רע"א 3124/08נביל עומר חאמד נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור שעניינה החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם) מיום 4.3.08 ומיום 18.3.08. בהחלטות אלה חויבו המבקשים בהפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח לשם הבטחת הוצאותיה של המשיבה בתביעה שהוגשה נגדה.

2.

המבקשים 3-2 הינם הוריו של המבקש 1 (להלן - המבקש ), יליד 1991, שהינו תושב הכפר סילואד בנפת ראמאללה. ביום 20.8.07 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה ונתבע נוסף, שהיה בזמן הרלוונטי חייל בצה"ל, בגין נזקים שנגרמו לטענתם בחודש נובמבר 2005, במהלך אירוע בו נפגע המבקש. בהסכמת הצדדים נדחתה התביעה נגד החייל. ביום 27.12.07 הגישה המשיבה כתב הגנה, בו נטען כי הפגיעה במבקש נעשתה בעת שהוא היה מעורב ביידוי אבנים ובהשלכת בקבוקי תבערה וכי מדובר בפעולה מלחמתית המקנה למשיבה חסינות מפני אחריות בנזיקין. ביום 22.1.08 הגישה המשיבה בקשה לחייב המבקשים בהפקדת ערובה לשם הבטחת הוצאותיה במשפט. ביום 3.2.08 הורה בית המשפט המחוזי למבקשים להגיש תגובתם תוך 21 יום. משלא הוגשה תגובת המבקשים, החליט בית המשפט ביום 4.3.08 לחייבם בהפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח במזומן או באמצעות ערבות בנקאית, עד ליום 4.4.08. ביום 17.3.08 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה מוסכמת לעיון מחדש בהחלטה מיום 4.3.08. לבקשה זו צורפה תגובתם של המבקשים לבקשה למתן ערובה. ביום 18.3.08 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעיון מחדש, אך לא ראה לשנות מהחלטתו הקודמת הן בעניין עצם החיוב בהפקדת ערובה והן בעניין גובה הסכום. בהחלטה נאמר, כי נסיבות הפגיעה במבקש מבססות לכאורה את עמדת המשיבה, כי הלה נפגע במהלך פעולה מלחמתית ומשכך סיכויי התביעה נחלשים מאוד. עוד צוין, כי המבקשים הינם תושבי השטחים וחסרי כל רכוש בישראל ועל כן תתקשה המשיבה להיפרע את הוצאותיה, אם תידחה התביעה נגדה. בשל היקפה של ההתדיינות, לא ראה בית המשפט המחוזי לשנות מסכום הערובה, שנקבע בהחלטתו הקודמת. מכאן בקשת רשות הערעור.

3.

בבקשת רשות הערעור משיגים המבקשים על קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי קיימות נסיבות המבססות לכאורה את עמדת המשיבה, לפיה המבקש נפגע במהלך פעולה מלחמתית. עוד נטען, כי מצבם הכלכלי של המבקשים קשה וכי חיוב בהפקדת סכום של 50,000 ש"ח חוסם בפניהם את האפשרות לקבל את יומם בבית המשפט. לבסוף נאמר, כי הפגיעה החמורה שנגרמה למבקש מחייבת את בירור טענותיו בבית המשפט.

4.

חיובם של המבקשים בהפקדת ערובה נעשה מכוחה של תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי ). תכליתה של תקנה זו הינה, בין היתר, להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, וזאת במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (ראו, רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים , פ"ד נח(5) 865, 868 (2004)). ואכן, גם המקרה דנא מצדיק שימוש בסמכותו של בית המשפט לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה, וזאת משלוש סיבות. ראשית, בפסיקה נקבע, כי בית

המשפט יעשה שימוש בסמכותו האמורה, כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, דבר המעיד על הקושי הצפוי לנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). דברים אלה יפים אף בנוגע לתובע תושב הרשות הפלסטינית (ראו למשל, רע"א 5693/07 קמחאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.07)). שנית, התביעה לא נתמכה בחוות דעת רפואית, כנדרש על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי. שלישית, על פני הדברים סיכוייה של התביעה אינם נראים גבוהים למדי. זאת, בין היתר לאור הנסיבות העולות מן החומר ובהתחשב בהוראות של חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952.

5.

אף אם עובדת היותו של תובע תושב הרשות הפלסטינית, לא היה בה בלבד כדי להכריע בשאלת החיוב בהפקדת ערובה, הרי שבמקרה דנא לא הצביעו המבקשים על שיקולים הגוברים על השיקולים האחרים שלחובתם. אכן, סכום הערובה בו חויבו המבקשים גבוה מזה שנקבע בהליכים אחרים (למשל, רע"א 2146/04 הנ"ל). ברם, במקרה הנוכחי לא נתמך כתב התביעה בחוות דעת רפואית ואף סיכוייה של התביעה נראים בעייתיים. אעיר, כי אפשר שאילו דנתי בעניין כערכאה ראשונה הייתי קובע סכום נמוך במקצת מ-50,000 ש"ח. אין די בכך כדי להצדיק התערבות בשיעורו של הסכום שנקבע. על כן צדק בית המשפט בעצם הטלת החיוב להפקיד ערובה. אשר לגובה הסכום, הרי שאף בעניין זה אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. נדגיש, כי בהחלט ייתכן שבמקרה אחר של תושבי הרשות הפלסטינית היה זה מן הנכון לקבוע סכום נמוך יותר של ערובה. הנסיבות המיוחדות של מקרה זה הצדיקו השתת סכום גבוה מן המקובל בתביעות נזיקין דומות.

6.

הבקשה נדחית אפוא. היה והערובה לא תופקד עד ליום 15.9.08, תידחה התובענה, כאמור בתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.