רע"א 3047/18 מאיר אלרועי נ. שמואל סעדיה עו"ד

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ש' דותן ) מיום 13.3.2018 בע"א 46212-10-17, אשר דחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (השופט א' צימרמן ) מיום 24.9.2017.

2.

המבקשים נתבעו על ידי המשיבים בארבע תביעות נפרדות בגין לשון הרע ושכר טרחה עו"ד, אשר הדיון בהם אוחד (תא"מ 24855-09-15, תא"מ 27156-01-16, תא"מ 20495-01-16 ותא"מ 20466-01-16). ביום 24.9.2017 נמחקו, לבקשת המשיבים, שתי תביעות. בקשת המבקשים לחייב את המשיבים בהוצאות משפט נדחתה, וזאת משום שבית המשפט התרשם כי ההליך בין הצדדים לא הסתיים אלא שהמשיבים רק השכילו לצמצם את היקף המחלוקת. עוד צוינה דרך התנהלותם של המבקשים בהליך עד כה, שכללה התבטאויות חמורות שלא ראוי כי ישמעו.

3.

המבקשים הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בטענה כי היה מקום לפסוק הוצאות נגד המשיבים. בית המשפט המחוזי ציין שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטה מעין זו של הערכאה הדיונית. בית המשפט לא מצא לחרוג מכלל זה גם במקרה הנדון, בעיקר לנוכח העובדה שבא כוח המבקשים ממשיך להטיח במשיבים עלבונות אשר אין מקומם בבית המשפט. עם זאת, בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות גם בהליך הערעור.

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפניי, במסגרתה עותרים המבקשים לפסיקת הוצאות ריאליות לטובתם.

5.

לאחר עיון בבקשה, לא מצאתי כי היא מגלה עילה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, ממילא דין הבקשה להידחות.

6.

נקודת המוצא היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת הוצאות, אלא במקרים חריגים בלבד. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 6837/12 Merck & Co.Inc

נ' אוניפארם בע"מ , פסקה 8 (28.4.2013)). ברי כי המקרה שלפני

אינו

נכלל

בגדר

מקרים

חריגים

אלו. ניסיון המבקשים לעטוף את בקשתם באצטלה של סוגיות עקרוניות, אין בו כל ממש.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪.