רע"א 3089/16 רע"א 3089/16

שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו מיום 14.3.2016

של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' וילנר , א' טובי

ו- ת' נאות-פרי ), בגדרו התקבלו באופן חלקי ערעורים שהגישו המבקשים בבקשות דנא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' פרידמן ), אך נדחו טענותיהם בדבר חבותם כלפי המשיבים 6-1 "ביחד ולחוד" עם יתר המעוולים.

רקע

1.ביום 1.3.2007 אירעה תאונה באתר עבודות בניה בכפר ירכא, במהלכה נהרג המנוח ראדי חרבאוי ע"ה (להלן: המנוח ), טייח עצמאי במקצועו שהועסק בעבודות טיח במבנה.

2.נמרוד מועדי (המבקש 1 ברע"א 3089/16) בנה את בית המגורים של משפחתו על קרקע אשר הועמדה לרשותו ואשר שייכת לאביו, יוסף מועדי (המבקש 2 ברע"א 3089/16, האב ובנו יכונו להלן ביחד: מועדי ). מאג'ד מולא (המבקש ברע"א 3105/16) הוא מהנדס בניין שערך את הבקשה לקבלת היתר בנייה עבור מועדי בכל הנוגע לעבודות הקמת המבנה (להלן: מולא ).

3.התאונה הקטלנית התרחשה בשלבים המתקדמים של הקמת המבנה, עת עמד המנוח על פיגום שהיה תלוי על משולש דקורטיבי שהוקם בחזית הבניין, וזה ניתק ממקומו, נפל על המנוח וגרם להתמוטטות הפיגום. המנוח נפל ארצה מגובה רב, מצא את מותו מיד לאחר הנפילה, והותיר אחריו אלמנה וארבעה יתומים.

4.עזבונו של המנוח ותלוייו (המשיבים 6-1 בשתי הבקשות) הגישו תביעה לבית משפט השלום נגד מועדי, מולא, הקבלן אשר ביצע את עבודות בניית המבנה (להלן: שחאדה ), והקבלן הרשום, אשר שמו הופיע על הבקשה לקבלת היתר בנייה בתור מי שאמור להיות קבלן השלד והקבלן הראשי של המבנה (להלן: שופאני ). המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) הצטרף כתובע נוסף לתביעה בהתייחס לתגמולים ששולמו וישולמו למשפחת המנוח עקב הפטירה.

5.בית משפט השלום שמע את העדים השונים ובחן חוות דעת מקצועיות מטעם הצדדים ומטעם מומחה בית המשפט, ובפסק דין מפורט קבע כי הסיבה להתנתקותו של המשולש הדקורטיבי (אשר כונה בפסקי הדין קמא "גמלון") הייתה בנייה רשלנית ובניגוד לדין ולאמות המידה המקובלות ההנדסיות. בית משפט השלום עמד על כך שאת הגמלון היה צריך לעגן לרצפת הבטון אשר עליה נבנה, באמצעות זיזים מברזל מזוין, הניצבים מרצפת הבטון כלפי מעלה, כמו גם באמצעות זיזים מברזל מזוין אשר יחברו בין הגמלון לבין המעקה שנבנה משני צדיו. בהמשך, בחן בית המשפט את אחריות הנתבעים השונים לקרות התאונה וקבע כי מועדי אחראי לקרות התאונה בשל העובדה שהגמלון הוקם בחריגה מהיתר הבנייה שהתבקש, בשל אי-מינוי מנהל עבודה, ובשל ההתקשרות לצורך ביצוע העבודות עם שחאדה, אשר אינו קבלן רשום. כן נקבע כי קיימת אחריות אף מצדו של מולא , אשר שימש כמפקח מטעם מועדי בכל הנוגע לבנייה. אחריות יוחסה אף לשחאדה , הקבלן המבצע, בשל הביצוע הרשלני של בניית הגמלון. באשר לשופאני

נקבע כי אין לייחס לו אחריות לקרות התאונה. כמו כן, נדחו טענות הנתבעים באשר לאשם תורם אפשרי מצד המנוח עצמו.

נקבע כי הנתבעים השונים שנמצאו אחראים לתאונה יהיו חייבים ביחד ולחוד בפיצוי התובעים, ובמישור היחסים שבינם לבין עצמם מועדי

יישאו ב-40 אחוזים; מולא

יישא ב-25 אחוזים; ושחאדה

ב-35 אחוזים מסכום הנזק.

6.כלפי פסק הדין הוגשו שלושה ערעורים – מטעמו של מולא, מטעמם של מועדי ומטעמו של שחאדה. שלושת הערעורים הופנו כלפי הקביעות בעניין חבותם של המערערים, דחיית התביעה כלפי שופאני, דחיית הטענות בעניין אשם תורם מצד המנוח וחלוקת האחריות בין שלושת המערערים. מועדי ומולא העלו טענות בערעוריהם גם נגד חיובם של הגורמים שנמצאו אחראיים "ביחד ולחוד".

7.בית המשפט המחוזי דחה את מכלול טענות המערערים בשלושת הערעורים, למעט הטענות בדבר חלוקת האחריות ביניהם. צוין כי אמנם בדרך כלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות בכל הנוגע לחלוקת אחריות בין מעוולים במשותף, אך במקרה הנדון, כך נקבע, הדומיננטיות של מחדליו של שחאדה, הקבלן המבצע, בולטת, ומשכך יש לייחס לו אשם בשיעור משמעותי מעבר לזה שנקבע על-ידי בית משפט השלום. הודגש כי המחדל ההנדסי-ביצועי הוא זה שגרם לקריסת הגמלון, וכי מחדל זה נבע בראש ובראשונה ממעשיו של שחאדה אשר ביצע את הבנייה בניגוד לתקן ובניגוד למקובל, ולכן אחריותו רבה יותר באופן משמעותי מאשר אחריותם של שאר הגורמים. נוכח האמור, נקבע כי אחריותו של שחאדה

תעמוד על 65 אחוזים; אחריותם של מועדי

תעמוד על 20 אחוזים; ואחריותו

של מולא תעמוד על 15 אחוזים.

8.בית המשפט המחוזי התייחס בהרחבה גם לטענות המערערים לפיהן אין לחייבם "ביחד ולחוד" באחריות לנזקי יורשי המנוח. נקבע כי על אף שבפסיקה נשמעו כבר "הרהורי כפירה" בכל הנוגע להחלת האחריות "ביחד ולחוד" במישור היחסים בין הנתבעים ובין עצמם (במיוחד שעה שרק מקצתם של המעוולים במשותף הם בעלי אמצעים או מבוטחים, ונאלצים לשלם בפועל את מלוא הפיצוי אף אם חלקם באחריות נמוך) ההלכה היא כי אין לסטות מהעיקרון המעוגן בסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ), ויש ליישם את הכלל לפיו המעוולים יחויבו "ביחד ולחוד" כלפי הניזוק, יהא שיעור האחריות של כל אחד מהם אשר יהא.

כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו מולא ומועדי את בקשות רשות הערעור דנא.

הבקשות דנא

9.בקשתו של מולא מופנית כלפי חיובו כ"מעוול במשותף", אשר לטענתו ראוי שתידון במסגרת ערעור "בגלגול שלישי", שכן היא מעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. נטען כי אמנם סוגיה זו נדונה בבית משפט זה בשורה של פסקי דין, אך בעת האחרונה תוארו במסגרת פסקי הדין קשיים ניכרים הנוגעים ליישום העיקרון בדבר חיוב מעוולים "ביחד ולחוד" כלפי הניזוק (בהקשר זה מפנה מולא לפסק דינו של השופט י' עמית

בע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר (7.9.2010) (להלן: עניין עבד אל רחים ), ולפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש

בע"א 345/03 רייכרט נ' שמש

(7.6.2007)). על אף הקשיים שנזכרו, מציין מולא, בית משפט זה חזר וקבע כי אין לסטות מהעיקרון הקבוע בסעיף 11 לפקודת הנזיקין.

ואולם, על אף האמור, עומד מולא על כך כי בנסיבות המקרה הנדון, יש לקבוע כי אחריותו ואשמו המוסרי לקרות התאונה נמוכים באופן ניכר מאחריותם ומהאשם שיש לייחס ליתר המעוולים, ועל-כן יש להפריד בין הנזק שגרם מולא למשפחת המנוח לבין הנזקים שגרמו יתר המעוולים. נטען כי הבסיס לקיום אחריותו של מולא לא היה קשור בקשר ישיר להתרחשות התאונה, וכי הוא לא נטל חלק בשרשרת הסיבתית בה היו קשורים שאר המעוולים. בבקשתו, מפרט מולא בהרחבה את טענותיו בנוגע לאחריותו השולית, לדבריו, לקרות התאונה, ובדבר היעדר קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו לבין נפילת המנוח. לטענתו, על אף אחריותו הניצבת אך ורק " במעגל השני ", הוא עלול לשאת בפיצוי בגין מלוא הנזק, ומשום כך, לדבריו, יש מקום לסטות בעניינו מן הפסיקה העקבית בדבר החלת העיקרון של חיוב "ביחד ולחוד" עם שאר המעוולים.

10.בבקשתם של מועדי הם מבקשים כי בית משפט זה יורה על קביעת התיק בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים, על מנת שתיקבע הלכה ברורה בעניין העיקרון של חיוב מעוולים "ביחד ולחוד". מועדי טוענים גם הם לעניין הקשיים שהועלו בפסיקה ביחס לעיקרון האמור, ובדבר הצורך שבית משפט זה ייתן דעתו לסוגיה הנדונה. עוד נטען בבקשה כי חלקם של מועדי בקרות התאונה היה שולי.

מועדי הוסיפו וטענו כלפי קביעות נוספות של בית המשפט המחוזי, ובהן – הקביעה שפטרה את שופאני מאחריות והקביעה כי אין לייחס למנוח אשם תורם. נטען כי משהוגשה הבקשה לרשות ערעור בסוגיה המרכזית של החיוב "ביחד ולחוד", יש לדון גם בטענות הנוספות המתייחסות לפסק הדין קמא.

דיון והכרעה

11.דין שתי הבקשות להידחות על הסף אף מבלי שתתבקשנה תשובות.

כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, ואף המבקשים עצמם עמדו על כך בבקשותיהם, בית משפט זה נדרש כבר מספר פעמים לסוגיית חיובם של מעוולים במשותף "ביחד ולחוד", וקבע כי על-אף הקשיים שעיקרון זה מעלה, אין לסטות מהוראת סעיף 11 לפקודת הנזיקין, המעגן עיקרון זה בחקיקה ראשית. עוד צוין, כי "שינוי העיקרון של 'ביחד ולחוד' תוך מתן שיקול דעת לבית המשפט הוא עניין למחוקק לענות בו" (פסקה 47 לפסק דינו של השופט י' עמית

בעניין עבד אל רחים ). השופטת י' וילנר

אף הוסיפה בהערותיה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי נדמה שבהצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011 אומצה גישה המאפשרת שיקול דעת לבית המשפט להטיל במקרים המתאימים אחריות חלקית על פי מבחן האשמה היחסי (בסעיף 370(2) להצעת החוק). ואולם, כל עוד הצעת החוק לא התקבלה, החוק הנוכחי עומד על כנו ומחייבנו.

12.מהאמור עולה, כי לעת הזו ההלכה בדבר תחולת העיקרון של "ביחד ולחוד" ברורה וחד משמעית, חרף הקשיים עליהם הצביעו שופטים ומלומדים בהזדמנויות שונות. משכך, לא מצאתי להידרש לסוגיה עקרונית זו במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הדברים נדונו והוכרעו מספר פעמים בבית משפט זה, וכוחם יפה גם ביחס לעניינם של המבקשים במקרה דנא.

13.עוד יוער, באשר לטענותיו של מולא, לפיו יש לראות את אחריותו לקרות התאונה כניצבת אך ורק "במעגל שני", כי בית המשפט המחוזי התייחס לכך וקבע כי "מבחינת המזיקים שחבותם נקבעה – מועדי, מולא ושחאדה – הרי שהם ניצבים כולם 'בשורה הראשונה' ומהווים מזיקים ראשיים ועיקריים מ'המעגל הראשון' . לכן, נוכח הוראות החוק הברורות, וההלכה העקבית שיוצאת תחת ידיו של בית המשפט העליון בהקשר זה, ובהינתן כי עסקינן במקרה בו ביצעו מספר מעוולים עוולה אחת שגרמה לנזק שאינו ניתן להפרדה – אין מנוס מלקבוע כי האחריות תושת ביחד ולחוד על כל המערערים" (פסקה 37 לפסק הדין המחוזי). קביעותיו של בית המשפט המחוזי ברורות, ורוב הטענות שהעלו המבקשים בבקשותיהם הן טענות "ערעוריות" במהותן, אשר כבר נדונו והוכרעו על-ידי שתי ערכאות, בפסקי דין מנומקים ומפורטים, ולא מצאתי עילה שתצדיק התערבות מצד בית משפט זה במסגרת בקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי".

14.אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, העיקרון של חיוב מעוולים במשותף "ביחד ולחוד" אינו חף מקשיים, והוא עלול לפגוע במטרות אחדות שדיני הנזיקין מבקשים להגשים. עם זאת, עיקרון זה גם מגשים בצורה המלאה ביותר את התכלית שעניינה מתן סעד ראוי לניזוק, ומאפשר מימוש מיטבי של התכלית הראשית בדיני הנזיקין והיא – השבת המצב לקדמותו מבחינתו של התובע-הניזוק. מעל לכל, כאמור, לעיקרון זה, המבטא הכרעה ערכית ומבקש להגשים מדיניות מסוימת, יש עיגון מפורש בחקיקה ראשית, וההחלטה לשנותה מסורה לשיקול דעתו של המחוקק.

נוכח האמור, אין מקום לדיון מחודש בסוגיה זו בנסיבות המקרה הנדון, ודין הבקשות להידחות. משלא נתבקשו תשובות לא ייעשה צו להוצאות.