רע"א 3045/19דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נ. שלמה כתראן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.11.2018 (השופט מ' רניאל , ת"צ 22604-03-18) שדחתה את טענת המבקשת שלפיה טענה מסוימת שהועלתה על ידי המשיב בתגובה לתשובה לבקשה לאשר תובענה כייצוגית מהווה הרחבת חזית אסורה; ולצד זאת, נקבע כי נתונה למבקשת אפשרות להשיב לאותה טענה, ולמשיב ניתנה אפשרות להגיש תשובה משלימה. יבואר כבר עתה כי לפי הנטען, בקשת רשות הערעור מוגשת רק כעת בהינתן החלטתי מיום 26.11.2018 שהורתה על עיכוב הליכים בתיק הנדון עד למתן פסק דין ב-רע"א 1112/18 – שניתן ביום 15.4.2019.

בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב ההליכים, כך שהמועד להגשת תשובתה לטענה הנוספת יעוכב עד שתינתן הכרעה בבקשת רשות הערעור.

2.

אעמוד בקצרה על העובדות הצריכות לעניין. בחודש מרץ 2018 הגיש המשיב, שלמה כתראן, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשת, דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ, בעלת הזיכיון להפעלת כביש 6 (להלן: עניין כביש 6 , כתראן ו- דרך ארץ , בהתאמה ). בבקשת האישור נטען כי דרך ארץ גבתה מלקוחותיה תשלום גבוה מן המותר, שעה שגבתה סכומים העולים על אלה שפורסמו ב"רשומות" בנקודת הזמן הרלוונטית. טענה זו הושתתה על ההנחה שהתשלום עבור נסיעה בכביש 6 הוא למעשה אגרה, והטלת אגרה או שינויה מהווה "תקנה בת פועל תחיקתי" – ועל כן, לא ניתן היה לגבות סכומי אגרה מעודכנים טרם שאלה פורסמו ברשומות. בקשת האישור בעניין כביש 6 הוגשה בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מחודש ינואר 2018 לאשר לאותם באי כוח מייצגים לנהל תובענה כייצוגית נגד בעלת הזיכיון להפעלת כביש מנהרות הכרמל (ת"צ 33951-04-17, להלן: עניין מנהרות הכרמל ); ובבקשת האישור צוין במפורש כי היא מבוססת על "טענה זהה מבחינה משפטית" לזו שנטענה בעניין מנהרות הכרמל.

3.

בתשובה לבקשת האישור בעניין כביש 6, טענה דרך ארץ כי התשלום עבור הנסיעה בכביש 6 אינו "אגרה" אלא "מחיר"; זאת בין היתר בהסתמך על פסק דין שניתן בחודש יולי 2018 בבית המשפט העליון שבמסגרתו נקבע כי מדובר בתשלום "בעל מאפיינים של מחיר" (עע"מ 7705/16 רונן נ' מדינת ישראל – רשות המיסים , פסקה 6 (15.7.2018); להלן: עניין רונן ). בתגובה לתשובה לבקשת האישור, טען כתראן כי בעניין רונן לא נקבע כי התשלום עבור הנסיעה בכביש 6 אינו "אגרה", וכל שנאמר הוא שמדובר בתשלום בעל סממנים של מחיר ושאין מדובר בתשלום חובה; ובכל מקרה לדבריו יש לראות בתשלום זה משום "תקנה בת פועל תחיקתי". כן נטען כי אף בהנחה שמדובר ב"מחיר", הנפקות להפרת הדין היא זהה – שכן תכלית הפרסום היא להבטיח "פיקציה" של "קיבול", המגבשת הסכמה חוזית.

בטיעון משלים שהוגש בנוגע לפסק הדין בעניין רונן , טענה דרך ארץ כי רק בתגובה לתשובה התייחס כתראן לראשונה לנפקות אי פרסום "מחיר" ברשומות (בשונה מ"אגרה") (טענה זו תכונה מעתה והלאה: טענת המחיר ), ולשיטתה יש לראות בטענה זו משום הרחבת חזית שאין להתיר. כתראן מצידו השיב כי טענת המחיר הועלתה במענה לטיעוניה של דרך ארץ בתשובה; ועוד נטען כי יש לדחות את הטענה בדבר שינוי חזית בשל השיהוי שדבק בה – שכן התגובה לתשובה הוגשה כבר בתחילת ספטמבר 2018, בעוד הטענה הועלתה רק כעבור חודשיים, בחודש נובמבר 2018. ביום 13.11.2018 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה את טענת דרך ארץ כי טענת המחיר היא הרחבת חזית; ונקבע כי " זו אינה הרחבת חזית, בין היתר משום שהחזית נקבעת לפי כתבי בי דין בין הצדדים, כולל התשובה לתשובה " . לצד זאת ניתנה לדרך ארץ אפשרות להגיש תשובה נוספת מטעמה לעניין טענת המחיר, ולכתראן ניתנה אפשרות להגיש תשובה משלימה בנדון. החלטה זו היא שעומדת במוקד בקשת רשות הערעור שלפניי, והיא תכונה מעתה והלאה – החלטת המחיר .

4.

להשלמת התמונה יצוין כי בחודש פברואר 2018 הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לאשר לנהל את עניין מנהרות הכרמל כתובענה ייצוגית (רע"א 1112/18). בשלב מסוים לאחר הגשתה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה על כוונתו להתייצב ב-רע"א 1112/18 וניתנה לו שהות להגיש את עמדתו; ובחודש אוקטובר 2018 נקבע כי בקשת רשות הערעור תיקבע לדיון לפני הרכב. בין לבין נקבע כי הדיון בבית המשפט המחוזי בעניין מנהרות הכרמל יעוכב עד למתן הכרעה ב-רע"א 1112/18 (החלטה מיום 13.11.2018 ב-רע"א 6472/18); וכך נקבע גם ביחס לדיון בבקשת האישור בעניין כביש 6, לנוכח הדמיון בין שני ההליכים (החלטה מיום 26.11.2018 ב-רע"א 7771/18).

בנסיבות אלה, דרך ארץ לא נדרשה להגיש את תשובתה לטענת המחיר והדיון בבקשת האישור בעניין כביש 6 עוכב. לאחרונה, ביום 15.4.2019, ניתן פסק דין ב-רע"א 1112/18 ונקבע בהסכמת הצדדים כי בקשת האישור בעניין מנהרות הכרמל נדחית – במיוחד לנוכח פסק הדין שניתן בעניין רונן . משניתנה הכרעה ב-רע"א 1112/18, חודשו ההליכים בעניין כביש 6; וביום 28.4.2019 קבע בית המשפט המחוזי (בהתאם להחלטת המחיר) כי דרך ארץ תגיש טיעוניה לעניין טענת המחיר עד ליום 10.5.2019 וכתראן יגיש טיעונים משלימים עד ליום 24.5.2019. מכאן בקשת רשות הערעור.

5.

לדברי דרך ארץ, משנקבע שאין לראות בתשלום עבור כביש 6 משום אגרה (כך בעניין רונן , ובהמשך מכוח ההיקש מפסק הדין שניתן ב-רע"א 1112/18), אזי ככל שבקשת רשות הערעור תתקבל וייקבע שכתראן אינו רשאי לטעון את טענת המחיר – דין בקשת האישור בעניין כביש 6 להידחות גם כן. משכך, נטען כי אין מדובר בבקשת רשות ערעור "רגילה" בעניין שינוי או הרחבת חזית, וזאת משום שקבלת הטענה בדבר שינוי חזית יש בה לייתר את ההליך כולו. לגופם של דברים, נטען כי טענת המחיר אינה אלא ניסיון למקצה שיפורים; וכי לא ניתן לראותה כטענה לגיטימית שניתן להעלות בתגובה לתשובה, שכן מדובר בטענה חדשה והפוכה לטענות שהועלו בבקשת האישור שלפיהן התשלום עבור השימוש בכביש 6 הוא אגרה. עוד נטען כי עצם העובדה שטענת המחיר לא הועלתה בבקשת האישור לכתחילה, מעידה על כך שעניינם של חברי הקבוצה אינו מיוצג ומנוהל באופן הולם. נוסף על כך טוענת דרך ארץ, כי מאחר שבבקשת האישור בעניין כביש 6 נטען כי היא זהה לבקשת האישור בעניין מנהרות הכרמל – יש להורות על דחייתה, כפי שנקבע בקשר עם עניין מנהרות הכרמל; ובכל מקרה יש לקבוע כי אין מקום להוסיף ולנהלה מקום שעילותיה המרכזיות נדחו. לצד דברים אלה, נתבקש צו לעיכוב ההליכים בעניין כביש 6, על מנת שדרך ארץ לא תידרש להגיש לשווא תשובה נוספת לעניין טענת המחיר – מהלך שלטענתה יסב לה הוצאות מיותרות ויוביל לבזבוז זמנה וזמנו של בית המשפט.

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף בלא להידרש לתשובת המשיב.

לאחר עיון בכתבי הטענות שהוגשו בעניין כביש 6, סבורתני כי טענת המחיר שהועלתה בתגובה לתשובה מהווה משום מענה ישיר לטענת ההגנה שפורטה בהרחבה בתשובה לבקשת האישור – שלפיה אין לראות בתשלום עבור הנסיעה בכביש 6 משום "אגרה" אלא "מחיר". בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בהחלטה המחיר כהגדרתה לעיל; ויוער בהקשר זה כי בשונה מקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה " החזית נקבעת לפי כתבי בי דין בין הצדדים, כולל התשובה לתשובה ", הלכה מושרשת היא שלא ניתן לכלול במסגרת התגובה לתשובה טענות שלא נזכרו בבקשת האישור, אלא אם כן ניתן לכך אישור מראש מאת בית המשפט או אם מדובר במענה לטענת הגנה ישירה (רע"א 8857/17 צור נ' א.מ. יוסף תבל מרכז אירועים בע"מ , פסקה 5 (27.12.2018) והאסמכתאות שם).

יצוין כי לא נעלם מעיניי שטענת המחיר שונה מקו הטיעון המרכזי שהועלה בבקשת האישור בעניין כביש 6. עם זאת, אינני סבורה כי מדובר בפגם המצדיק את מחיקת הטענה – זאת בפרט בהינתן שפסק הדין בעניין רונן ניתן מספר חודשים לאחר שהוגשה בקשת האישור בעניין כביש 6. טעם נוסף לדחיית בקשת רשות הערעור נעוץ בכך שבנסיבות העניין נראה כי ממילא ניתן היה לבקש להוסיף את טענת המחיר על דרך של הגשת בקשה לתיקון בקשת האישור, בהתאם לשיקולים שהותוו בפסיקה בנדון (בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר , פסקאות 20-14 (22.11.2012)). טרם סיום, יצוין כי הרושם הוא שבקשת רשות הערעור הוגשה על מנת לסתום את הגולל על בקשת האישור בעניין כביש 6 – ודרך ארץ לא הסתירה זאת בטענותיה. אולם עניינה של בקשת האישור גופה חורג ממסגרת הדיון של בקשת רשות ערעור על החלטת המחיר; ההחלטה בבקשת האישור נתונה להכרעתו של בית המשפט המחוזי, וככל שמי מהצדדים יבקש להשיג על ההחלטה שתתקבל בבוא העת, יוכל לעשות כן על פי הדין.

7.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב הליכים שבצידה. בנסיבות העניין, ניתנת לצדדים ארכה להגשת כתבי טענותיהם לעניין טענת המחיר – כך שדרך ארץ תגיש טענותיה עד ליום 20.5.2019, וכתראן יגיש טיעון משלים במענה לכך עד ליום 3.6.2019.

אין צו להוצאות.