רע"א 3264/11 פלוני נ. בית חולים ממשלתי שער מנשה בית חולים ממשלתי שער מנש

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה

(כבוד ס' הנשיא ש' ברלינר , ע"ו 44203-02-11) לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שלא לאפשר לו להשתחרר מבית החולים ולצאת לחופשות.

2.

בית המשפט המחוזי דן בערעור המבקש על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שלא לשחררו ולא לאפשר לו לצאת לחופשות. צוין בפסק הדין שאשפוזו של המבקש הוא מתוקף צו אשפוז שניתן בתאריך 13.3.00 לאחר שביצע מעשה רצח במהלכו דקר למוות את בתו בת ה – 9 ופצע אנושות ילד בן 8. הודגש שהמבקש חולה סכיזופרניה פרנואידית ובמהלך השנים שחלפו מאז המקרה היו תקופות מסוימות שחלה הטבה במצבו וניתנו לו חופשות שחלקן אף ללא לווי. לאחר שיקול טענות הצדדים דחה בית המשפט את עמדת המבקש. נקבע שהגם שחלפו 10 שנים ממועד האשפוז, עדיין המבקש לא הגיע למצב שיש בו רמיסיה והטבה ממושכים ויציבים לאורך זמן שיש בהם כדי לנטרל את הסיכון לציבור באם יצא המבקש לחופשות. כן נקבע כי וודאי שלא ניתן להורות על שחרורו הואיל והוא שרוי במצב פסיכוטי סוער החוזר על אותם תכנים פסיכוטיים שהביאו אותו לבצע את הרצח והוא חסר תובנה לחלוטין בכל הקשור למצבו. בהתאם הערעור נדחה. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור.

לטענת המבקש בית המשפט לא התייחס לטענותיו ולבדיקה הרפואית שהוצגה. לטענתו, הוחדרו לגופו כמויות גדולות של כספית בשל סכסוך כספי עם רופא שניים. לטענתו, על רקע האמור הקולגות של רופא השניים קבעו שהוא חולה נפש ולא אפשרו לו לצאת לחופשות חרף העובדה שהוא כבר למעלה מ – 10 שנים במחלקה פסיכיאטרית. הודגש כי המבקש אף יצא במשך חודשים ארוכים לחופשות בשטח בית החולים ללא לווי. כן נטען כי צוין בטעות שהמבקש היה מאושפז כבר בשנת 1985 בעוד שלא היו בעברו אשפוזים מלבד האשפוז הנוכחי. בהתאם עותר המבקש לשחרר אותו מבית החולים.

3.

לא מצאתי בטעוני המבקש טעמים המצדיקים מתן רשות ערעור. כידוע, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, נשקלת אך מקום בו מתעוררות שאלות ציבוריות או משפטיות חשובות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 ורע"א 8687/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (22.12.09)). כאן, הוועדה הפסיכיאטרית דנה בעניינו של המבקש במשך שני דיונים והחליטה שלא חל שנוי במצבו ושאין לאפשר לו לצאת לחופשות. בית המשפט המחוזי בחן את הנסיבות הקונקרטיות של המבקש והגיע למסקנה שאין מקום לשחרר את המבקש או להוציאו לחופשות בשלב זה. ניתן משקל רב לבחינת מצבו הנפשי העדכני ולחשש מפני פגיעה בשלום הציבור. לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטה. אין בנימוקי המבקש כדי להתמודד עם הסיבות שבגינן נקבע שלא ניתן לשחררו. העובדה שהמבקש שוחרר בעבר לחופשות דווקא מלמדת כי עניינו נבחן באופן ענייני בכל פרק זמן נתון ועל פי הבחינה המקצועית מתקבלת החלטה בעניינו. כך בעבר, וחזקה שכך יהא גם בעתיד – ככל שיידרש.

4.

הבקשה נדחית.