רע"א 3224/97 הרשטיק שלמה נ. המועצה הדתית אילת

1.המבקש כיהן כיו"ר המועצה הדתית אילת. לאחר סיום כהונתו הגיש כנגד המועצה הדתית תביעה לגימלה ולזכויות נוספות. ב5.5.94- הגיעו הצדדים להסכמה שניתן לה תוקף של החלטת בית משפט, וזו לשונה:

"התובע יפנה את בקשתו לגימלאות למשרד הדתות, כדין, בלווי תצהיר, כדרוש. הצדדים ימתינו עד להחלטת משרד הדתות בקשר לגובה הפנסיה המגעת לתובע.

לאחר מכן יגישו הצדדים סיכומים לגבי ענין החופשות ולגבי שאלת ההוצאות ובהתאם לכך יתן בית המשפט פסק דין".

2.לאחר שפנה המבקש למשרד הדתות, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לרכיבים מסוימים שביקשה המועצה לנכות מן הגימלה והצדדים פנו לעזרת בית המשפט בעניין זה. בית המשפט (כבוד השופט בנאי) פסק בשאלה זו בלבד בהחלטתו מיום 17.11.96, אותה הכתיר בכותרת "פסק-דין", בה קבע כי אין לנכות מן הגימלה את אותם רכיבים (תשלומים חד-שנתיים שמקבל התובע מחברת החשמל). בית המשפט לא קבע סכומי גימלה ולא חייב את המועצה בתשלומים באופן שקביעתו לא הייתה אופרטיבית לעניין הגימלה.

בהעדר קביעה ב"פסק הדין" לעניין הגימלה ומשנתגלעה מחלוקת בין הצדדים בקשר לסכום המגיע הגיש המבקש "בקשה ליתן פסק דין חלקי" המחייב את המועצה לשלם לו את הסכומים המפורטים בבקשתו, תוך שהוא מציין כי פסק דין סופי יינתן לאחר שהצדדים יגישו סיכומיהם בדבר פדיון חופשה והוצאות. בית המשפט המחוזי (השופט בנאי) קבע כי יש לראות בבקשה משום בקשה לתיקון פסק הדין שניתן על ידו ב17.11.96- על דרך שינוי הכותרת מ-"פסק דין" ל-"פסק דין חלקי" וביקש את תגובת המועצה לבקשה. לאחר שהתקבלה התגובה, פסק בית המשפט המחוזי (כבוד השופט גלעדי) כי "פסק הדין" מיום 17.11.96 הוא פסק דין סופי ולפיכך, המבקש אינו רשאי להגיש בקשה נוספת למתן פסק דין חלקי באותו תיק וכי אם פסק הדין איננו מכריע בכל המחלוקות שהתעוררו בתיק, צריך היה המבקש להגיש ערעור.

על החלטת השופט גלעדי הערעור שלפנינו.

3.הוחלט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור, מהנימוקים הבאים:

"פסק הדין" מיום 17.6.96 איננו מהווה פסק דין סופי ואף איננו מהווה פסק דין חלקי. ההחלטה מ5.5.94- עניינה בשניים: האחד, גמלאות השני, חופשות והוצאות.

אשר לגימלאות, הופנו הצדדים למשרד הדתות בקשר לגובה הפנסיה אולם הנושא לא הוסדר והמחלוקת לא יושבה על ידי משרד הדתות. לפיכך, נשאר נושא זה פתוח להמשך התדיינות שלא התקיימה. שאלת החופשות וההוצאות נשארה פתוחה מלכתחילה ולא נפסק בה דבר. מה שמתיימר להיות פסק דין הוא החלטה המתייחסת אך ורק לשאלת ניכויים מסויימים מן הגימלה ובוודאי שאין בה כדי לסיים את ההליך בפני בית המשפט המחוזי.

טענת המועצה לפיה ויתר המבקש על דרישותיו והסתפק בגימלה בלבד, נטענה בעלמא, ללא ביסוס ראייתי כלשהו ואין היא יכולה לעמוד כנגד ההסכם שניתן לו תוקף של החלטת בית משפט.

לא ברור מהמסמכים שלפנינו מהי המחלוקת הנוספת שנתגלעה בין הצדדים בענין הגימלה ומדוע מסרבת המועצה לשלם למבקש את הסכומים הנדרשים על ידו - ועל שאלות אלה להתברר בפני בית המשפט המחוזי.

4.אשר על כן, הערעור מתקבל, ההחלטה נשוא הערעור תבוטל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, כדי שיתן פסק דין אופרטיבי בעניין הגימלה ובענין דמי החופשה וההוצאות. בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות ולשמוע ולקבל סיכומים וטענות נוספות כפי שימצא לנכון.

המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 10,000 ש"ח.