רע"א 326/07 אברהם דרעי נ. בנק הפועלים בע''מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (הרשם השופט גלדשטין) מיום 13.12.06 בתיק ע"א 1420/06, בה התקבלה בקשת המשיב לדחות על הסף את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת, כתארה אז, אגי) מיום 14.8.05 בתיק ת"א 107818/00.

ב.

בשנת 1994 הגיש המבקש תביעה נזיקית בסך 450,224 ש"ח נגד המשיב, שעיקרה טענה כי המשיב התרשל בייעוץ למבקש ובניהול תיק ההשקעות שלו. ביום 14.8.05 דחה בית משפט השלום את מרבית התביעה, וקיבלה בעניין אחד (הימנעות הבנק ממימוש אופציות). מנגד קיבל בית המשפט תביעה שהגיש המשיב נגד המבקש בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבונו, כך שזכייתו של המבקש נבלעה כולה בתביעת המשיב, והוא נותר חייב (להלן פסק הדין ). ביום 11.10.05 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין (ע"א 3053/05), וביום 16.11.05 נשלחה למשיב החלטת השופט שילה, לקבוע את התיק לקדם ערעור בפניו ביום 19.3.06. ביום 20.2.06 הגיש גם המבקש ערעור על פסק הדין (ע"א 1420/06). ביום 2.3.06 החליטה השופטת, כתארה אז, גרסטל על קיום קדם ערעור בערעור המבקש - והורתה לו להפקיד ערבון, שאכן הופקד ביום 27.3.06. ביום 9.8.06 הגיש המשיב בקשה לדחיית ערעור המבקש על הסף עקב איחור בהגשתו.

ג.

המבקש התנגד לבקשה משלושה טעמים: (1) נטען כי פסק הדין לא הומצא כדין, והגיע לידיעת המבקש רק בבירור שערך בבית המשפט ביום 8.1.06. המשיב טען כי ביום 26.6.05 עבר תאונת דרכים, ובשל כך לא בא אל תא הדואר שלו בעיר רמלה, וכאשר הגיע - לא מצא בתאו הודעה על דבר דואר רשום שנשלח לו; (2) נטען כי ביום 27.3.06 הפקיד המבקש את הערבון שנדרש בהחלטת השופטת גרסטל, ושיש לראות בשתיקת המשיב בשלב זה השתק, המונע ממנו להעלות כעת טענת איחור; (3) המבקש טען שעם קבלת החלטת השופט שילה בערעור המשיב, הניח כי זכה בתביעתו, ולפיכך לא חקר אחר פסק הדין.

ד.

ביום 13.12.06 קיבל רשם בית המשפט את הבקשה ודחה את הערעור על הסף (להלן ההחלטה ). נקבע כי פסק הדין אכן נשלח לכתובת שמסר המבקש, ושאף המשיב שלח הודעה על כך לכתובת האמורה, ולפיכך "סביר יותר להניח כי המשיב ידע על קיומו של פסק הדין, אולם בחר הוא שלא להוציא את דבר הדואר הרשום". נקבע כי המבקש - שניהל את התיק בעצמו, ושהסכסוך "היה בדמו" (עמ' 3) - עקב היטב אחר התפתחות התיק, ולא סביר שלא היה מודע למתן פסק הדין. בית המשפט אף סקר את המסמכים הרפואיים שהגיש המבקש, והתרשם כי "אין בהם כדי להצדיק או להצביע על חוסר יכולתו של המשיב להתנועע ולטפל בענייניו ולגשת לבית הדואר" (שם). בית המשפט קבע שהמשיב העלה את טענת האיחור בהגשת הערעור בשלב קדם המשפט, ואין המדובר באיחור ממנו ניתן להסיק ויתור על הטענה.

ה.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה חוזר המבקש על טענותיו בפני בית המשפט קמא. כן נטען כי המבקש ציין בתביעתו שתי כתובות (תא הדואר, וכן כתובת ברמלה), ושפקיד בית המשפט לא פעל בשקידה ראויה וסבירה להמציא לו עותק מפסק הדין. נטען כי אף אילו היה המבקש מקבל הודעה על דבר דואר רשום, לא היה יכול לדעת שמדובר בפסק הדין - ולפיכך שגה בית המשפט בייחסו למבקש כוונה להימנע מקבלת פסק הדין. מטעמי זהירות התבקשה הארכת מועד להגשת הערעור. נטען, בין השאר, לשאלות בעלות חשיבות משפטית וציבורית והן מהו "ערכו המשפטי של פסק דין שבו הוכח מעל לכל ספק כי הצד הזוכה הסתיר מבית המשפט עובדות וראיות שהיו ברשותו..."; מה ערכה המשפטי של החלטה למתן ערובה; ומה הדין לעניין המצאה לכתובת שנמסרה לבית המשפט מכבר, בעוד פסק הדין ניתן לאחר שלוש שנים מן הדיון.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר); אין המקרה שבפנינו בא בכללם. השאלה היחידה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי היתה סבירות טענתו של המבקש לגבי האיחור בהגשת הערעור. בית המשפט בחן את המסמכים הרפואיים, ודחה את גירסת המערער. קביעות עובדתיות אלה אינן מצדיקות רשות ערעור בגלגול שלישי. לא למותר לציין, כי ברי שעם קבלת החלטתו של השופט שילה מיום 16.11.05 ידע המבקש שניתן פסק דין בבית משפט השלום, וקשה מאוד להלום את טענתו כי עקב הגשת ערעור מצד המשיב הניח שזכה - ולפיכך לא טרח לברר את תוצאת ההליך. ולבסוף, המבקש לא ביקש מבית המשפט המחוזי להאריך את המועד להגשת הערעור. בנסיבות אלה, בהן נומק האיחור בהגשת הערעור בהעדר המצאה, אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי. טענת המבקש לפיה משעה שחזר פסק הדין לבית המשפט, היה על בית המשפט לשקוד שוב על המצאתו, משקפת התנהלות שהיא בגדרי הרצוי בעולם אידאלי, אך לא בעולם של עומס לעייפה בבתי המשפט, ובודאי במישור החובה שבדין; זאת - מה גם שצידו השני של המטבע הוא פתיחת פתח לבעלי דין להתחמק מקבלת החלטות. הטענות האחרות שנמנו מעלה, המוצגות כחורגות מעבר לעניינם של הצדדים, נדרשות לאמיתן להלכות ידועות וליישומן.

ז.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.