רע"א 3178/07 שאכר סלימאן נ. סולל בונה בע"מ

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 1218/06 מפי כבוד השופט ב. ארבל ובהסכמתם של כבוד השופטים ה. ח'טיב ו-ז. הווארי) בו הוחלט על ביטולו של פסק בוררות, אשר הכריע במחלוקת כספית שנתגלעה בין המבקשים לבין המשיבה (להלן: פסק הדין ).

העובדות

2.המבקשים הגישו ביום 10.2.94 תובענה כנגד המשיבה בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 1442/94, כבוד השופט א. אברהם), בה טענו כי המשיבה חייבת להם כספים בגין עבודתם בפרויקט בניה בטבריה בו שימשה המשיבה כקבלן ראשי (להלן: הפרויקט ). לאחר תיקון כתב התביעה ביום 21.9.95 הועמד סכום התביעה על סך של 590,450 ₪. ביום 8.12.98 העביר בית משפט השלום את הסכסוך, בהסכמת הצדדים, להכרעת הבורר ד"ר אינג' עמי גלזמן (להלן: הבורר ).

הצדדים הסכימו כי הליך הבוררות יעוכב עד למתן פסק דין בתביעה שהתנהלה בפני הבורר בין המשיבים לבין מזמין העבודות בפרויקט. לאחר שחודש הליך הבוררות בשנת 2003 התנהלו מספר ישיבות בוררות וביום 2.4.03 הוחלט כי המבקשים יגישו את סיכומיהם תוך עשרה ימים לאחר קבלת מסמכים אותם התבקשה המשיבה להמציא, וכי המשיבה תגיש סיכומיה תוך עשרים ימים מקבלת סיכומי המבקשים. המבקשים התעכבו בהגשת סיכומיהם ובהתאם לבקשותיהם ניתנו להם על ידי הבורר מספר דחיות לשם הגשת הסיכומים, ואולם ביום 18.8.03 פנה הבורר לצדדים והודיעם כי אם לא יוגשו סיכומי המבקשים עד ליום 24.8.03 יתחיל לכתוב את פסק הבוררות אף מבלי הסיכומים. עוד ציין הבורר כי אם יומצאו סיכומי המבקשים יינתן למשיבה הזמן הנדרש להגשת סיכומיה.

ביום 24.8.03 הגישו המבקשים את סיכומיהם. ביום 2.9.03, קרי כשמונה ימים בלבד לאחר שהתקבלו אצלו סיכומי המבקשים, נתן הבורר את פסק הבוררות וזאת מבלי שהמתין לקבלת סיכומי המשיבה. בהתייחסו לעניין זה כתב הבורר כך:

"ביום א' הנדון [יום ה-24.8.03 – י.ד.] התחלתי לסכם את הפסק, ולפנות ערב הגיעו סיכומיו של עו"ד עאבד [ב"כ המבקשים – י.ד.]. פניתי טלפונית לעו"ד חן [ב"כ המשיבה – י.ד.] מספר פעמים, שכן יכולתי להתעלם מהסכומים [כך במקור – י.ד.] שהגיעו באיחור, אולם רציתי לברר אם עו"ד חן עומד על כך שיוגשו סיכומים. לצערי, לעו"ד חן לא היה הזמן עבורי. כל פעם שצלצלתי, נמסר לי שהוא או בישיבה או בשיחה טלפונית, וכי "יחזור אלי כשיתפנה". עד גמר כתיבת הפסק הוא עדיין לא התפנה, ולכן הפסק נכתב ללא קבלת סיכומים של סולל בונה (אם כי, וזאת יש לציין, שהסיכומים היו מיותרים ממילא שכן רק מנהל הפרוייקט נחקר, ובאשר לכל השאר נמסרו תצהירים ולא היה בעצם מה לסכם)".

בפסק הבוררות נקבע כי על המשיבה לשלם למבקשים סך של 218,982 ₪ וכן לשאת בשכר עו"ד של המבקשים בסך של 10,000 ₪.

3.בית משפט השלום בנצרת (בש"א 5063/04, כבוד השופטת ר. נדאף) דן בבקשת המבקשים לאישור פסק הבורר ובבקשת המשיבה לביטולו. בית משפט השלום קבע כי יש לדחות את טענות המשיבה כי יש לבטל את פסק הבורר מכוח סעיפים 24(4) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) ולמנות בורר אחר במקומו של הבורר, טענות אשר נסמכו על כך שהבורר נתן את פסק הבוררות בטרם קיבל לידיו את סיכומי המשיבה ומבלי שנתן לה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה. בית משפט השלום קבע כי על אף שאין חולק כי סיכומי המשיבה לא היו בפני הבורר בעת שנתן את פסק הבורר, הרי שמבדיקת דבריו של הבורר בפסק הבוררות עולה כי ב"כ המשיבה לא שיתף פעולה עם הבורר ולא טרח ליצור קשר עם הבורר ביחס לסיכומים או "לשלוח את הסיכומים לבורר במועד שנקבע לכך". כפי שיובהר להלן, בית משפט השלום שגה בקביעה זו). בית משפט השלום ציין כי בישיבות הבוררות נחקר רק עד אחד, מנהל הפרוייקט, כי הסיכומים של המשיבה היו אמורים להיות סיכומי תשובה קצרים וכי ניתן לראות שהבורר עצמו לא ייחס חשיבות מירבית לסיכומי הצדדים או להיעדרם. לפיכך, קבע בית המשפט קמא, בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הבוררות לא נגרם למשיבה עיוות דין, ובמיוחד "כשהמחדל היה בעיקר של בא כוחה". עוד הוסיף בית משפט השלום כי לא חלה חובה על בורר להרשות לכל צד להביא את כל הראיות שברצונו להביא, והדבר תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה ונתון לשיקול דעתו של הבורר. לפיכך, דחה בית משפט השלום את בקשת הביטול של המשיבה ואישר את פסק הבוררות.

על החלטתו זו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ביום 10.11.05 בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (בר"ע 1203/05).

4.ביום 20.12.05 ניתנה החלטתו של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט מ. בן-דוד, בבר"ע זו, מבלי שהתקבלה תגובה לבר"ע מהמבקשים ומבלי שהתקיים דיון בבקשה (להלן: החלטת הנשיא ). בהחלטת הנשיא נקבע כך:

"בנסיבות העניין ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון בפני מותב תלתא. על הבקשה יחול פרק ל' בחלק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על כל המשתמע מכך".

ביום 1.2.07 הוגשו עיקרי טיעון מטעם המבקשים לערעור המשיבה, בה העלו את כל נימוקיהם כנגד הערעור ולא טענו כי נפל פגם בהחלטת הנשיא בכך שנתן רשות לערער מבלי שביקש את תגובתם. יצוין כי בשורה הפותחת את עיקרי טיעונם ציינו המבקשים כך:

"להלן התייחסותם ועיקרי טיעוניהם של המשיבים לערעור המערערת".

רק ביום 21.2.07 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא הודעה ובקשה מטעמם, בה טענו כי מנוסחה של החלטת הנשיא סברו כי הדיון בפני הרכב השלושה יהיה בבקשת הרשות לערער וכי לא ניתן היה לתת רשות לערער מבלי שניתנה להם הזדמנות להעלות טענותיהם בהקשר זה. לפיכך, ציינו המבקשים כי בכוונתם להגיש בקשה לביטול החלטת הנשיא, ועל כן ביקשו הם להשהות את הדיון בערעור.

5.בהחלטה מיום 22.2.07 של השופטים הנכבדים ח'טיב, הווארי וארבל, נדחתה בקשה זו ונקבע כדלקמן:

"ביום 5.2.07, התקיים דיון בערעור. במהלך הדיון הועלו הצעות לפשרה, ובתומו הסכימו הצדדים כי יבחנו הצעות אלה, וכי במידה ולא ישכילו להגיע להסכמה, הרי אין בדעתם לטעון טענות נוספות והם מסתפקים בעיקרי הטיעון ומבקשים שבית המשפט יפסוק בערעור.

...

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 5.2.07, לא העלה ב"כ המבקשים את הטענות, אותן הוא מעלה עתה. אין ספק, כי היה ברור לו שהדיון מתקיים בערעור לגופו.

...

משידעו המערערים [כך במקור – י.ד.] על כך שניתנה רשות ערעור ופעלו בפועל במסגרת הערעור עצמו, תוך שהם מצהירים על כך בעיקרי הטיעון שהגישו, מנועים כעת המבקשים לטעון לענין מתן רשות ערעור. על כן, אין אנו רואים מקום להיעתר לבקשתם זו, אשר נתפסת על ידינו כנסיון להאריך בהליכים שלא לצורך".

המבקשים אף הגישו ביום 26.2.07 בקשה לביטול החלטת הנשיא, לצד בקשה להארכת מועד להגשת בקשה זו, אשר נדחו גם הן על ידי הנשיא ביום 29.3.07, מטעמים דומים, ובשל העיכוב הרב בהגשת הבקשה.

6.ביום 28.2.07 ניתן, כאמור, פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור שבפנינו. בפסק הדין ציין בית המשפט קמא כי אין ספק שיסודו של פסק הדין של בית משפט השלום הינו בשגגה ודינו ביטול. בית המשפט קמא הצביע על כך שבעוד שהבורר המתין חודשים רבים לקבלת סיכומיהם בכתב של המבקשים, אשר הוגשו רק לאחר התראה שניתנה להם, הרי ביחס למשיבה נהג הבורר בקוצר רוח ולא המתין אף לחלוף תקופת עשרים הימים שנקצבו לה לצורך הגשת סיכומיה. בית המשפט קמא ציין כי אף אם סבר הבורר כי ניתן לכתוב את פסק הבוררות בהיעדר סיכומים מטעם המשיבה, היה עליו לתת החלטה ברוח זו, וכי הדבר לא ראוי שעה שסיכומי המבקשים כבר הונחו בפניו. בכך, ציין בית המשפט קמא, נהג הבורר אף משום מנהג הפליה בין בעלי הדין.

על כן, קבע בית המשפט קמא, משלא עלה בידי הבורר ליצור קשר עם ב"כ המשיבה, היה עליו להותיר על כנה את החלטתו המקורית, לפיה הוענקה למשיבה הזכות להגיש את סיכומיה תוך עשרים ימים מיום הגשת סיכומי המבקשים. בית המשפט קמא אף הצביע על כך שבית משפט השלום נתפס לטעות כשקבע כי המשיבה לא שיתפה פעולה עם הבורר ולא שלחה את סיכומיה בזמן, שכן גם לו הייתה שולחת המשיבה את סיכומיה במועד שנקבע לכך, לא היה בכך כדי להועיל, שעה שפסק הבורר ניתן כשבועיים קודם למועד זה. על כן, קבע בית המשפט קמא, נשללו זכויותיה הבסיסיות של המשיבה לטעון את טיעוניה בפני הבורר ונתקיימה עילת הבטלות אשר קבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות. בית המשפט קמא קבע אף כי אין הוא רואה לנכון לעשות שימוש בסעיף 26(א) לחוק הבוררות, לפיו רשאי בית המשפט לדחות בקשת ביטול של פסק בורר על אף קיומה של אחת העילות הקבועות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין, שכן על פי קביעת בית המשפט קמא מתן זכות טיעון לצד אחד, תוך שלילתה מן הצד האחר, לעולם תראה כעיוות דין הטעון תיקון. לאור קביעה זו, נמנע בית המשפט קמא מלדון בטענות המשיבה בעניין סעיף 24(10) לחוק הבוררות, והורה על ביטול פסק הבוררות ועל החזרת התיק לבית משפט השלום לשם מינוי בורר אחר.

טיעוני המבקשים

7.עיקר טיעוני המבקשים סב סביב החלטת הנשיא לתת למשיבה רשות לערער מבלי לבקש את עמדתם בנושא. טוענים המבקשים, כי נמנעה מהם האפשרות להעלות טענות לעניין היות הליך הערעור גלגול שלישי, לשיטתם, שאינו חורג מגדר עניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת ושאינו מעלה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי, וכי מניעת הזדמנות זו מנוגדת הן לכללי הצדק הטבעי והן להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

לבסוף מוסיפים המבקשים בקצרה כי שגה בית המשפט קמא כאשר התערב בהחלטת בית המשפט השלום ובהתעלמו מהוראות סעיף 26 לחוק הבוררות.

דיון והכרעה

8.טרם אדון בטענות המבקשים, אציין כי בתיאור העובדתי של בקשתם השמיטו מספר עובדות חשובות. כך, בסעיף 3 לבקשתם טוענים המבקשים כי המשיבה הגישה התנגדותה לאישור פסק הבוררות רק ביום 23.12.04, לאחר הגשת בקשה האישור מטעם המבקשים ביום 6.12.04. בהקשר זה טוענים המבקשים כי בהתאם לסעיף 27 לחוק הבוררות, למשיבה נתונים כארבעים וחמישה ימים בלבד להגיש התנגדותה לפסק הבוררות, ומשלא עשתה זאת לא יכולה היא להגיש התנגדות לבקשת האישור. ואולם, המבקשים לא מציינים בבקשתם כי המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות כבר ביום 12.10.03, היינו כארבעים ימים לאחר מתן פסק הבורר. כפי שניתן ללמוד מהחלטת בית משפט השלום, האגרה בגין בקשה זו שולמה זמן רב אחרי הגשתה, לטענת המשיבה משום שהמזכירות לא פתחה את ההליך עם הגשת בקשה זו ולא דרשה תשלום אגרה אלא לאחר מספר חודשים. בית משפט השלום שוכנע כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה במועד. נסיונם של המבקשים להעלות טענה זו פעם נוספת, כמפורט בסעיף 3 לבקשת רשות הערעור, והעובדה כי לא טרחו לציין בבקשתם את העובדות הרלוונטיות בהקשר זה מפליאות, בלשון המעטה.

עוד יש לציין כי המבקשים טוענים כי עיקרי הטיעון שהגישו כלל לא הגיעו למותב הדן בערעור מאחר ומזכירת הערעורים של בית המשפט קמא החליטה להחזיר את עיקרי טיעוניהם בשל חריגה בת עמוד אחד. אכן, מזכירת הערעורים החליטה על החזרת עיקרי הטיעון ביום 4.2.07, ואולם בהחלטת ההרכב בהודעה ובבקשה מטעם המבקשים, החלטה אשר ניתנה, כאמור, ביום 22.2.07, נאמר במפורש כי לנוכח צו שהוצא על ידי בית המשפט, התקבלו עיקרי הטיעון באיחור וההחלטה אף ניתנה תוך התייחסות מפורטת לעיקרי טיעון אלו. על כן, גם טענותיהם של המבקשים בהקשר זה מגלות טפח ומכסות טפחיים.

לבסוף אציין כי המבקשים לא הזכירו בבקשתם כי על פי החלטת המותב מיום 22.2.07, התקיים דיון בערעור אשר הגישה המשיבה ביום 5.2.07 אשר בו הסכימו הצדדים כי במידה ולא יגיעו לפשרה יינתן פסק דין בערעור.

9.לגופו של עניין, החלטתי לדחות את הבקשה.

בצדק קיבל בית המשפט קמא את ערעורה של המשיבה. עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מלמדת כי נתפס הוא לטעות כאשר קבע כי המשיבה לא שיתפה פעולה עם הבורר וכי על כן לא היה זה מחדל מצידו של הבורר כאשר נתן פסק בוררות לפני שהתקבלו סיכומי המשיבה. משקבע הבורר פרק זמן מוגדר להגשת סיכומים, היה עליו לדבוק בהחלטה זו ולאפשר למשיבה הזדמנות שווה להעלות טיעוניה בפניו, במסגרת סיכומיה, ובמיוחד נוכח העובדה שסיכומי המבקשים היו מונחים בפניו, לאחר שניתנו להם מספר רב של ארכות לשם כך. מתן פסק הבוררות לאחר שהוגשו סיכומי המבקשים ומבלי שהוגשו סיכומי המשיבים מהווה, במצב הדברים כפי שפורט לעיל, עילה לביטול הפסק על פי סעיף 24(4) לחוק הבוררות.

ראו לעניין זה אורי שטרוזמן ספר הבוררות , התשס"א-2001, עמ' 264:

"חובת הבורר לתת לכל אחד מבעלי הדין את האפשרות להביא את ראיותיו ולטעון את טענותיו היא ברורה. על הבורר להקפיד במתן הזדמנויות שוות לכל בעלי הדין תוך תשומת לב לקשיים שהוא נתקל בהם... שוויון הזדמנויות אינו במשך הזמן להבאת העדים אלא בפתיחת דלתות חדר הישיבות של הבוררות במידה שווה בפני בעלי הדין".

וראו גם סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל , התשס"ה-2005, כרך ב', עמ' 1037:

"אין לסיים את הדיונים באופן מפתיע בלי להודיע על כך לצדדים מראש, תוך שלילה מהם של אפשרות הבאת כל עדויותיהם; ושאר נסיבות המונעות מאחד הצדדים את האפשרות להציג טיעוניו. לכן, אם הודיע הבורר כי יתקיים דיון נוסף, ולמרות זאת כתב את פסק הבורר לפני קיום הדיון המובטח; אם הזדרז הבורר להודיע על סיום הבוררות בטרם ניתנה לאחד הצדדים אפשרות, כבקשתו, להגיב על דברים שנאמרו; או אם נתן הבורר את הפסק בלא ששמע לפני כן, כהבטחתו, את העדים מטעם בעלי הדין – אלה הם מקרים אשר מצדיקים את ביטול הפסק, בשל אי נתינת הזדמנות לצדדים להביא את טענותיהם וראיותיהם בפניו, או החזרת הפסק אליו, לשם שמיעת הצדדים בטענותיהם הנוספות".

הפגיעה במשיבה נראית לי כפגיעה מהותית ולא פגיעה פורמלית בלבד, וזאת אף אם סבר הבורר כי "הסיכומים מיותרים ממילא". ויודגש בעניין זה, כי על אף שציין כי הסיכומים מיותרים, כביכול, ניאות הבורר להאריך את המועד להגשת הסיכומים מטעם המבקשים מספר רב של פעמים ולא ראה לנכון לקבל החלטה המבטלת את החלטתו בדבר מועד ואופן הגשת הסיכומים על ידי שני הצדדים. יש להצר על כך שהבורר לא מצא לנכון להמתין מספר ימים נוספים עד למועד האחרון שנקבע על ידו לקבלת סיכומי המשיבה כדי שיוכל לתת את החלטתו לאחר קריאת סיכומים אלה. ואולם, משנהג הבורר כפי שנהג, אין מנוס אלא לבטל את פסק הבוררות ולהפנות את הסכסוך לבורר אחר (שכן מקובלת עלי גם הקביעה בפסק הדין של בית המשפט קמא כי אין טעם להחזיר את הסכסוך לאותו בורר, לאחר שציין כי אינו רואה צורך בטיעוני המשיבה בסיכומיה).

בנוסף, יש לדחות גם את טענותיהם של המבקשים בעניין החלטת הנשיא. גם אם בהתאם לתקנות היה על נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לבקש את תשובתם של המבקשים בטרם יחליט על מתן רשות ערעור, הרי שמקובלים עלי הדברים שנאמרו בהחלטת ההרכב בעניין הבקשה וההודעה של המבקשים. דעתי היא כי לאחר שהסכימו המבקשים לכך שבית המשפט קמא ידון בערעור לגופו, ולאור העובדה שאף עיקרי הטיעון של המבקשים מנוסחים באופן המעיד על כך שגם לגישתם עסק ההליך בבית המשפט קמא בערעורה של המשיבה, נרפא הפגם כתוצאה מאי בקשת התשובה לבקשת רשות הערעור. אין גם מקום לקבל את טענת המבקשים לפיה נוסח החלטת הנשיא העיד על כך שהדיון בפני המותב יהיה בבקשה ולא בערעור, שכן, כאמור, נאמר בהחלטה במפורש כי "ניתנת רשות ערעור".

10.לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.