רע"א 3108/15 הילה ר.ג יעוץ ניהול והשקעות בע"מ נ. נווה מורן בניין והשקעות

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) מיום 12.4.2015 בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל.

רקע והליכים קודמים

1.

בהליך שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו ניתן פסק דין שהורה על פירוק השיתוף ביניהם במקרקעין מסוימים (להלן: פסק הדין ). בפסק דינו הורה בית משפט השלום כי פירוק השיתוף ייעשה בדרך של התמחרות פנימית ואם תהליך זה לא יצלח, יפורק השיתוף בדרך של מכירה לכל המרבה במחיר. בפסק הדין מונו גם כונסי נכסים לביצוע פירוק השיתוף ונקבע שהתהליך יבוצע בפיקוח ההוצאה לפועל.

2.

במסגרת הליכי מימוש פסק הדין שהתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל התעוררה מחלוקת בין הצדדים באשר להיקף פסק הדין - המבקשים טענו כי בפסק הדין נקבע שיפורק השיתוף רק ביחס למקרקעין שהוזכרו בפסק הדין ועל כן על השמאי לערוך שומה רק ביחס למקרקעין אלה וכי רק לגביהם יתבצע הליך ההתמחרות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי בפסק הדין נקבע שהנכסים שיש לפרקם כוללים גם את זכויות הבנייה בחלק מתתי החלקות ועל כן יש לערוך שומה ביחס לשווי זכויות הבנייה ולכלול זכויות אלה בהתמחרות. המבקשים פנו לרשם ההוצאה לפועל בטענה כי אין מחלוקת ביחס לנכסים שלגביהם יש לבצע התמחרות, ואין הם כוללים את זכויות הבנייה, עוד טענו המבקשים כי השמאי וכונסי הנכסים חורגים מסמכותם ויש להעבירם מתפקידם.

3.

בהחלטתו מיום 20.11.2014 דחה רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם ד' הורוביץ ) את טענות המבקשים ואת בקשתם לשחרר מתפקידם את הכונסים והשמאי. נקבע, כי אין לקבל את ה"מצג הפשטני" של המבקשים ביחס לנכסים שבהם יש לפרק את השיתוף, שכן פסק הדין "הורה על פירוק השיתוף בנכסים - לא רק בזכויות הידועות בנסח רישום המקרקעין - אלא גם בזכויות הבניה הצמודות אליהן ואלה אינן רשומות ובשלב זה גם לא ידועות ... " [ההדגשות במקור]. נאמר גם, כי המחלוקת בעניין זכויות הבנייה לא נבחנה ולא הוכרעה בפסק הדין. נקבע, כי משמחלוקת זו אינה מתעוררות "אגב" הליכי ההוצאה לפועל ומשמדובר במחלוקות "המצריכות הבאת ראיות ושמיעת עדויות לצורך בירור נושאים מהותיים שמחלוקת" - על הצדדים לפנות לבית המשפט המוסמך כדי שיכריע בהן. לבסוף נקבע, כי אין מקום להעביר מתפקידם את כונסי הנכסים, שסברו אף הם כי יש ללבן את המחלוקת בעניין זכויות הבנייה בפני ערכאה מוסמכת. הבקשה להעביר את השמאי מתפקידו נדחתה אף היא. בין היתר נאמר, כי לא נמצא שהוא נוקט איפה ואיפה בין הצדדים וכי אין להלין כלפיו שהוא אינו משלים את חוות הדעת השמאית בהינתן המחלוקת בין הצדדים.

4.

כלפי החלטת רשם ההוצאה לפועל הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום. בפסק הדין מיום 12.2.2015 דחה בית משפט השלום (כב' השופטת ש' ערקובי ) את הבקשה בקבעו כי אכן לרשם ההוצאה לפועל לא נתונה הסמכות להכריע במחלוקת שבין הצדדים בעניין זכויות הבניה ו"כל צד בהתאם לשיקול דעתו" יפנה לערכאה המוסמכת לדון במחלוקת זו, ומכאן שגם אין מקום לטענת המבקשים כי הכונסים חרגו מסמכותם. באשר לטענת המבקשים כי השמאי חרג מסמכותו נקבע, כי "טענה זו הקדימה את זמנה ... לאחר שישולם שכרו של השמאי ולאחר שהשמאות תתקבל, אם תהיה טענה למי מהצדדים ... יוכלו להעלותה בדרך המתאימה". בפסק הדין הורה בית משפט השלום על תשלום השכר לשמאי וכי כנגד התשלום, השמאות תומצא לצדדים.

5.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ובקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' כהן ). נאמר, כי המבקשים מבקשים כי תינתן להם רשות ערעור בגלגול שלישי, אך עניינם אינו מעורר שאלה עקרונית או שאלה אחרת החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים וכן כי לא נראה שההחלטות בעניינם גרמו להם לעיוות דין. בית משפט קמא עמד על כך שההחלטות הקודמות לא הכריעו פוזיטיבית לטובת צד זה או אחר בנוגע לזכויות הבנייה וכל שנקבע הוא שצד מעוניין יפנה בהליך מתאים לערכאה המוסמכת. באשר לטענות המבקשים ביחס לשמאות נקבע, כי החלטות רשם ההוצאה לפועל ובית משפט השלום ניתנו לפני שהשמאות נמסרה לצדדים ועל כן אין מקום לדון בטענות המבקשים בעניין זה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור.

בית המשפט המחוזי דחה ביום 16.4.2015 "בקשה בהולה לעיון מחדש" בהחלטתו בבקשת רשות הערעור, בקשה שמוטב היה שלא היתה מוגשת.

כלפי החלטות בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא.

6.

בבקשה חוזרים המבקשים על טענותיהם כלפי כונסי הנכסים (בעיקר כלפי המשיב 3) כי הם חורגים מסמכותם ועושים כל שלאל ידם כדי לא לבצע את פסק הדין, ומלינים על כך שהערכאות הקודמות לא דנו בטענותיהם בעניין זה לגופן. בבקשתם מנסים המבקשים להכניס את בית המשפט לנבכי ושורשי הסכסוך בין הצדדים ולהסביר אגב כך מדוע שגו הערכאות הקודמות. המבקשים טוענים, כי בקשתם מעוררת נושא בעל חשיבות ציבורית והוא יכולתו של הציבור להסתמך על כך שפסקי דין ייאכפו.

דיון והכרעה

7.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה.

בית משפט קמא עמד על כך שבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, שכן היא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית. דברים אלה יפים מקל וחומר לענייננו, שכן הבקשה דנא מוגשת ב"גלגול רביעי" ולגבי בקשות מעין אלה נקבע כי " רק במקרים קיצוניים, חריגים שבחריגים תינתן רשות ערעור בגלגול רביעי " (רע"א 897/11 גולן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2.2.2011)). כפי שציין בית משפט קמא, בסופו של יום, כל שנקבע בהחלטות הערכאות הקודמות הוא, שעל הצדדים לפנות לערכאה המוסמכת להכריע במחלוקת שנתגלעה ביניהם. קביעה זו אינה מכריעה בזכויות המבקשים ועל כן לא ניתן לומר שנגרם להם עיוות דין. תוצאה זו אמנם כרוכה בהקצאת זמן ומשאבים, אך, כאמור, לא באופן הגורם לעיוות דין, וממילא ניתן יהיה להתחשב בכך בסיום ההליך שיינקט ולפי תוצאותיו. גם לא השתכנעתי שהבקשה מעוררת שאלה ציבורית בעניין הפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. המדובר במקרה פרטני, שבו, אגב ביצוע פסק דין, עוררו הצדדים מחלוקת מסוימת, שנקבע לגביה כי ככל שהצדדים עומדים עליה, יש להביאה להכרעה בפני ערכאה מוסמכת. מכאן שמדובר במקרה פרטני שבו הצדדים עוררו קשיים בביצוע פסק הדין, ולמצב דברים זה אין כל השלכות ציבוריות או עקרוניות כפי שטוענים המבקשים. לדעת הערכאות שקדמו לי, ואין סיבה לאפשר דיון רביעי בעניין זה, פסק הדין, כפי שהוא, לא הכריע במלוא המחלוקות שהכרעה בהן נדרשת, ככל הנראה, לשם השלמת פירוק השיתוף בכל הנכסים המשותפים. זאת, נוכח העובדה כי המחלוקות שעמדו בשעתו בפני בית משפט השלום ושבהן הכריע פסק הדין לא כללו את כל הנושאים שנדרשת בהם הכרעה, כפי שמתברר עתה משהועבר פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. רשם ההוצאה לפועל עמד על כך בהרחבה בהחלטתו הנ"ל מיום 20.11.2014, וחזר על כך גם בהחלטה מיום 16.3.2015 (נספח י"ד לבקשת רשות הערעור). גדר המחלוקות שבין הצדדים, שלא ניתן להן מענה בפסק הדין, מפורט, בין היתר, בפסקה 11 לחוות דעתו מיום 10.10.2013 של השמאי יוסף זרניצקי. מבלי לטעת מסמרות, ניתן לכאורה להתרשם כי אכן נדרשת הכרעה במחלוקות אלה, הכרעה שיכולה להיעשות רק בערכאה המוסמכת ולא במסגרת הליכי הוצאה לפועל. כאמור, גם אם פני הדברים אינם כך, כטענת המבקשים, היו הם יכולים זה מכבר לקדם את עניינם על-ידי פנייה לערכאה מוסמכת, תחת הגשת בקשות רשות ערעור, זו אחר זו, ביידעם היטב כי האפשרות שבקשה זו תיענה ב"גלגול רביעי" היא קלושה ביותר. מכל מקום, גם אם נפלה טעות בהחלטה נשוא הבקשה דנא, אין עניין זה מצדיק מתן רשות ערעור.

8.

טענות המבקשים ביחס להחלטות הערכאות הקודמות באשר לכונסי הנכסים והשמאי אף הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול רביעי. באשר לכונסי הנכסים, רשם ההוצאה לפועל קבע כי לא נפל פגם בהתנהלותם והערכאות הקודמות לא ראו להתערב בקביעה זו - העובדה שטענות המבקשים בעניין זה לא התקבלו, אין משמעותה כי הערכאות הקודמות לא בחנו או התייחסו לטענותיהם, וכך גם ביחס לטענותיהם כלפי השמאי. מה גם, שכפי שציין בית משפט קמא, מצב הדברים בעניין השמאות השתנה משהוגשה חוות הדעת השמאית (לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט שלום) ועל כן אין מקום לדון בטענות המבקשים בעניין זה, במצב הדברים הנתון, לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור.

9.

הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה, שכן לא היה מקום להגשת הבקשה דנא נוכח ההלכה הידועה בדבר היקף ההתערבות של בית משפט זה ב"גלגול רביעי". עוד יצוין, כי ייטיבו המבקשים אם ינקטו בלשון פחות מתלהמת ופוגענית כלפי בעלי התפקידים שמונו בפרשה דנא.