רע"א 3151-23 רע"א 3151-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת שרון גלר) בת"א 64470-11-19 מיום 21.2.2023, במסגרתה הורה על ביטולו של פסק הדין שניתן נגד המשיב בהעדר הגנה ביום 24.9.2020.

1.ביום 24.9.2020 התקבלה תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיב וניתן פסק דין בהעדר הגנה מצד המשיב. פסק הדין ניתן לאחר שבית משפט קמא מצא כי כתב התביעה הומצא למשיב, המתגורר בסינגפור, בהתאם להיתר המצאה שניתן למבקשים, וכי המשיב היה מודע לקיומה של התביעה אך בחר שלא להתגונן. ביום 17.3.2022 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין. המבקשים התנגדו לבקשה.

2.ביום 21.2.2023 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיב. נקבע כי לא הוכח כשל בהליכי ההמצאה והמסירה למשיב ולכן אין מקום לביטול פסק הדין מחמת שיקולי צדק, ואולם יש לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת בהינתן טעמים מהותיים שהעלה המשיב ואשר עשויים לשמוט את הקרקע תחת התביעה. ביטול פסק הדין הותנה בכך שהמשיב יישא בהוצאות המשפט שנגרמו למבקשים כתוצאה מהתנהלותו, בסכום של 7,000 ש"ח. ביום 8.3.2023 הודיע המשיב כי שילם את הוצאות המשפט של המבקשים, וביום 13.3.2023 הורה בית המשפט על ביטול פסק הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.בבקשה נטען כי לא היה מקום לקבל את הבקשה לביטול פסק דין וזאת מהטעמים הבאים: הוכח כי המשיב התנהל באופן מזלזל כלפי בית המשפט והתעלם מדעת במשך תקופה ארוכה מההליך אשר התנהל נגדו; המשיב שיקר לבית המשפט כאשר טען שהוא לא היה מודע לכך שמתנהלת נגדו תביעה; לא הוכחה הצדקה לבחירתו של המשיב שלא להתגונן מפני התביעה; לא היה מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין מבלי שהמשיב ביקש זאת ומבלי שהוצג טעם למתן ארכה; המשיב לא הציג כל טענה שעשויה להביא לשינוי תוצאות פסק הדין.

4.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה. צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה" (סעיף 1(7) לצו), ועל "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, למעט החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך" (סעיף 1(2) לצו). מאחר שהבקשה דנן למתן רשות ערעור עוסקת בשני הנושאים הללו – תקיפת ההחלטה לבטל פסק דין בהעדר הגנה ובתוך כך להאריך את המועד להגשת בקשה שכזו מעבר לתקופה המוקנית לשם כך – אין אפשרות להיענות לה.

5.את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל, פסקאות 3-2 (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית, לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית, להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

דברים אלה יפים גם לענייננו.

6.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.