רע"א 3071/12 אבי מנשירוב נ. גד לדרמן

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) ברע"א 32992-12-11, אשר קיבל בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' ערקובי) בת"א 174844/09. במסגרת הבקשה שבפניי מבוקש גם להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הבקשה.

1.

ביום 21.3.10 פסק בית משפט השלום כי על המבקש לשלם למשיב סך של 110,000 ש"ח. פסק דין זה ניתן בהעדר הגנה, וזאת מן הטעם שהמבקש לא התייצב לדיון שנקבע לשמיעת התביעה, ואף לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הרקע לפסק דין זה, כפי שעולה מהחלטות בית משפט השלום (המבקש לא פירט את הרקע העובדתי בבקשה שלפניי), הוא תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקש להשבת סך של 110,000 ש"ח ששילם לכאורה על פי הסכם זיכרון דברים למכירת דירה (להלן: התביעה הכספית ). מאז מתן פסק הדין, מונה אביו של המבקש כאפוטרופוס עליו והגיש בשמו בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטתו מיום 21.11.11 קיבל בית המשפט את הבקשה, אולם התנה אותה בהפקדת סכום התביעה האמור בקופת בית המשפט. בהחלטתו ציין בית המשפט כי המבקש לא פירט מתי מצבו הבריאותי החמיר באופן שהוא אינו מסוגל לנהל את ענייניו, לא הבהיר מדוע לא התייצב לדיון שנקבע לשמיעת התביעה ולא הגיש תצהיר עדות ראשית על אף שהיה מיוצג על ידי עו"ד, ואף לא הציג את קו ההגנה שלו לתביעה הכספית, בעוד שהמשיב הציג ראיות רבות לביסוס עילת תביעתו. בקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה על ידי בית משפט השלום.

2.

על החלטת בית משפט השלום בבקשה לביטול פסק דין הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את בקשת רשות הערעור וכן קיבל את הערעור. בפסק דינו מיום 20.3.12 קבע בית המשפט כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל והדיון יוחזר לבירור התובענה לגופה, וזאת בכפוף להפקדת סך של 30,000 ש"ח בקופת בית המשפט. נקבע כי בשים לב לנסיבות המקרה ומצבו של המבקש, התניית ביטול פסק הדין בהפקדת מלוא הסכום, כמוה כשלילת זכותו המהותית להשמעת טענותיו לגופו של עניין. עם זאת, לחובתו של המבקש צוינו מחדליו הדיוניים לאורך ההליך ואת העדר התייחסותו לסיכויי הגנתו לגופו של עניין. לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו. בית המשפט דחה את הבקשה מן הטעם שהמבקש לא הבהיר כדבעי את סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש להתקבל וגם לא הציג את קו ההגנה שלו בתביעה עצמה.

מכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקש טוען כי התנאי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי לביטול פסק דינו של בית משפט השלום אינו מידתי, וחוסם בפניו את שערי בית המשפט. זאת, מן הטעם שהמבקש הינו דל באמצעים ואינו יכול לעמוד בהוצאה הכספית הנובעת מפסק הדין. בעניין זה נטען כי המבקש אינו עובד והוא תלוי בשני הוריו, אשר מצויים בחובות כבדים. לבסוף, הסביר המבקש כי קיימת לו הגנה טובה מפני התביעה הכספית והוא יציג אותה כאשר יבוטל פסק דינו של בית משפט השלום. עוד מבוקש, כאמור, לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי וזאת עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

4.

עיינתי בבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים מיוחדים כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מהמחלוקת הפרטנית בין הצדדים להליך ( רע"א 123/82 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). במקרה דנן, מדובר בבקשת רשות שנייה שהגיש המבקש באותו עניין, והוא – השגה על גובה הסכום שעליו להפקיד לשם ביטול פסק דינו של בית משפט השלום. הבקשה, אפוא, אינה מסוג הבקשות המצדיקות מתן רשות ערעור מאחר שאינה חורגת מהמחלוקת הפרטנית בין הצדדים, ומכאן שדינה להידחות על הסף.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי הטענה בדבר מצבו הכלכלי של המבקש נלקחה בחשבון ובשל כך הופחת הסכום מסך של 110,000 ש"ח לסך של 30,000 ש"ח. יתרה מכך, מצבו הכלכלי של המבקש ושל הוריו לא הוכחו כנדרש. אכן, מוכנה אני להניח כי מצבו הכלכלי של המבקש ושל משפחתו אינו מזהיר. עם זאת, המבקש לא הוכיח כי אין באפשרותו לגייס את הסכום שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי (השוו: בש"א 4807/11 מזרחי נ' פקיד שומה פתח-תקוה (לא פורסם, 29.6.2011); וכן ראו את החלטתו של כבוד הרשם ג' שני בבקשה לפטור את המבקש מהפקדת עירבון).

מעבר לכך, כידוע, השיקול המרכזי שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין הוא סיכויי ההגנה של הנתבע (רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר חברה לבנין והנדסה אזרחית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל , פס' 6-5 לפסק הדין (לא פורסם, 5.8.1992)). המבקש לא ציין בבקשה שבפניי את קו ההגנה שעומד לו, וזאת, לאחר שגם בית משפט השלום וגם בית המשפט המחוזי העירו בעניין זה. מכאן, שגובה הסכום שקבע בית המשפט המחוזי כתנאי לביטול פסק דינו של בית משפט השלום הוא סביר בנסיבות העניין.

הבקשות למתן רשות ערעור ולעיכוב ביצוע, אפוא, נדחות. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.