רע"א 3038/20 יניב בנדר נ. מדינת ישראל - רשות המיסים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט רפאל יעקובי ) בת"א 43314-12-19 מיום 6.5.2020, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש למתן סעד זמני שעניינו עיכוב הליכי אכיפה וגבייה שמתנהלים נגדו במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: " המרכז לגביית קנסות ") . לצדה של הבקשה, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

בשנת 2012 עצרה יחידת המכס בירושלים את המבקש, מר יניב בנדר (להלן: " המבקש "), יחד עם 3 אנשים נוספים, בחשד להברחת טובין (מכשירי טלפון סלולריים) תוך הצגה של מצג כוזב לרשויות המכס כי מדובר בטובין אחרים (נגני שמע מסוג אייפודים).

2.

בהמשך לכך, ביום 22.8.2016 הוצאה למבקש הודעת חיוב לפיה נוצר גרעון בגין הברחת הטובין בסך כולל של כ-28 מיליון ש"ח (לרבות ריבית והצמדה וקנס פיגורים). שלוש שנים לאחר מכן, במהלכן התקיים דין ודברים בין הצדדים, הוצאה למבקש ביום 19.8.2019 הודעת חיוב מתוקנת, על גרעון בסכום של כ-31.5 מיליון ש"ח (להלן: " הודעת הגרעון המתוקנת "). בסמוך לכך, בחודש אוקטובר 2019, נערך למבקש שימוע טרם הגשת כתב אישום.

3.

בעקבות הודעת הגרעון המתוקנת, ולאור כישלון המגעים בין הצדדים, החלה המשיבה ביום 5.9.2019 לנקוט בהליכים במרכז לגביית קנסות לשם הטלת מגבלות על המבקש. במסגרת הליכים אלו נערכה למבקש חקירת יכולת, אשר לאחריה קבעה רשמת המרכז לגביית קנסות (הרשמת מרים דרמוני-יזדי ) ביום 18.12.2019 כי לחייב יכולת כלכלית לעמוד בתשלומי הגרעון על פי הסדר התשלומים שנקבע בהחלטה זו, לפיו על המבקש לשלם 1 מיליון ש"ח בחודשים ינואר-פברואר 2020, ו-80,000 ש"ח בכל חודש שלאחר מכן (להלן: "החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים" ).

4.

בין הצדדים התעוררה מחלוקת ביחס לפרשנות החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים. לשיטת המבקש עליו לשלם 1 מיליון ש"ח במצטבר בשני החודשים ינואר-פברואר 2020, דהיינו חצי מיליון ש"ח בכל חודש. לשיטת המשיבה על המבקש לשלם 1 מיליון ש"ח בכל אחד מהחודשים הללו, דהיינו סכום כולל של 2 מיליון ש"ח לשני החודשים האמורים.

לאור זאת, פנו הצדדים למרכז לגביית קנסות לצורך הבהרת החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים בסוגיה זו. ביום 16.1.2020 ניתנה החלטה נוספת על ידי המרכז לגביית קנסות (הרשמת נעה אפיק דר ), במסגרתה הובהר כי הפרשנות הנכונה היא כעמדת המשיבה. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום ביחס להחלטה זו, ובצידה בקשה לעיכובה עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, וצו כאמור ניתן ביום 30.1.2020 (להלן: " צו העיכוב במסגרת בקשת ההבהרה "). להשלמת התמונה יצוין כי ביום 9.3.2020 הורה בית משפט השלום כי יש להביא את המחלוקת הפרשנית בשנית להכרעה, הפעם לפני כב' הרשמת מרים דרמוני-יזדי אשר נתנה את ההחלטה המקורית (רע"ר 56268-01-20

בנדר נ' מדינת ישראל- רשות המיסים ). בעקבות זאת ניתנה ביום 19.3.2020 החלטה של הרשמת מרים דרמוני-יזדי (רשמת המרכז לגביית קנסות שכאמור נתנה את ההחלטה בעניין הסדר התשלומים), במסגרתה קבעה אף היא כי המבקש נדרש לשלם למשיבה 1 מיליון ש"ח הן בחודש ינואר 2020 והן בחודש פברואר 2020 (להלן: " החלטת ההבהרה בעניין הסדר התשלומים ").

5.

ביני לביני, ביום 17.12.2019 הגיש המבקש תובענה לבית המשפט המחוזי, שעניינה ביטול הוראת הגרעון המתוקנת וכפועל יוצא החוב כלפי המשיבה, ולחילופין לקבוע שהחוב המיוחס למבקש כלפי המשיבה עומד על סך של כ-850,000 ש"ח, לכל היותר.

6.

ביום 13.2.2020 הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה למתן סעד זמני שעניינו עיכוב הליכי האכיפה והגבייה נגד המבקש, בדגש על החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים, וזאת עד להכרעה בתובענה. בעקבות הערת בית המשפט, הגיש המבקש ביום 14.2.2020 הודעת הבהרה לפיה נוכח צו העיכוב במסגרת בקשת ההבהרה, העיכוב המתבקש בהליך דנן הוא החל מביצוע התשלום לחודש פברואר ואילך.

7.

ביום 16.2.2020 הורה בית המשפט קמא על מתן צו ארעי, המעכב את ביצוע התשלום שהמבקש נדרש לשלם עבור חודש פברואר. לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה ותשובת המבקש לה, הורה בית המשפט קמא ביום 23.3.2020 על הארכת תוקפו של הצו הארעי, תוך מתן אפשרות למשיבה לעתור נגד ההחלטה. ואכן, ביום 26.3.2020 עתרה המשיבה לביטול ההחלטה למתן צו ארעי, תוך בקשה להורות למבקש לקיים את החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים. המשיבה שבה על התנגדותה לעיכוב הליכי הגבייה, והוסיפה כי המבקש הסתיר מבית המשפט את עובדת מתן החלטת ההבהרה בעניין הסדר התשלומים.

8.

ביום 20.4.2020 הגיש המבקש את עמדתו על פיה דין בקשת המשיבה להידחות, שכן לא השתנו הנסיבות ממועד ההחלטה על הארכת תוקפו של הצו הארעי. כן טען המבקש כי בעוד שההליך במרכז לגביית קנסות תחום לאופן פריסת החוב, הבקשה למתן סעד זמני נובעת מפגמים הקיימים בהודעת הגרעון המתוקנת, ואשר מצדיקים את ביטולה.

החלטת בית המשפט קמא

9.

ביום 16.4.2020 הורה בית המשפט קמא על ביטול הצו הארעי ודחיית הבקשה למתן סעד זמני, מן הטעם שסיכויי התובענה להתקבל אינם גבוהים, ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש בנסיבות העניין. לעניין מאזן הנוחות, קבע בית המשפט קמא כי בנסיבות העניין קיימת למבקש יכולת כלכלית לעמוד בתשלומים שהיה עליו לשלם עד מועד זה, וטרם שולמו, וכן בתשלומים העתידיים שנקבעו. זאת, נוכח החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים והחלטת ההבהרה בעניין הסדר התשלומים. בהקשר זה, ציין בית המשפט קמא שהמבקש אינו נדרש לשלם את כל חובו בבת אחת. זאת ועוד, נקבע כי במקרה דנן לא קיימת הצדקה לסטות מההלכה לפיה אין ליתן סעד זמני כאשר מדובר בעיכוב סעד כספי.

בית המשפט קמא התייחס גם לשיקולי היושר, וסבר כי המבקש לוקה בחוסר ניקיון כפיים, מכיוון שהלה לא ציין במסגרת הבקשה לסעד זמני את חובו העדכני למשיבה, ולא חשף את קיומה של החלטת ההבהרה בעניין הסדר התשלומים במסגרת תשובתו האחרונה. עוד ציין בית המשפט קמא שעל המבקש היה לנקוט בהליך אחר בכדי להשיג את עיכוב ההליכים אותו הוא מבקש כעת.

10.

נוכח האמור, קבע בית המשפט קמא כי אף אם סיכויי התביעה להתקבל היו גבוהים ביותר, ואין זה ברור שכך הדבר, אין ליתן סעד זמני בענייננו.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

11.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המבקש, החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשתו שגויה הן במישור סיכויי התביעה והן במישור מאזן הנוחות.

12.

מבחינת סיכויי התביעה להתקבל, טוען המבקש כי בית המשפט קמא נמנע מלדון בטענות ובראיות משמעותיות שהציג במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, ואשר מלמדות כי סיכויי התובענה להתקבל הם טובים. בתוך כך, מעלה המבקש כי נפלו פגמים מהותיים בהודעת הגרעון המתוקנת, ובכלל זאת שיהוי ניכר בהגשתה והתעלמות ממעורבותם של אנשים נוספים בפרשה (באופן שעולה לשיטתו לכדי אכיפה בררנית), אשר מחייבים את ביטולה ולחילופין הפחתה משמעותית של סכום החוב. לעומת זאת, המשיבה לא הציגה כל ראיות לביסוס טענותיה, הסתמכה על פרשנות שגויה של הדין ואף פעלה בחוסר סמכות כשהוציאה דרישות חיוב רטרואקטיביות. זאת ועוד, נטען כי בית המשפט קמא לא נימק את מסקנתו באשר לסיכויי התביעה, וגם מטעם זה יש להורות על ביטול החלטתו.

13.

אשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בכך שהסתמך על החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים, שכן החלטה זו אינה עוסקת בשאלת מאזן הנוחות. כמו כן, טוען המבקש כי דחיית הבקשה למתן סעד זמני תסב לו נזק כלכלי רב, העולה על הנזק שעשוי להיגרם למשיבה אם יעוכבו התשלומים עד לסיום ההליך העיקרי. בהקשר זה, נטען כי בית המשפט קמא התעלם מן העובדה שהמבקש הציע להפקיד ערבות בנקאית על סך 500,000 ש"ח כנגד מתן הסעד הזמני.

14.

באשר לשיקולי היושר, המבקש סבור כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו שהמבקש נהג בחוסר ניקיון כפיים, שכן הוא מסר לבית המשפט את מלוא הנתונים וההחלטות שהיו בידיו נכון למועד הגשת הבקשה למתן סעד זמני. לעמדת המבקש, המשיבה היא זו שנהגה בחוסר תום לב בכך שהמשיכה בניהול ההליך במרכז לגביית קנסות על אף שידעה כי הוגשה לבית המשפט קמא תובענה לביטול הודעת הגרעון המתוקנת.

15.

לבסוף, ציין המבקש כי בית המשפט קמא שגה בכך שקבע שעל המבקש היה לנקוט בהליך אחר, שכן לבית המשפט קמא סמכות לתת צו מניעה נגד הליכי גבייה ואכיפה מצד המשיבה, וממילא בית המשפט לא נימק מהו הליך המתאים לבירור טענות המבקש.

דיון והכרעה

16.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת עמדת המשיבה. למבקש הוצאה הודעת גרעון מתוקנת, המתייחסת להברחת טובין (מכשירי טלפון סלולריים) בהיקף של עשרות מיליוני שקלים חדשים. על פי הוראות החוק בתקופה הרלוונטית, החובה לשלם את מיסי הייבוא בגין הטובין האמורים מוטלת במועד פדייתם מפיקוח רשות המכס, ולפיכך התגבשה זה מכבר (סעיף 10(א)(1) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק מס קניה" ); בג"ץ 346/86 מ.ל.ר.נ. אלקטרוניקה בע"מ נ' מנהל המכס והבלו , פ"ד מא(1) 225, 230-229 (1987) (להלן: "עניין מלרן" )). ההליך בו נקט המבקש אין בו כדי לעכב באופן אוטומטי את הליכי הגבייה, וזאת בשונה מהכלל הנהוג ביחס להליכי השגה המתנהלים בקשר לחיובי מס אחרים (ראו סעיף 154 לפקודת המכס [נוסח חדש]; סעיף 5ח(ב) לחוק מס קנייה; עניין מלרן , עמ' 229; ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה , פ"ד נ(4) 549, 558-556 (1997)). מכאן, שיש מקום להיענות לבקשה למתן סעד זמני רק אם מתקיימים התנאים הרגילים למתן סעד שכזה בהליך אזרחי, דהיינו אם במקבילית הכוחות שבין סיכויי התביעה לבין מאזן הנוחות הכף נוטה לטובת המבקש (ראו, בין השאר, רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם , פסקה 12 (25.6.2018); רע"א 605/19

ידען נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 9 (18.4.2019)).

17.

עיון בטיעוני המבקש מלמד כי על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, גם אם יתקבלו טענות כאלה או אחרות שהעלה בתובענה שהגיש, עדיין קיימת הסתברות גבוהה לכך שיהיה עליו לשאת בתשלום חוב הגרעון בסכומים ניכרים, אשר יעלו ככל הנראה משמעותית על הסכומים שיגבו ממנו במשך ההליך בהתאם להחלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים. ויובהר, גם לאחר החלטת ההבהרה בעניין הסדר התשלומים, הרי הסכום שיגבה מהמבקש יעמוד על 2.8 מיליון ש"ח בשנת 2020, ו- 960,000 ש"ח בכל שנה שלאחר מכן. בהינתן גובה הודעת הגרעון המתוקנת (כ-31.5 מיליון ש"ח נכון להיום), ישלם אפוא המבקש מדי שנה רק חלק קטן מחובו במהלך הדיון המשפטי, וזאת גם אם חלק משמעותי מחיובו יבוטל. מכאן שבשלב זה מאזן הנוחות פועל דווקא לטובת המשיבה, וזאת בהינתן הקושי לגבות מהמבקש את חובו אם יעוכבו הליכי הגביה נגדו מחד גיסא, והקלות בהשבת הכספים לידיו (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) אם יזכה בדין מאידך גיסא.

18.

ויובהר, לו הייתי משתכנע כי למבקש עומדות טענות הגנה חזקות כנגד החוב בכללותו, ייתכן שהיה בסיכויי התביעה, בצירוף הקושי הכלכלי שהתשלום עלול להטיל על המבקש, כדי לשנות את התמונה. ואולם, עיון בטענות המבקש אינו מלמד על סיכויי הצלחה משמעותיים לטענות שהמבקש אינו נושא בכל אחריות לחוב הגרעון. המבקש מודה כי היה מעורב בפרשיה, אך מבקש למזער את חלקו לכדי תיווך וסיוע בלבד, אשר לשיטתו אינם מטילים עליו כל חבות בתשלום הגרעון. רשויות המס טוענות כי חומרי החקירה מלמדים שהמבקש הוא הגורם בעל הזיקה החזקה ביותר לטובין, וכי הוא העומד מאחורי הייבוא שלהם לישראל. מחלוקת זו תתברר, מן הסתם, בהליך העיקרי. ואולם, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי הצלחת המבקש בטענותיו חזקים דיים על מנת להטות את מאזן הנוחות, הפועל כאמור לטובת המשיבה.

19.

לאור האמור, דין בקשת הערעור להידחות, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. מאחר שלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.