רע"א 3203/08 נציגות בעלי העסקים בבית המשותף ברחוב ארלוזורוב 1 נ. אהוד רבי

1.

לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 25.5.08. בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על החלטתו מיום 11.3.08 של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ש' ברוש).

2.

המשיבים 2-1 (להלן המשיבים) הגישו לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד המבקשות והמשיבות 3 ו-4. תביעה זו עסקה בנזקים שנגרמו למשיבים עקב רטיבות שהתפשטה בחנות אשר בבעלותם. המבקשות לא הגישו כתב הגנה ומשכך ניתן נגדן ביום 29.2.04 פסק דין חלקי בהיעדר הגנה על מלוא סכום התביעה, הוצאותיה ושכר טרחת עורך דין. ביום 3.6.04 ניתנה פסיקתה על יסוד פסק הדין החלקי מיום 29.2.04. בפסיקתה נקבע, כי על המבקשות לשלם למשיבים, ביחד ולחוד, סכום של 156,760 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן סכום של 153,102 ש"ח בגין הפסד קבלת דמי שימוש. כן נפסק סכום של 3,785 ש"ח בגין הוצאות אגרת בית המשפט וכן 46,479 ש"ח בתוספת מע"מ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההליך הנוגע לתביעתם של המשיבים נגד הנתבעות האחרות, שהתנהל בבית משפט השלום, נמשך אף לאחר מתן פסק הדין החלקי. ביום 12.4.07 ניתן פסק דין בעניין התביעה נגד שתי הנתבעות האחרות. בפסק הדין נתקבלה תביעתם של המשיבים ככל שזו נוגעת לעיריית רמת-גן (המשיבה 3), וזו חויבה לשלם למשיבים פיצויים בגין נזקיהם, שכר טרחת מומחה, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. התביעה נגד הנתבעת הרביעית (המשיבה 4) נדחתה. עוד נקבע בפסק הדין, כי פסק הדין האמור הינו סולידרי לפסק הדין שניתן נגד המבקשות בהיעדר הגנה. ביום 18.6.07 הגישה המבקשת 2 בקשה למתן פסיקתה מכוחו של פסק הדין מיום 12.4.07. משלא הוגשה תגובתם של המשיבים בעניין זה על פי החלטתו של בית המשפט, הוגשה על ידי המבקשת 2 ביום 12.7.07 בקשה נוספת למתן פסיקתה בהיעדר תגובה. ביום 23.7.07 החליט בית משפט השלום (כבוד השופטת ר' ניב) לדחות את הבקשה למתן פסיקתה. בהחלטה צוין, כי פסק הדין שניתן נגד המבקשת 2 בהיעדר הגנה "איננו משנה סכומו לנוכח פסה"ד החלוט שניתן כלפי נתבעים אחרים. פירושו של פסה"ד סולידרי הינו כי אם שילמה [המבקשת 2] את מלוא פסה"ד פטורים הנתבעים האחרים מהתשלום".

3.

על החלטה זו הגישה המבקשת 2 ביום 16.8.07 בקשת רשות ערעור (בר"ע 2195/07) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בפסק דינו מיום 27.1.08 דן בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור כערעור וקיבל את הערעור תוך שהוא מציין, כי "אם התייחס בית משפט קמא בפסק דינו לשינוי פסק דין אחר שניתן בתיק או סכומים אחרים שנפסקו, יתייחס אף אליו". עוד נאמר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, כי "אם ניתנו פסקי דין קודמים אף במסגרת הליך זה, אין להם כל מקום להיות כלולים בפסיקתא נשוא פסק הדין הזה". יצוין, כי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שהוגשה על ידי המשיבים לבית משפט זה, נדחתה ביום 22.4.08 (רע"א 1852/08). לאחר מתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי, הגישו המבקשות בקשה נוספת למתן פסיקתה לבית משפט השלום. בקשתם זו נדחתה בהחלטתו של בית משפט השלום והמבקשות הגישו בקשה להבהרתה של החלטה זו. בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 6.2.08, שניתנה בעקבות הבקשה למתן הבהרה, נאמר: "הנתבעות 2, 3 - נציגות בעלי העסקים ונציגות הבית המשותף לא היו חלק מפסק הדין אשר ניתן על ידי ביום 15.4.07 [צ"ל 12.4.07 - א' ג']. כנגדן ניתן פסק דין קודם... שתי הנציגויות אינן יכולות אם כן להיכלל בפסיקתא שהוגשה... הבקשה נדחית". בעקבות החלטה זו, הגישו המבקשות ביום 7.2.08 לבית המשפט המחוזי "בקשה לאכיפת פסק דין". יצוין, כי בקשה זו הוגשה במסגרתה של בר"ע 2195/07. כזכור, פסק הדין בבר"ע 2195/07 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי עוד ביום 27.1.08. בהחלטתו מיום 11.3.08 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה תוך שהוא נסמך על הטעמים שהוצגו בתגובת המשיבים לבקשה. בתגובה זו נכתב, כי הבקשה הוגשה ללא כל בסיס משפטי וללא כל זכות שבדין וכי הדיון בבר"ע 2195/07 הסתיים שעה שניתן פסק הדין ביום 27.1.08. על החלטה זו מיום 11.3.08 הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.

4.

בהחלטה מיום 25.5.08 דחיתי את בקשת רשות הערעור תוך שאני מציין כי מדובר בהליך ב"גלגול שלישי" וכי בקשת רשות הערעור אינה מעלה שאלה החורגת מעניינם של בעלי הדין שבהליך. ביום 28.5.08 הגישו המבקשות בקשה לביטול ההחלטה, תוך שהן טוענות כי אין מדובר בהליך ב"גלגול שלישי". אכן, הערכאה הראשונה שנדרשה ל"בקשה לאכיפת פסק דין" הינה בית המשפט המחוזי (בהחלטתו מיום 11.3.08) ולא בית משפט השלום. על אף האמור, יש לראות בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה מעין הליך ב"גלגול שלישי". זאת, משום שהבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביקשה למעשה לתקוף את החלטתו של בית משפט השלום מיום 6.2.08. הדרך הנכונה בה צריכות היו המבקשות לילך על מנת לתקוף את ההחלטה מיום 6.2.08 הייתה הגשתה של בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. משלא פעלו המבקשות בדרך האמורה, לא יכולות הן "לשדרג" את מעמדה של בקשת רשות הערעור שעליהן היה להגיש לבית המשפט המחוזי באמצעות הגשתה של בקשה במסגרתו של הליך שהסתיים באותה ערכאה. איני מביע כל דעה באשר לאפשרות שהמבקשות יעלו טענות בעניין פרעון החוב הפסוק בפני ראש ההוצאה לפועל.

5.

אי לכך, הבקשה נדחית.