הטעם לכך. כן עתר המבקש למתן צו לעיון במסמכים מסוימים
- מסמכים הנוגעים ליתרות החובה של בעלי המניות בקלאב הוטל כפי שמופיע בדוחותיה של החברה לשנים 1998-2001, וכן לחוות דעתו של רואה החשבון על הדוחות של קלאב הוטל לשנים אלו. כן נתבקש גילויים של דוחותיה הכספיים של קלאב הוטל.
14.
המשיב טען בתגובתו, כי עתירתו של המבקש לגילוי מסמכים כללי, הינה עתירה מיותרת וטרדנית, שכן המשיב נכון היה ונכון גם עתה להעמיד לעיונו של המבקש את כל המסמכים שברשותו, אשר שימשוהו לצורך הוצאת הצווים נשוא ערעור זה. המבקש בחר שלא להגיע למשרדי המשיב על מנת לעיין במסמכים הללו, על אף שהוזמן מפורשות לעשות זאת. נטען, כי אילו היה המבקש מגיע לעיין במסמכים ששימשו את המשיב בהוצאת הצווים, אזי ממילא באותו מעמד היתה נערכת על ידי נציג המשיב רשימה מסודרת של המסמכים שהמבקש קיבל לעיונו, ושני הצדדים היו חותמים על אותה רשימה.
15.
באשר לעתירתו של המבקש ביחס לגילוי הדוחות כספיים של קלאב הוטל וחוות דעתו של רואה חשבון, וכן כרטיסי חשבון של בעלי מניות אחרים
- נטען כי דינה להידחות משני טעמים: ראשית, המסמכים שגילויים מבוקש כלל לא שימשו את המשיב בהוצאת הצווים נשוא הערעור, ועל כן אין עילה על פי דין לגלותם. המשיב פירט, כי הוא ביסס את עמדתו ביחס לסוגיה של יתרת החובה שהייתה למבקש בספרי החברה, ואשר הומחתה לחברת הפרה אילנה, על הסכם הפשרה מיום 31.12.2001. עוד ציין המשיב, כי המבקש לא הציג בשום שלב בדיוני השומה אסמכתה לכך שיתרת החובה בכרטיס החשבון שלו כוללת חיובים שאינם שלו. הטעם השני שנתן המשיב לאי גילויים של המסמכים נעוץ בכך, שהמסמכים המבוקשים הינם חסויים על פי דין, והמשיב מנוע מלגלותם למבקש. בהקשר זה טוען המשיב, כי עתירתו החלופית של המבקש
- למנוע מן המשיב לעשות שימוש בכרטיס החשבון של המבקש בספרי הנהלת החשבונות של חברת קלאב הוטל, בטענה שעל פי שיטת המשיב גם הוא חסוי - הינה חסרת כל יסוד משפטי, ויש לדחותה. זאת, כיוון שכרטיס החשבון של המבקש אינו חסוי, שכן הוא מכיל אך ורק מידע הנוגע למבקש עצמו, מה שאין כן לגבי המסמכים המסוימים שגילויים מתבקש, אשר כולם מסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים
- חברת קלאב הוטל ובעלי מניות אחרים בה.
החלטת בית המשפט המחוזי
16.
ביום 9.12.2008 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש, בהחלטה שזו לשונה: "הבקשה נדחית מטעמיו של המשיב. ואוסיף ואבהיר
- העמיד המשיב את התיק כולו לעיון
- די בכך שיציין אילו מסמכים הוציא מן התיק והמעיין יכול לערוך רשימה ולהחתים את המשיב עליה אם חפץ הוא בכך. מסמכים של נישום אחר לא יגולו מטעמי חיסיון ואין בכך כדי לשלול את היכולת להגישם לבית המשפט שעה שהתיק כולו מתנהל ממילא בדלתיים סגורות. הדברים יפים שבעתיים במסמך של נישום אחר שלא שימש כלל בבסיס השומה. המבקש ישא בהוצאות המשיב ובכלל זה שכר טרחת עורך דין המשיב בסך כולל של 10,000 ש"ח בלא קשר לתוצאות הערעור".
17.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
טענות המבקש
חיסיון המסמכים
18.
באשר לקביעת בית המשפט בנוגע לחיסיון המסמכים נטען, כי הנתונים המבוקשים הינם נתונים מאזניים חלקיים בלבד, או דו"ח מבקר המציין הסתייגויות, ולא דוחות רווח והפסד של קלאב הוטל. היינו, אין מדובר בפרטים היכולים להעיד על הכנסתה של קלאב הוטל, ולפיכך טענת החיסיון, לפי סעיפים 231-232 לפקודה, הנוגעת ל"הכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו", אינה עומדת. עוד נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו להצעה פרקטית שהעלה המבקש, בדבר קבלת נתונים בעילום שם. המבקש מבהיר, כי מטרתו בבקשתו לקבל את נתוני יתרת החובה של כלל בעלי המניות של החברה הינה אך כדי לגזור מהם את יתרת חובו שלו, שכן הדוחות הכספיים אינם מציגים יתרות לכל בעל מניות בנפרד, כי אם לכלל בעלי המניות כקבוצה. המבקש מציין, כי אינו מתנגד שהנתונים האמורים יוצגו לעיני מומחה מטעם בית המשפט המחוזי בשלב ראשון, על מנת שזה יוודא כי הכרטסת תואמת לנתונים הסופיים שיוחסו למבקש בדוחות הכספיים, זאת נוכח החשש, כי השומה שקבע המשיב למבקש מבוססת על נתונים חלקיים ובלתי סופיים.
19.
לטענת המבקש, המשיב ממילא עשה שימוש בחלק מנתוני הדוחות הכספיים של החברה בשומה שקבע, על אף שלטענתו הם חסויים. על פי הטענה, העובדה שהמשיב מבקש להציג כרטסת של החברה הנוגעת ליתרות של המבקש עצמו, אינה מקנה למשיב את הזכות לגלותה ; בגילוי כזה מתגלה לחייב המידע המצוי אצל הנושה, והנושה הסביר לא היה רוצה שהגורמים החייבים לו כספים ידעו בדיוק מהם רישומיו הפרטיים אודות החוב האמור. נטען, כי משנקבע כי המסמכים המבוקשים הם חסויים, היה על בית המשפט לאסור על המשיב לעשות בהם שימוש כראיה. לחילופין, מכיוון שהמשיב הפר ממילא את החיסיון בהגישו חלק מהמסמכים החסויים, כתימוכין לשומה שקבע, יש להורות לו להמציא את מלוא המסמכים מאותו מקור ממש, הנוגעים לעניין. על פי הטענה, מניעת הנתונים המלאים מן המבקש מעמידה אותו בנחיתות פרוצדוראלית של ממש, בבואו להתגונן מפני השומה שנקבעה לו.
רלוונטיות
20.
באשר לשאלת הרלוונטיות של אותם מסמכים נטען, כי הכרטסת החלקית שהוצגה למבקש מהווה מידע חשבונאי חלקי בלבד, מידע שאיננו מבוקר ואשר לא נסקר על ידי רואה חשבון, ואינו בהכרח מעודכן וסופי למועד הוצאת הדוחות הכספיים. זאת, בעוד שלמיטב ידיעתו של המבקש, לדוחות הכספיים של קלאב הוטל לשנים הרלוונטיות קיימות מספר גרסאות. זאת ועוד ; רק הצגת כלל המסמכים תביא לידי מסקנה סופית אם רלוונטיים הם, אם לאו, וזאת לאור השאלות העולות מהצגת הכרטסת החלקית בדבר סופיות הנתונים המוצגים בה ואמיתותם.
הוצאות
21.
לטענת המבקש, בקשתו לגילוי באמצעות רשימת מסמכים הינה בקשה לגיטימית וראויה, ואין מקום להטיל עליו הוצאות בגינה. לטענתו, ההסדר שנקבע בהחלטת בית המשפט מקובל עליו, אולם, מאחר שההסדר האמור מהווה סטיה מן הדין הנוהג הקובע הליך דו שלבי של גילוי
- הצגת רשימה מפורטת של המסמכים הרלוונטיים ורק אחר כך עיון
- המבקש לא יכול היה לצפותו. יתרה מכך, עד למועד הגשת הבקשה לא הוכנה על ידי המשיב רשימה של מסמכים חסויים שהוצאו מן התיק, ועצם הגשת הבקשה אפשרה קבלת החלטה המחייבת הכנתה של רשימה כזו. אשר על כן, עותר המבקש לביטול חיובו בהוצאות, ולהשתת הוצאות על המשיב.
טענות המשיב
22.
על פי החלטת השופט מלצר מיום 1.2.2009, הגיש המשיב תשובתו לבקשת רשות הערעור. לדידו של המשיב, יש לדחות את הבקשה משאין היא מעוררת שאלה משפטית בעלת השלכה ציבורית רחבה, שכן לא נטען בה כי בית המשפט המחוזי טעה ביישום הוראות החוק וההלכה הפסוקה על עובדות המקרה. עוד נטען, כי המבקש לא צירף כצדדים לבקשתו את כל יתר בעלי המניות, שבפרטיותם הוא מבקש לפגוע, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. כן טוען המשיב, כי הבקשה לגילוי מסמכים נובעת ממניעים הזרים לעניין השומה ; במסגרת הסכסוך המשפטי בין המבקש לבין יתר בעלי מניות קלאב הוטל, לא הצליח המבקש לקבל לידיו את הדוחות הכספיים של החברה, ועל כן הוא מבקש לקבלם בדרך עוקפת. להלן תפורטנה טענותיו של המשיב.
חיסיון
23.
לטענת המשיב, על המסמכים שמבוקש לגלות חלה הוראת הסודיות הקבועה בסעיפים 231-232 לפקודת מס הכנסה. לטענתו, אין הוא רשאי למסור מידע אודות סכומי החוב של יתר בעלי מניות קלאב הוטל לחברה, שכן במסירת מידע כזה יש משום גילוי "דבר שבסוד" ועניין שבפרטיותו של אדם, ולמבקש אין זכות שבדין לקבל מידע באמצעות מערכת המס על היקף החוב של בעלי המניות לקלאב הוטל. עוד נטען, כי המידע בדבר חובם של בעלי המניות האחרים חוסה גם תחת הוראותיו של חוק הגנת הפרטיות, ומסירתו אסורה גם מטעמים של הגנת הפרטיות. המשיב מוסיף וטוען, כי על פי ההלכה הפסוקה, חובת הגילוי משתרעת רק על המידע והמסמכים אשר שימשו את פקיד השומה בעריכת השומה. היות והמסמכים המבוקשים לא שימשו את פקיד השומה בעריכת השומה, הרי שאין מקום לגלותם. המשיב מציין, כי הימצאותם של הדוחות הכספיים של חברת קלאב הוטל וכרטיסי החו"ז (חובה-זכות) של יתר בעלי המניות בידי המשיב, נובעת מעצם היותה של חברת קלאב הוטל נישומה במשרדי המשיב, ואין בכך עילה לגילויים למבקש.
רלוונטיות
24.
לטענת המשיב, למסמכים המבוקשים ולמידע הגלום בהם אין יכולת להשפיע על השומה שנערכה למבקש, היות וגובה חובו לקלאב הוטל איננו מושפע מגובה חובם של יתר בעלי המניות לחברה ואיננו נגזר ממנו. בהקשר זה מדגיש המשיב, כי המבקש אינו מפרט לאיזה צורך הוא מבקש שהמשיב יחשוף בפניו את יתרות החוב של בעלי מניות קלאב הוטל ואת הדוחות הכספיים של החברה, פרט לאמירה הסתמית, לפיה באמצעות יתרות אלה ניתן יהיה לעמוד על יתרת החוב המדויקת שלו
- בלא שניתן כל הסבר לכך.
25.
עוד נטען, כי המסמכים המבוקשים על ידי המבקש כלל לא שימשו את המשיב לצורך קביעת השומה למבקש. המשיב ממילא לא יכול היה להסתייע בדוחות הכספיים של קלאב הוטל לצורך עריכת צו השומה למבקש, שכן הללו אינם כוללים נתון מספרי נפרד בדבר יתרת החוב של המבקש לבדו, אלא קיים בהם נתון מספרי בדבר יתרת החוב של כלל בעלי מניות "קלאב הוטל" כלפי החברה, ללא הבחנה בין בעלי המניות. כן נטען, כי דרישתו של המבקש לקבל לעיונו כרטיסי חשבון של בעלי מניות אחרים, הינה תמוהה, שכן כרטיס החו"ז של המבקש עומד בפני עצמו, ומצוי בידי המבקש. במידה ונעשו פעולות בכרטיס חשבון זה שאינן קשורות אליו, יכול היה המבקש לאתרן, ללא צורך בכל כרטיס חשבון אחר או בכל דו"ח אחר. כל שטוען המבקש באופן כללי וסתמי, כי ייתכן ונעשו "פעולות מתקנות" בכרטיס החו"ז שלו לאחר תום שנת המס, ועל כן רק עיון בדו"ח השנתי של החברה יכול לאמת זאת. אין בטענה זו ממש, מכמה טעמים:
יתרות הסגירה בכרטיס החשבון של המבקש בכל אחת מהשנים זהה ליתרות הפתיחה של השנה העוקבת, כך שברור שלא נערכה פקודה מתקנת ; המבקש כלל לא חלק בהסכם הפשרה על יתרת חובו לקלאב הוטל, וסכום החוב של המבקש לחברה, המפורט בהסכם הפשרה, זהה ליתרת החוב בכרטיס החשבון של המבקש ; בדו"ח הכספי של חברת קלאב הוטל מופיעה יתרת החוב של בעלי המניות בשורה אחת, דהיינו במצטבר, וממילא לא ניתן לדעת מה חלקו של המבקש בחוב וגם לא ניתן לדעת האם אכן, כטענתו, נעשו "פעולות מתקנות".
הוצאות
26.
לטענת המשיב, השתת ההוצאות על המבקש
- בדין יסודה, שכן אין ממש בטענת המבקש בדבר הצורך שהיה קיים בהגשת הבקשה ; מלוא המידע והמסמכים אשר שימשו את המשיב בעת עריכת השומה נמסרו למבקש עוד בשלב ההשגה. כמו כן, עוד קודם להגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי הוזמן המבקש למשרדי המשיב על מנת לעיין בתיק השומה שלו, כך שלא היה כל צורך בהגשת הבקשה ככל שעניינה סעד כללי לעיון במסמכים.
תגובת המבקש לתשובת המשיב
27 .
ביום 21.5.2009 הגיש המבקש תגובה לתשובת המשיב, על פי היתר שניתן לו לעשות כן בהחלטתי מיום 10.5.2009. בתשובתו חזר על האמור בבקשתו בכל הנוגע להפרת החיסיון על ידי המשיב וחזר על הצעתו ה"פרקטית" בדבר הצגת הנתונים המבוקשים בעילום שם.
דיון והכרעה
28.
נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מירבי, שכן ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. עם זאת, הזכות לעיון אינה בלתי מוגבלת, וכנגדה עומדות טענות חיסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007, בעמ' 194).
29.
החיסיון הנוגע למקרה דנן מעוגן בסעיף 231 לפקודת מס הכנסה, שכותרתו "חובת סודיות", הקובע כדלקמן:
"(א)
הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו"
תכליתה של הוראת החיסיון בפקודת מס הכנסה הינה הנעת הנישום לדווח על הכנסותיו, מבלי לחשוש כי המידע שימסור ייחשף ויגרום לו נזק. בדרך זו מלאכתה של רשות המס בגביית מס אמת הופכת קלה יותר.
30.
חיסיון זה אינו בלתי מוגבל. אחד הסייגים לחיסיון נוגע לחשיפת מידע בפני נישום, העומד בבסיס השומה שהוצאה בעניינו:
"בהיות רשות המס רשות מנהלית, הנחת המוצא היא שחל כלל הגילוי: על המנהל מוטלת החובה לגלות לנישום את החומר ששימש להחלטה בעניינו, טרם שתינתן החלטה בהשגה... תכליתו העיקרית של החיסיון בדיני המס היא הגנה על הנישום ועל זכותו לפרטיות. זכותו של הנישום לדעת, שהמידע הרב שנאצר אודותיו אצל רשויות המס ישמש לצרכי השומה בלבד. מטבעה, תכלית זו אינה מצדיקה סודיות כלפי הנישום עצמו... ברוב המקרים אין סתירה בין תכליות החיסיון לבין זכות העיון של הנישום בחומר הנוגע לו..." (רע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד נח(4) 221).
31.
במקרה דנן, עותר המבקש לגילוי מסמכים הנוגעים ליתרות החובה של בעלי המניות בקלאב הוטל ולגילוי דוחותיה הכספיים של החברה. אם המסמכים המבוקשים שימשו את המשיב בעריכת השומה של המבקש אכן אין מקום לחסותם ;
אם לאו -נותרים הם בגדרו של החיסיון, גם אם יערכו על פי הצעתו ה"פרקטית" של המבקש, להציג נתונים בעילום שם.
32.
אין חולק, למעשה, כי המסמכים המבוקשים לא שימשו את המשיב בהוצאת השומה למבקש. כל שטוען המבקש הוא, כי המסמכים דרושים לו על מנת לסתור את גובה יתרת חובו כפי שזו נקבעה לצורך עריכת השומה. אולם, המבקש לא הצביע על שגיאה מסוימת כלשהי בחישוב יתרת חובו, ומידע כזה, ככל שקיים, וודאי נמצא ברשותו.
33.
זאת ועוד ;
בהסכם הפשרה מיום 31.12.2001, עליו חתם המבקש, הופיעה יתרת חובו לקלאב הוטל. המשיב הסתמך על נתון זה בהוצאת השומה. המבקש, כאמור, חתם על הסכם הפשרה, ובתוכו על גובה יתרת חובו לקלאב הוטל, ולא חלק על נתון זה בהסכם, לא בפני בית המשפט המחוזי ולא בפניי. חתימתו של המבקש על הסכם הפשרה שומטת את הקרקע מתחת לטענותיו בדבר שגיאות אפשריות בחישוב יתרת חובו.
34.
עוד יצוין, כי לטענת המשיב, בדיקת יתרת חובו של המבקש בהנהלת החשבונות של קלאב הוטל נועדה רק לשם השוואה בין הנתון המספרי המופיע בהסכם הפשרה לבין זה המופיע בספרי קלאב הוטל.
35.
אין לקבל את טענתו של המבקש, לפיה המשיב הפר את החיסיון, בכך שהציג למבקש את הנתונים לגבי יתרת חובו, כפי שאלו מופיעים בספרי הנהלת החשבונות של קלאב הוטל. כאמור, חשיפת נתונים בפני נישום, אשר עמדו בבסיס שומה שהוצאה בעניינו, לא זו בלבד שאינה מהווה הפרה של החיסיון, אלא חובה היא המוטלת על רשות המס.
הוצאות
36.
על פי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, אשר עתיד להיכנס לתוקפו במהלך חודש זה, לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו". אמנם
הצו טרם נכנס לתוקף, ואין הוא חל על בקשות רשות ערעור שהוגשו קודם שייכנס לתוקפו, אולם ניתן ללמוד ממנו על האופן בו ראוי להתייחס, ככלל, לבקשות רשות ערעור אשר נסובות על השתת הוצאות. מכל מקום, יש לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת להוצאות גם לגופה, בין היתר לאור העובדה כי אין זה מן הנמנע שהבקשה לגילוי בדרך של רשימת מסמכים הייתה מתייתרת אילו נענה המבקש להזמנת המשיב לסור למשרדו, על מנת לעיין בתיק.
סוף דבר
37.
לאור כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עו"ד המשיב בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ט"ו באב התשס"ט (5.8.2009).
ש ו פ ט ת