רע"א 3097/17 אורית שניידר נ. אודי הוד

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (פש"ר 18506-07-16 כבוד השופט ש' סרחאן ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לביטול צו איסור דיספוזיציה בנכס מקרקעין ברחובות (להלן: הנכס ), הרשום על שם משיבה 3, אמה המנוחה של המבקשת.

1.

המבקשת היא גרושתו של משיב 1 (להלן: החייב ). במסגרת הליך פשיטת רגל

של החייב, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת משיב 2, המנהל המיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד ) למתן צו איסור דיספוזיציה בנכס במעמד צד אחד. המנהל המיוחד הסביר בבקשתו בפני בית המשפט המחוזי, כי הנכס אמנם רשום על שם אמה המנוחה של המבקשת – אך חקירה ראשונית העלתה שבמסגרת הסכם גירושין, הוקנו לכאורה זכויות בנכס לחייב. לנוכח האמור, המנהל המיוחד העלה חשש כי המבקשת תבצע מהלכים למכירת או העברת הנכס לצדדים שלישיים תמי לב – כך שייגרם נזק בלתי הפיך לקופת הכינוס. עוד טען, כי מתן צו עד לתום הבדיקה בעניין הזכויות בנכס, לא יפגע במבקשת – שאינה מתגוררת בנכס.

בהחלטתו מושא הבקשה שבפניי, דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגישה המבקשת לביטול צו איסור הדיספוזיציה בנכס. לאחר עיון בבקשת הביטול, בתגובות לה ובתשובת המבקשת, קבע בית משפט קמא כי בשלב זה יש להקפיא את המצב הקיים ביחס לנכס, במטרה לאפשר למנהל המיוחד להעמיק ולחקור, מכוח תפקידו, ביחס למצבת נכסיו של החייב.

במסגרת הבקשה שבפניי, מעלה המבקשת טענות שונות בדבר הבעלות בנכס שבמחלוקת. לשיטתה, למול טענות בעל-פה שהעלה החייב בהליך קמא, טענותיה שלה מעוגנות במסמכים ובקביעות שיפוטיות קודמות. בפרט, הפנתה המבקשת לפסק-דינו של בית משפט השלום ברחובות, בו התקבלה תביעתה לפינוי החייב מהנכס (ת"א 44396-12-13). עוד הלינה המבקשת על כך שהחלטת בית משפט קמא לא נומקה די הצורך, וכן על כך שלא הוקצב מועד ברור לבדיקת המנהל המיוחד. כן נטען, כי לחייב חובות משמעותיים כלפי המבקשת עצמה.

2.

ככלל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בקביעת סעדים זמניים ( ראו, למשל, רע"א 4717/13

גאליה נ' חלאילה (21.1.2014)). לאחר עיון בבקשה ובחומר שהוגש בגדרה, איני סבור כי עניין לנו במקרה המצדיק חריגה מכלל זה. הצדדים העלו במסגרת ההליך קמא טענות לכאן ולכאן בדבר הבעלות בנכס. אכן, טענות המבקשת, לרבות בדבר הכרעות שניתנו בהליכים אחרים, דורשות בחינה – ואוסיף, בחינה בכובד ראש. ואולם, העיקר לענייננו הוא כי המחלוקת בדבר הבעלות בנכס עדיין טעונה בירור. משכך, איני מוצא טעות בקביעת בית משפט קמא כי הקפאת המצב תאפשר חקר והעמקה בסוגיה.

נתון חשוב בהקשר זה, הוא שעולה מהבקשה כי המחלוקת בדבר הבעלות בנכס מתבררת. בית משפט קמא התיר לחייב להגיש תביעה לסעד הצהרתי בעניין הבעלות בנכס, ובהתאם, תביעה כזו הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. הווה אומר, הסוגיה מצויה בהליך משפטי. בנסיבות אלה, נראה כי הצו שניתן יאפשר בירור המחלוקת – ללא חשש שהזכויות בנכס תועברנה. באשר לטענת המבקשת לפיה העברת הזכויות המבוקשת היא רישום הנכס על שמה (חלף אמה המנוחה) ולא העברה לצד ג' – יוער כי העברה מתאימה תוכל להתבצע בהמשך, בכפוף לקביעות הנדרשות, לרבות דבר הבעלות בנכס.

3.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות.