רע"א 3047/06 לאה עזר נ. איסק אדזיאשוילי

לפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון בהליך שבכותרת, אשר על פי מהותה הינה בקשה לחלופת ערובה.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום אשר הורה על סילוק ידו של המבקש 2 מדירה בבעלות המשיבים ועל פינויה של המבקשת 2, דיירת מוגנת, מהדירה הנ"ל. לטענת המערערים, אין לחייב אותם בהפקדת ערבון שכן גם אם יידחה הערעור והם יחויבו בהוצאות, יוכלו המשיבים לקזז את סכום ההוצאות מהסכומים שהם חבים למבקשים בגין כל התשלומים ששילמו המבקשים בגין שכר דירה וכן בגין תשלומי חשמל, ארנונה ומים והוצאות שיפוץ הדירה ששולמו על ידם משנת 1990. לטענת המבקשים, בשים לב לכך שלפי תוצאת פסק הדין, החל משנה זו לא התגורר המבקש 2 בפועל במושכר, הרי שלא היתה מוטלת עליהם החובה לשאת בתשלומים אלה, ולפיכך על המשיבים להשיב להם סכומים אלה מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.דין הבקשה להידחות. יש להבחין בין שאלת זכאותם של המשיבים לסלק את ידם של המבקשים מהנכס מכוח העילות המנויות בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 ( להלן: חוק הגנת הדייר או החוק ) לבין חובתם של המבקשים לשלם למשיבים דמי שכירות עבור אותה תקופה שהם שכרו את הנכס (בין אם בתקופה זו הם גרו בפועל בנכס ובין אם לאו). אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשת 1 שכרה את הדירה מהמשיבים בשכירות מוגנת וכי בשנים הרלבנטיות היתה הדירה מושכרת למבקשת. ברי כי שוכר חייב לשלם דמי שכירות למשכיר גם אם מטעמיו שלו, אין הוא גר כלל בנכס מושא הסכם השכירות, וגם אם היעדרותו מהנכס משמשת עילה לפינויו. לפיכך, גם אם המבקש 2 לא התגורר בפועל בדירה משנת 1990, ולכן אין הוא זכאי להגנת החוק, איני רואה כיצד יש בכך כדי להטיל חובה על המשיבים "להשיב" למבקשים, מכוח דיני עשית עושר ולא במשפט, את ההוצאות הנטענות שהוצאו על ידם בהקשר לשכירת הדירה. מכאן שבנסיבות העניין אין בטענת הקיזוז כדי לשמש בטוחה חליפית הולמת להבטחת תשלום הוצאות המשיבים, אם כאלה ייפסקו לטובתם בהליך שבכותרת.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. המבקשים יפקידו ערבון בסך של 20,000 ₪ תוך 14 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת.