רע"א 3071/18 רות מאיה רוזיליו נ. עיריית ירושלים

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הרשמת ת' בר-אשר ) מיום 18.3.2018 בע"א 29459-12-17, בגדרה נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' פורר ) מיום 4.12.2017 בת"א 35937-06-17.

2.

בבעלות המשיבה דירה המשמשת את החטיבה לקידום נוער וצעירים לצורך שיכון צעירים לתקופה מוגבלת במהלך תכנית טיפול. כך, בסוף שנת 2014 אפשרה העירייה למבקשת, ילידת 1991, לשהות בדירה על מנת לקדם תכנית לשיקומה. בחודש יוני 2017 הגישה העירייה לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפינויה של המבקשת מהדירה, בטענה כי ניסיונותיה של העירייה לקדם עמה תכנית שיקום נתקלו בסירוב מצידה וכי המבקשת סירבה לחתום על חוזה להסדרת תנאי שהייתה בדירה. עוד טענה העירייה כי הדירה נחוצה לה על מנת לשכן בה צעירים אחרים הלוקחים חלק בתכנית שיקום. המבקשת טענה מצידה כי זכות המגורים בדירה הוענקה לה ללא תנאי או הגבלה, ומהווה מתנה שהעירייה אינה יכולה לבטלה. ביום 4.12.2017 קיבל בית המשפט את תביעת העירייה וקבע בפסק דינו כי אין כל בסיס עובדתי ומשפטי לכך שהדירה או זכות המגורים בה ניתנו למבקשת במתנה, וכי מצבה של המבקשת, אשר בגינו נכנסה להתגורר בדירה, אינו יכול להקנות לה זכויות שלא על פי דין. לפיכך, הורה בית המשפט למבקשת לפנות את הדירה ולהשיב את החזקה בה לתובעת עד ליום 11.12.2017. לאחר מכן, לבקשת המבקשת, בית המשפט עיכב את פינוי הדירה עד ליום 24.12.2017.

3.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בהחלטה מיום 20.12.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי הערעור נחזים להיות קלושים, אך היות ופינוי המבקשת מהדירה עלול להוביל לקושי בהשבת מהצב לקדמותו החליט, לאחר התלבטות, להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פינוי המבקשת מהדירה עד להכרעה בערעור, בכפוף להפקדתה 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט עד ליום 31.12.2017. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור לבית משפט זה

במסגרתה טענה כי אין בידה לגייס את סכום העירבון. הבקשה לרשות ערעור נדחתה ביום 4.1.2018 (רע"א 10086/18) .

4.

משלא הפקידה המבקשת את סכום העירבון לא עוכב פסק דינו של בית משפט השלום, אך המבקשת המשיכה להתגורר בדירה שלא כדין. במקביל עתרה המבקשת לפטור מעירבון להגשת הערעור. בית המשפט (הרשמת ת' בר-אשר ) החליט ביום 5.2.2018 שלא להיענות לבקשה במלואה לנוכח סיכויי הערעור הקלושים והעובדה שהמבקשת טרם פינתה את הדירה, והעמיד את סכום העירבון על סך 7,000 ₪ אשר יופקדו עד ליום 15.2.2018. המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו ( ע"ר

26969-02-18) ובמקביל עתרה להארכת המועד להפקדת העירבון בהליך הערעור העיקרי. ביום 13.2.2018 ניתנה החלטה בבקשה להארכת המועד, בה נקבע כי תינתן למבקשת ארכה להפקדת העירבון עד להכרעה בערעור שהגישה בנושא זה, בכפוף לכך שעד ליום 24.2.2018 תפקיד המבקשת סך 1,500 ₪ על חשבון סכום העירבון שנקבע בהחלטה מיום 5.2.2018. המבקשת הגישה ערעור אף על החלטה זו, אשר נדחה ביום 11.3.2018 (השופט ד' טפרברג ). לבסוף, משחלף המועד להפקדת העירבון מבלי שהופקד וכן חלף המועד שנקבע בהודעת המזכירות שנמסרה למבקשת ובה ניתנה לה הזדמנות לטעון בתוך 7 ימים מדוע לא יידחה הערעור עקב אי הפקדת עירבון, דחה בית המשפט את הערעור העיקרי ביום 18.3.2018. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 20.3.2018 החליט בית המשפט המחוזי (השופטת ש' ליבוביץ ) להורות על מחיקת הליך הערעור על הפקדת העירבון לאחר שהתייתר לאור החלטת בית המשפט מיום 18.3.2018.

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור בפני, במסגרתה טוענת המבקשת כי ערעורה העיקרי נדחה לפני שנדון ערעורה על חיובה בעירבון, ובכך נפגעה זכותה להשיג על ההחלטה ולהשמיע טענותיה בעניין זה.

6.

כידוע, רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

עניינה של הבקשה נטוע כולו ביישום הדין על הנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה, ולא מתעוררת כל שאלה עקרונית. בניגוד לטענות המבקשת, עיון בהחלטות השונות (והרבות) שניתנו בעניין העירבון שהוטל עליה מלמד כי טענותיה באשר ליכולתה להפקידו נדונו וזכו להתייחסות בית המשפט קמא, אשר מצא שוב ושוב כי אין בהן ממש. בנוסף, לא נראה כי יש כל טעות בהחלטות בית המשפט קמא, בין השאר לאור העובדה שהמבקשת אף מתעלמת מהחלטות מחייבות ועושה דין לעצמה בכל האמור להישארות בדירת המחלוקת.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.