רע"א 3312/99 מוחמד סובה נ. כתר שיווק בשר (1982) בע"מ

השופט ת' אור :

1.המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 10.8.86 ותבע את נזקיו בתאונה זו משתי המשיבות. המשיבה הראשונה היתה מעבידתו בעת קרות התאונה, והמשיבה השניה - בעלת המקום והמעלית ממנה נפגע המערער.

כמוסכם על בעלי הדין, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-. בהתחשב בכלל הנסיבות, כולל שאלת האחריות לקרות התאונה, ובהתחשב בכך שגימלאות המוסד לביטוח לאומי להן זכאי המערער, מגיעות לסכום העולה על 600,000 ש"ח, פסק בית המשפט למערער פיצויים בסכום של 70,000 ש"ח. מתוך סכום זה, על המשיבה הראשונה לשאת בסכום של 50,000 ש"ח ועל המשיבה השניה בסכום של 20,000 ש"ח. טענותיו של המערער בערעור הן כנגד זאת שפסק הדין אינו מנומק, וכן על כך שהסכום שנפסק לו הינו נמוך בהרבה מהמגיע לו.

2.בהתחשב בכך שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, בית המשפט לא היה חייב לנמק את פסק דינו.

עיינו בטענות המערער לעניין שיעור הפיצויים שנפסקו לו, ובאנו למסקנה שאין בהן להצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ניתן, כאמור, על דרך הפשרה.

3.בהודעת ערעור מתוקנת קובל הערעור על כך שבית המשפט המחוזי הטיל על המשיבה הראשונה לשלם את אגרת המשפט כפי שזו היתה חלה לו היתה התביעה נדונה בבית משפט השלום, ועל המערער הוטל לשלם את הפרש האגרה המגיע בגין ההליך. בהתחשב בהוראת תקנה 6(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-, בכלל נסיבות המקרה, ובכך שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, גם בעניין זה אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.

הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות כל אחת מהמשיבות בסך 5,000 ש"ח.