רע"א 3284-23 רע"א 3284-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 19.2.2023, בע"א 68877-03-22 (השופטים א' ואגו – סג"נ, ע' כהן ו-ג' דניאל), שבגדרו התקבל, בחלקו, ערעור המבקש על פסק הדין של בית משפט השלום בבאר שבע, מיום 2.2.2022, בת"א 30976-09-18 (השופט י' ברוזה – סג"נ).

2.המבקש רכש מן המשיבה 1 (להלן: המשיבה) רכב מסוג "טויוטה לנד קרוזר" (להלן: הרכב), תמורת סך של כ-300,000 ₪, וביום 27.4.2018, נמסר הרכב לידיו. עוד באותו יום, כמו גם בתקופה שסמוך לאחר מכן, החלו מתגלים ליקויים שונים ברכב, בכללם רעידות במהלך נסיעה, מצלמת רוורס שאינה תקינה, ובעיות חשמל. בעקבות אלה, נדרש המבקש לבצע ברכב תיקונים רבים וממושכים, כאשר השירות שקיבל מן המשיבה – לא היה מן המשופרים.

3.על כן, ביום 17.9.2018, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע, נגד המשיבות, שבה ביקש כי עסקת המכר תבוטל, שיוחזרו לו הכספים ששילם, וישולמו לו פיצויים בגין עוגמת נפש ועבור עלות שכירת רכב חלופי. התביעה – נדחתה במלואה, תוך שנקבע, בין היתר, כי מסתברת יותר המסקנה שלפיה המבקש הוא שגרם, במכוון, לתקלה המרכזית שבגינה ביקש לבטל את העסקה, הגם שהדבר לא נקבע באופן נחרץ. נוסף על כך, חויב המבקש בתשלום שכר טרחת עורך דין לטובת המשיבות, בסך של 28,000 ₪, וכן בתשלום מלוא הוצאותיהן עבור חוות דעת המומחים, "הכל לפי קבלות שיוצגו וכן בהתאם לסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט".

4.ביום 31.3.2022, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור על פסק הדין; הערעור – התקבל בחלקו. נקבע, כי המבקש אמנם אינו יכול לבטל את עסקת רכישת הרכב, מחמת הליקויים שבאחריות המשיבות, אך גם כי על המשיבות לפצותו בגין אותם הליקויים, בסך של 30,000 ₪. עוד נפסק, כי לא היה מקום לקביעה שלפיה מסתבר יותר כי המבקש הוא שגרם לתקלה המרכזית. בהינתן קביעותיו אלה, ביטל בית המשפט המחוזי את חיובי שכר הטרחה וההוצאות שהשית על המבקש בית משפט השלום, תוך שנקבע כי בשים לב לקבלתו החלקית של הערעור – בהליך זה כל צד ישא בהוצאותיו-הוא.

מכאן הבקשה שלפני.

5.דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבות. המקרה אינו מעורר שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים; גם צורך במניעת עיוות דין – לא מצאתי. המבקש אמנם ניסה להציג את בקשתו ככזו שמעוררת שאלות משפטיות עקרוניות ונכבדות, אלא שמדובר בשאלות שהוצגו ברמת הפשטה גבוהה ביותר: "מהם התנאים לביטול עסקת מכר" ו"כיצד אי העדת עדים מטעם הצד שכנגד משפיעה על מאזן ההסתברויות". תחילה יוזכר, כי מדובר בשאלות שנדונו פעמים רבות על-ידי בית משפט זה, תוך שלא נעשה ניסיון של ממש להצביע על היבט יחודי, בעל חשיבות כללית, שהמקרה דנן מעורר בנוגע אליהן; כבר מטעם זה – דין הטענות לדחיה. מעבר לכך, שאלות משפטיות מופשטות וערטילאיות אשר 'מרחפות' בגבהים כמתואר, בלולות בכל מקרה ומקרה שבו 'דין נגזר מהעובדות', כך שלא אלה המצבים שבהם יהיה בבירור השאלות – על רקע עובדותיו של מקרה קונקרטי – כדי להשיא תרומה כללית, כפי הנדרש לשם מתן רשות ערעור; מה גם, שמתן רשות ערעור בכגון דא, משמעותו תהיה, הלכה למעשה, הותרתו של מחסום ה'גלגול השלישי' כאסקופה הנדרסת, ככלי ריק נטול השפעה – מצב דברים שאינו רצוי ואינו כדאי.

6.בהינתן האמור, הרי שמבעד ל'מחלצות' הכלליות שנזכרו, עסקינן למעשה בכתב ערעור, המכוון כל-כולו לנבכי פרטיו ודקדוקיו של מקרהו הקונקרטי של המבקש, ולדרך שבה יושם בו הדין, על-ידי הערכאות הקודמות. "לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר" (מלכים ב, ו, יט); לא לשם כך נתקן הליך רשות הערעור ב'גלגול שלישי', ומשכך, אין מקום ליתן רשות ערעור, מחמת הטעמים שנזכרו, אשר בהם תמך המבקש את בקשתו (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס, פסקה 7 (14.6.2011)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; משלא נתבקשה תשובה – לא יֵעשה צו להוצאות.