פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 3245/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ס חוק נוער קריית ארבע
2. פלוני
3. פלונית
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) בענ"א
51949-03-21 מיום 10.4.2021
בשם המבקשת:
עו"ד יוסף מאיר אלבז
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס ) בענ"א 51949-03-21 מיום 10.4.2021, במסגרתו התקבל ערעורה של משיבה 1 (להלן: המשיבה ) על פסק דינו של בית משפט השלום לנוער בירושלים (כב' השופטת א' מולד ) בתנ"ז 45266-12-20 מיום 22.3.2021, בגדרו הורה בית משפט השלום על השבת בתה הקטינה של המבקשת למשמורתה.
1.
המבקשת ומשיב 2 נישאו בשנת 2013 והתגרשו בשנת 2016. במהלך נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים, ביניהם ת' , ילידת שנת 2013 (להלן: הקטינה ). בהסכם הגירושים נקבע כי הילדים יהיו במשמורת המבקשת והסדרי השהות יתואמו ביניהם.
2.
ביום 26.2.2020, בעקבות פניית המבקשת לרשויות הרווחה, הוצאה הקטינה מחזקתה ושולבה במרכז החירום "שוסטרמן" (להלן: מרכז שוסטרמן ), שם היא נמצאת עד היום. ביום 18.1.2021 התקיים דיון בבית משפט השלום לצורך הארכת צו הביניים שניתן בעניינה של הקטינה וקביעת נזקקות לקטינה ולשני אחיה. בהסכמת הצדדים החליט בית המשפט על קביעת נזקקות לשלושת הילדים. בנוסף, לעניין שהותה של הקטינה במרכז שוסטרמן ציין בית המשפט כי הקטינה שוהה במרכז החירום קרוב לשנה – תקופה ארוכה וחריגה – וכי עד כה לא ניתנו המלצות סופיות להשמה חוץ ביתית. נוכח זאת, החליט בית המשפט לבטל את צו ההוצאה ממשמורת לקטינה ולהשיבה לבית המבקשת לתקופת ניסיון של חודשיים, בין היתר, בשל גילה הצעיר של הקטינה ובשל עמדת גורמי הרווחה שהמשיבה כשירה לגדל את שני ילדיה האחרים.
3.
יצוין כי גם אחיה הקטן של הקטינה, נ', יליד 2014, הוצא ביום 31.1.2021 בצו חירום למרכז שוסטרמן, וזאת לאחר פניות המבקשת למציאת מסגרות חוץ ביתיות עבור ילדיה, בהן טענה שאין לה כסף לקניית מוצרים בסיסיים עבורם וציינה את הקושי שלה בגידול ילדיה ובפרט הקטין נ', אשר התנהגותו מאתגרת אותה.
4.
ביום 22.3.2021, לאחר הליכים נוספים, החליט בית משפט השלום בשנית שלא לתת צו ביניים, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ), להוצאת הקטינה ממרכז שוסטרמן ל"בית הילד". תחת זאת נקבע כי ביום 25.3.2021 תצא הקטינה לחופשת חג הפסח אצל המבקשת ובמועד זה תסיים את שהותה במרכז שוסטרמן, ותחזור לבית המבקשת לתקופת ניסיון של 3 חודשים, במהלכם תעמוד בפיקוח והשגחה של עו"ס לפי הוראות חוק הנוער.
5.
על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי החל מיום 13.4.2021 תועבר הקטינה ל"בית הילד", בקבעו כי לא הונחו בפני בית משפט השלום ראיות מספיקות לביסוס הקביעה בדבר יכולתה של המבקשת לגדל את הקטינה ולהבטיח את צרכיה הנפשיים לתקופת הביניים.
6.
מכאן הבקשה שלפנַי. לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על הוצאת הקטינה ממשמורתה, על אף שהוצאה זו אינה הוצאת חירום, וזאת טרם נערכו הוכחות לפני בית המשפט לנוער וטרם הורם נטל הראיה על ידי גורמי הרווחה. בשלב הביניים בו אנו מצויים, המוקד הוא בסכנה המיידית לשלומה של הקטינה ולא בשאלת סיפוק מלוא צרכיה על ידי המבקשת. בית המשפט המחוזי גם שגה בכך שהחליף את שיקול דעתו של בית משפט השלום בשיקול דעתו שלו, שעה שלא נחשף לעדים השונים שהעידו לפני בית משפט השלום ולא נפגש עם הקטינה.
7.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לדחות את הבקשה לרשות ערעור, לאחר שמצאתי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא מעורר כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. מה גם שמדובר בצו ביניים לתקופה קצובה וקצרה. בשולי הדברים אוסיף כי העובדה שהערכאות הקודמות הגיעו למסקנות שונות אינה מהווה טעם מספיק למתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 2442/21 סולימאן נ' מצליח , פסקה 8 (22.4.2021)).
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, א' בסיון התשפ"א (12.5.2021).
ש ו פ ט