רע"א 3063/10 עיזבון המנוח עלי עיסא ג'אליה +20 מערערים נוספים נ. מדינת ישר

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מנחם רניאל ).

המבקשים הגישו תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו להם, על פי הנטען, עקב פעולת צה"ל בעקבותיה נהרגו המנוחים שעיזבונותיהם הם המבקשים 7-1 ונפצעו המבקשים 21-8. התיק נקבע להוכחות בפני בית המשפט המחוזי ליום 22.3.10 וליום 11.4.10. מספר ימים לפני המועד הראשון שנקבע לדיון, הוגשה בקשה מוסכמת מטעם הצדדים לביטול מועדי ההוכחות ולקביעת התיק למועד אחר, זאת בשל אי יכולתם של המבקשים להתייצב לדיונים שנקבעו לאור סירוב המשיבה להנפיק להם היתרי כניסה לישראל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ועמד על קיום הדיון.

בדיון שנתקיים חזר בא-כוח המבקשים על טענותיו, תוך שהוא מפרט את הקשיים בהם הוא נתקל בתביעות אחרות במסגרת בקשותיו לזימון תובעים/עדים מהרצועה לישראל. אין חולק, עם זאת, כי במקרה דנן לא הגיש בא-כוח המבקשים כל בקשה לזמן את העדים מטעם המבקשים, ואף לא נקט בכל צעד אופרטיבי לקדם את התביעה, לרבות הגשת חוות דעת רפואית לגבי המבקשים המנוחים.

2.

בית המשפט המחוזי קבע כי דרך התנהלות עולה כדי "זלזול של ממש בבית המשפט, כאשר בא-כוח התובעים [המבקשים] לא נוקט כל פעולה כדי לזמן את העדים, ורק מגיש 5 או 6 ימים לפני הדיון בקשה לדחייתו". מנגד, קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה, לפיה דחיית הדיון פוגעת באפשרות המשיבה לשמר את הראיות שבידיה. לאור האמור, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לקבוע מועד לאחר הפגרה, לשם בדיקה אם המצב הביטחוני השתנה. נקבע כי התביעה הוגשה בסוף שנת 2006 "ועבר זמן מספיק על מנת להגיש את כל הבקשות ולנקוט בכל ההליכים לשם בירורו של התיק". לאור האמור נפסק כי בכפוף לתשלום הוצאות מטעם המבקשים בסך 10,000 ש"ח, יבוטלו מועדי הדיון שנקבעו, והתיק ישמע במועד מאוחר יותר וכי אם לא יבואו עדים באותו מועד – תידחה התביעה עקב אי הוכחתה. בנוסף דחה בית המשפט בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית מטעם המבקשים, וקבע כי הם לא יורשו להוכיח דבר שברפואה בהמשך ההליך. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט קמא מתנה ומגבילה את זכות הגישה לערכאות בתנאים בלתי סבירים ובלתי-מידתיים. בית המשפט, כך נטען, התעלם מן המצב השורר בין עזה לבין ישראל, ומן העובדה כי המשיבה היא השולטת במעברי הגבול. סירובה של המשיבה להנפיק היתרי כניסה לישראל לתושבי הרצועה לצורכי השתתפות בדיונים או בהליכים משפטיים, כך נטען, מטיל את האחריות לאי קידום התביעה לפתחה. עוד טוענים המבקשים כי לא היה מקום לחייבם בהוצאות כה גבוהות כתנאי להמשך התביעה, וכי לכל היותר מן הראוי היה לשקול את האפשרות לשלמן בסוף ההליך.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט לא "ניתק את עצמו מהמציאות שכופה המשיבה על תושבי הרצועה" – כטענת המבקשים, אלא התייחס באופן ענייני לדרך ניהול התביעה על ידי בא-כוחם. אכן, לא יעלה על הדעת כי תוגש לבית המשפט תביעה, ואף יקבעו מועדים לדיון בה, מבלי שבא-כוח המבקשים יעשה את כל הפעולות המתחייבות מכך, לרבות הגשת בקשות לזימון עדים והגשת חוות דעת רפואיות בנוגע לנזקים לגביהם לא נדרשת בדיקה פיזית. לאור האמור, לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.