פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3061/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים - משרד הביטחון
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים
(
השופטים
ג' כנפי-שטייניץ
(סג"נ)
,
א' רומנוב
ו-
ד' כהן-לקח
)
בע"ו
40822-07-19 מיום 2.4.2020
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ג' כנפי-שטייניץ (סג"נ), א' רומנוב ו- ד' כהן-לקח ) בע"ו 40822-07-19 מיום 2.4.2020. בפסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בירושלים, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 , בע"נ 42067-03-14 מיום 6.6.2019, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת המשיב, קצין התגמולים, שלא להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין תנאי החום שאליהם נחשף המבקש, לפי הנטען, במהלך שירותו במשטרת אילת בשנים 2008-2007 לבין מחלת הטרשת הנפוצה בה חלה.
2.
ערעור המבקש לוועדת הערעורים נדחה לאחר שזו בכרה את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, לפיה אין קשר סיבתי בין תנאי החום שאליהם נחשף המבקש במהלך שירותו במשטרה לבין מחלת הטרשת הנפוצה שבה חלה, על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, לפיה גורמים סביבתיים ובכללם חשיפה לטמפרטורה גבוהה ושינויי עונות יכולים לשמש כטריגר להתפרצות המחלה. בנוסף לכך נקבע כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית המבססת את טענתו, שעה שהוא לא הגדיר, אף לא ברמת פירוט סבירה, את מהות המצב שגרם לטענתו למחלה, אלא הסתפק בהעלאת טענות כלליות לפיהן פעילותו באזור אילת הייתה בתנאי חום קיצוניים.
3.
ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה תוך שנקבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את קיומו של קשר סיבתי כאמור לעיל. עוד הוער, כי מדובר ב"גלגול שני" של הליכים בגדרו מנסה המבקש לקשור בין שירותו ומחלתו, לאחר שתביעתו הראשונה להכרה בין תנאי הדחק של עבודתו לבין מחלתו נדחתה. בית המשפט המחוזי סבר כי התנהלות זו מעידה על כך שהקשר בין השניים רחוק מאד מלהיות ברור ומובן מאליו. בנוסף לכך הובהר כי בניגוד לטענת המבקש - לפיה שגתה הוועדה משבחנה את טענתו לקשר סיבתי במסלול התר אחר אסכולה הרפואית התומכת בנטען, מקום בו היה עליה לבחון את הקשר הסיבתי במסלול הפרטני של נסיבות המקרה - הגם שעיקר פסק דינה של ועדת הערעורים אכן דן בשאלת קיומה של אסכולה רפואית כאמור, יש בפסק הדין גם התייחסות לנסיבות הקונקרטיות של המבקש. לסיום, נדחה גם ניסיונו של המבקש להבנות מפסק דינה של ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בראשון לציון בע"נ 43105-08-15, נוכח ההבדל הברור והבולט לעין בין המקרים.
4.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א
לתקנות, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
הקביעות
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי
אינן
מעוררות
שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני ולהצביע על עיוות דין חמור, אין בה אלא חזרה על טענותיו אשר נדחו בפסקי הדין המפורטים והמנומקים היטב, שניתנו בעניינו על ידי הערכאות דלמטה.
5.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא . המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.
ניתנה
היום, כ"ד בסיון התש"ף (16.6.2020).
ש ו פ ט