רע"א 3259-23 רע"א 3259-23

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 13.2.2023, ברת"ק 49550-12-22 (השופט א' סתיו), שבגדרו נמחקה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט לתביעות קטנות בנתניה, מיום 28.11.2022, בת"ק 28967-09-21 (השופט ג' אבנון).

2.ביום 18.4.2021 הגיש המבקש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בנתניה, שתוארה כתביעה בגין "לשון הרע, דיבה, והסתה של עובדי בזק לשסות ב[מבקש]"; זאת, בעקבות דברים שאמרה עליו המשיבה. איני רואה טעם טוב לפרט בהרחבה על האירוע שהביא לפתיחת התיק בנדון; אציין רק זאת: בית משפט לתביעות קטנות עיין בראיות שהובאו לפניו, לרבות סרטוני וידאו מהאירוע, התייחס לעדויות, וביכר את גרסת המשיבה, על פני זו של המבקש. כך נחתם פסק הדין: "לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, באתי לכדי מסקנה כי לא עלה בידי [המבקש] לבסס את תביעתו. כטענת [המשיבה], אף אני סבור כי מדובר בתביעה קנטרנית, נעדרת בסיס, אשר מוטב היה אלמלא הוגשה לבית המשפט".

3.ביום 22.12.2022, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. לצידה, הגיש גם בקשה לפטור מאגרה, וזו התקבלה חלקית בהחלטה מיום 11.1.2023, שבגדרה הופחתה האגרה לכדי סך של 350 ₪. בהמשך התברר, כי לצד הבקשה לפטור מאגרה, ביקש המבקש גם פטור מערבון. בית המשפט הבהיר כי התנאים לקבלת פטור מערבון מחמירים מהתנאים לקבלת פטור מאגרה, וכי בטענות ובמסמכים שצורפו לבקשה אין כדי להצדיק מתן פטור מערבון, אך נתן למבקש הזדמנות להשלים מסמכים וטענות בעניין זה. ביום 18.1.2023, הגיש המבקש בקשת ארכה – וזו התקבלה; אך התייחסותו המשלימה לא הוגשה גם לאחר שחלף המועד הנדחה. על כן, ביום 26.1.2023, נדחתה הבקשה לפטור מערבון, ונקבע כי "המבקש יפקיד את הערבון עד יום 9.2.2023, שאם לא כן עשוי ההליך להימחק".

4.הערבון לא שולם, וביום 13.2.2023, ניתן פסק דין קצר המורה על מחיקת הערעור מחמת אי-הפקדת ערבון.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, וחרף ההבנה למצוקת המבקש, אשר בריאותו אינה איתנה, ומשאביו הכספיים אכן נחזים כמוגבלים, מצאתי כי דין הבקשה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת המשיבה. עיקר חיציו של המבקש, גם בבקשה זו – ממחזרים את טענותיו המקוריות, שהופנו כלפי המשיבה; מיעוטם – מופנה כלפי בית המשפט לתביעות קטנות ובחירתו לאמץ את גרסת המשיבה; אך לא הועלתה בבקשה כל טענה לשגיאה שנפלה בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר היא שניצבת עתה על הפרק.

6.על כל פנים, בחנתי את הדברים לגופם, ונחה דעתי גם כי לא נגרם למבקש עיוות דין. משורה ארוכה של החלטות שיצאו תחת ידו של בית המשפט המחוזי, ניכרת היטב סבלנותו כלפי המבקש, וההזדמנויות החוזרות והנשנות שהעניק לו, בטרם מחק את תביעתו. בית המשפט המחוזי גם יִשׂם, כנדרש, את אמות המידה הרלבנטיות להכרעה בבקשה למתן פטור מהפקדת ערבון – בחינת מצבו הכלכלי של המבקש, ובחינת סיכויי הערעור (בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בנין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה, פסקאות 6-3 (29.8.2005); רע"א 7008/22 פלונית נ' בוקריס (4.12.2022)). בהקשר זה אזכיר, כי התנאים לקבלת פטור מהפקדת ערבון מחמירים יותר מאשר לפטור מאגרה. ההבדל נעוץ בזהות הצד שנפגע ממתן הפטור – בעוד שבמקרה של פטור מאגרה, המדינה היא הנפגעת, כך שמדובר בנטל שבו נושא הציבור בכללותו, כדי לאפשר גישה לערכאות גם למי שאמצעיו מוגבלים; במקרה של פטור מערבון, הנפגע הוא בעל הדין השני (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 531-529 (מהדורה שניה 2023)). לא עלה בידי המבקש להוכיח כי בקשתו ממלאת אחר תנאים אלה – לא הוכח כי נעשה ניסיון של ממש לגייס את סכום הערבון מסביבתו הקרובה; גם סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים. זאת, נוכח אופי טענותיו של המבקש, המופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה המבררת; ובשים לב למחסום בקשת רשות הערעור, שאף אותו ספק רב אם בידיו לצלוח.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה, לא אֵעשה צו להוצאות.