רע"א 3242/99 עלי דרך שרותי הובלה בע"מ נ. אריה חברה לביטוח בע"מ

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ה' גרסטל), בעניין גובה ערבון שנקבע לה. בפני בקשתה לפטור מאגרה וערבון.

עניינה של בקשת רשות הערעור הוא כדלקמן:

המבקשת היתה בעליה של משאית שבוטחה על ידי המשיבה, וניזוקה בתאונת דרכים. על פי פוליסת הביטוח פטורה המשיבה מלשלם את הנזק אם ארעה התאונה כתוצאה מעומד יתר של המשאית. המשיבה טענה כי תניית פטור זו חלה על התאונה. המבקשת הודתה בקיומו של עומס יתר, אך הכחישה כי היה זה הגורם העיקרי לתאונה.

בית משפט השלום ברמלה קיבל את טענות המשיבה, דחה את תביעת המבקשת וחייבה בהוצאת משפט בסך 20,000 ש"ח. ההוצאות לא שולמו עד היום.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נדרשה להפקיד ערבון בסך 7,500 ש"ח וביקשה לפטרה מתשלום הערבון. במקביל ביקשה המשיבה להגדיל את סכום הערבון הנדרש. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה וחייב את המבקש להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח, בשים לב להוצאות שנפסקו בבית משפט השלום וטרם שולמו.

על כך הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור, ובפני, כאמור, בקשתה לפטור מאגרה וערבון.

תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח1987- קובעת את המבחנים למתן פטור מאגרה, והם: מצבו הכלכלי של המבקש, והיות ההליך מגלה עילה.

המבחנים למתן פטור מערבון הם, בדרך כלל, מצבו הכלכלי של המבקש, וסיכוי טוב לזכות בהליך. (בש"א 329/90, אברך נגד גרוגר ואח' , פ"ד מד(2) 383; בש"א 4735/91, מוצרי הדר ישראליים בע"מ נגד יפיס מוצרי הדר בע"מ בכינוס נכסים , פ"ד מה(5) 867. עם זאת, אין מדובר במבחנים קשיחים ובלעדיים, ועל הרשם "להפעיל את שיקול הדעת הנתון לו מתוך ראיית האינטרסים המנוגדים וההשלכות האפשריות של החלטתו בזהירות הראויה". (בש"א 329/90, שם, עמ' 387, וראו גם רע"א 377/87, ג'נחו ואח' נגד וויבהו א.ב.ה. חברת מניות בפשיטת רגל הרשומה בגרמניה , פ"ד מא(4) 522, 523).

בענייננו נטען כי החברה - המבקשת חדלת פרעון, וכי המנהל ובעל העניין בה, מר עמי דגני, אינו יכול לעמוד בנטל הפקדת הערבון. לטענתו הוא מובטל ועל אף הסבה מקצועית מתקשה למצוא מקום עבודה, בת זוגו עובדת כאחות ומשתכרת כ2,500- ש"ח, נגרמות לו הוצאות רבות עקב ליקויים רפואיים ואחרים של שני ילדיו, ומשפחתו נזקקת, לקיומה השוטף, להלוואות ולסיוע מבני משפחה.

אמנם דגני לא צירף לתצהירו ראיות כגון תלושי משכורת של בת זוגו, דפי חשבון בנק וכדומה להוכחת מצבו הכלכלי, ואף לא פירט דבר באשר לנכסים וחסכונות שבבעלותו, אם ישנם.

עם זאת, לאחר שעיינתי בתצהיר ובנספחיו וכן בתגובת המשיבה, אשר אינה חולקת על עובדה זו, נחה דעתי כי בכל הנוגע למצבה הכלכלי הרימה המבקשת את הנטל המוטל עליה.

אשר לשיקולים הנוספים:

המשיבה טוענת כי סיכויי המבקשת בערעור בבית המשפט המחוזי אינם גבוהים, וכי אף בית המשפט עצמו יעץ למבקשת לשקול אם להמשיך בערעור, נוכח הסיכון שייפסקו נגדה הוצאות. עם זאת יש לזכור כי לצורך הבקשה שבפני יש להביא בחשבון לא רק את סיכויי המבקשת לזכות בערעור שהגישה, באשר לגוף פסק הדין של בית משפט השלום, כי אם את סיכוייה לזכות בבקשת הרשות לערער בעניין גובה הערבון שנקבע לה. בעניין זה יש להתחשב, מחד גיסא, בזכותה של המשיבה להחזר הוצאותיה, אם יתברר שהוטרדה ללא צורך. אך מאידך גיסא יש למנוע יצירת מעגל שוטה, בכך שבעל דין הטוען שגובה הערבון הנדרש ממנו שולל ממנו את הגישה לבית המשפט, יהיה מנוע אף מלערער על גובה הערבון שנקבע, וזאת לא מטעם ענייני אלא בשל הקושי להפקיד ערבון בגין הערעור. במקרה כזה, הטלת מגבלות סף על המערער, בדמות תשלום אגרה והפקדת ערבון, משמעה למעשה נעילת שערי בית המשפט בפניו בשתי ערכאות: הן בערכאה אשר חייבה אותו בהפקדת הערבון, והן בערכאת הערעור, אשר אינה מאפשרת העמדת החלטה זו למבחן נוסף, אך בשל חוסר אמצעים כספיים.

נראה, איפוא, כי כאשר מדובר בערעור או בבקשת רשות ערעור, אשר עניינם המרכזי הוא בקשה לפטור או להפחית מן האגרה או מן הערבון שנקבעו, בשל העדר אמצעים בידי בעל הדין לעמוד בחובה זו - או אז יש מקום להקל בחיוב באגרה ובערבון הנקבעים בערעור, כדי לאפשר לבעל הדין לנתק עצמו מאותו מעגל שוטה. זאת, כמובן, תוך שימת לב גם לאינטרס של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק.

בענייננו, נראה לי כי חיוב המבקשת בהפקדת ערבון כמקובל ימנע הכרעה שיפוטית לגופו של עניין בשאלה אם יש מקום למתן רשות ערעור על גובה הערבון שנקבע לה בבית המשפט המחוזי. מנגד, אני מביאה בחשבון את האפשרות שהמבקשת תחוייב בהוצאות ואת הקושי לגבות הוצאות אלו, בשל מצב המבקשת ונוכח נסיון העבר.

בהתחשב בכל האמור אני מחייבת את המבקש בהפקדת ערבון בסכום מופחת של 5,000 ש"ח, תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו.

אשר לאגרה, אינני סבורה כי הבקשה לרשות ערעור מופרכת עד כדי כך שאינה מגלה עילה. לפיכך, ונוכח קביעתי לעיל בדבר מצבה הכלכלי, אני פוטרת את המבקשת מתשלום האגרה.