רע"א 3312/99 מוחמד סובה נ. כתר שיווק בשר (1982) בע"מ

בקשה לתיקון כתב ערעור.

1.ביום 18.5.99 הגיש המבקש הודעת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א 10172/96, מיום 25.3.99, לפיו נפסק למבקש פיצוי כספי בסך 70,000 ש"ח עקב פגיעה שנגרמה לו בתאריך 10.8.86. ביום 7.11.99 ניתן על-ידי כבוד הרשמת מ' אגמון צו לסיכומים.

2.במועד בו הגיש המערער את סיכומיו (13.12.99) הגיש המבקש גם בקשה לתיקון כתב הערעור שהגיש ולהוספת טענת ערעור נוספת - טענה כנגד חיובו בתשלום הפרש האגרה (מעבר לסכום האגרה החלה בבית משפט השלום - בו חוייבה המשיבה מספר 1). את בקשתו זו סומך המבקש על החלטה שנתן בית המשפט המחוזי (ביום 9.11.99) בבקשת הבהרה שהגיש המבקש, ואשר בה קבע בית המשפט, כי חיובה של המשיבה 1 בתשלום דמי האגרה עבור תביעת המבקש מתייחס רק לתשלום דמי האגרה ששולמו, או שהיה על המבקש לשלמם אילו נדונה התביעה בבית משפט השלום, וכי על המבקש לשאת בדמי האגרה העודפת.

3.המשיבות מתנגדות לבקשת התיקון. לטענתן, חיובו של המבקש באגרה העודפת הוא פועל יוצא של האמור בתקנה 6 (ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-, ולא של ההחלטה שניתנה לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור. לחלופין, טוענות המשיבות, כי אפילו תאמר, כי ההחלטה המאוחרת היא שיצרה את החיוב, או אז יש לראות החלטה זו כהחלטה אחרת שהערעור עליה הוא ברשות ואין ניתן לכלול אותה בערעור בזכות. גם לגוף הדברים, טוענות המשיבות, כי נוכח לשון תקנה 6 (ג) האמורה, המצב המשפטי ברור ואין תוחלת בנסיונו של המבקש לערער עליו. עוד טוענות המשיבות, כי תיקון הערעור יאריך שלא לצורך את הדיון ויחייב הוספת צד - שכן המדינה היא בעלת ענין בשאלת תשלום האגרה.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה. תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- קובעת, כי " כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט". כבר נפסק לא פעם, כי

"בית המשפט מוסמך להתיר תיקון כתב ערעור, וסמכות זו מעוגנת בתקנה 417 רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. שם מדובר במפורש על תיקון "כתב ערעור", ודיבור זה סובל, לדעתי, גם הוספת נימוק ערעור ולאו דווקא תיקון נימוק קיים, כאמור בתקנה 417 סיפא. לכן, אין צורך, לדעתי, לעגן את הסמכות להתיר תוספת נימוק ערעור בסמכותו של בית המשפט להאריך את המועד להגשת ערעור, דבר הכרוך בטעם מיוחד..." (ב"ש 63/86, ע"א 354/85, אברהם ממן נ' בנימין קעטבי , פ"ד מ (1) עמוד 194, 195, וראו גם: בש"א 275/88, אמגר נ' ק.י.מ.א. להשקעות בנין בע"מ ,לא פורסם, ע"א 3848/98 ליפבסקי נ' דן , לא פורסם, ע"א 105/96 פלוך נ' פלוך , לא פורסם)

לא מצאתי יסוד להנחה שהמבקש היה מודע לחבותו בתשלום האגרה העודפת עובר להגשת הודעת הערעור המקורית. ניתן איפוא לראות בהיוודעה של חבות זו למבקש ובהחלטה מיום 9.11.99 משום הצדקה מספקת למתן הרשות לתקן את הערעור. בפרט נוכח העובדה שהערעור מצוי עדיין בשלבים מקדמיים - טרם הושלם סבב הסיכומים בכתב וממילא טרם נקבע אופן המשך הטיפול בתיק. כך שממילא העיכוב שיסבו תיקון הודעת הערעור וחיוב המשיבות להתייחס גם לטענתו הנוספת של המבקש ( טענה שהיקפה מוגבל ) הוא מזערי. לא מצאתי מקום להידרש לטענת המשיבות, כי החלטה מיום 9.11.99 היא "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות על פני הדברים, דומה כי החלטה זו באה בגדרו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (והשוו: ע"א 4649/98, זרדוק נגד צור שמיר, חב' לביטוח בע"מ , לא פורסם). ולעניין זה ניתן לראותה כחלק מפסק הדין, על כל המשתמע מכך. לא מצאתי ממש גם בטענה, כי תיקון הודעת הערעור יחייב הוספת צדדים נוספים לדיון ויסרבל אותו: המבקש אינו חולק על עצם החיוב באגרה, אלא על הקביעה מי יישא בחיוב זה. לקופת המדינה אין, כמובן, כל העדפה בשאלת זהות המשלם ולפיכך אין התיקון המבוקש מביא להוספת בעל דין.

5.הבקשה לתיקון הודעת הערעור מתקבלת איפוא. לשם מתן אפשרות למשיבות להתייחס לטענתו הנוספת של המבקש, אני מאריך את התקופה שנקצבה למשיבות להגשת סיכומיהן (או התוספת לסיכומיהן - לפי העניין) בחמישה עשר יום נוספים, החל ממועד המצאתה של החלטתי זו (יחד עם הודעת הערעור המתוקנת). כמו כן ניתנת למשיבות האפשרות להוסיף עמוד נוסף לסיכומיהן.

יתר הוראות הצו לסיכומים יעמדו בעינן.

המבקש יישא בהוצאות בקשה זו בסך כולל של 1,000 ש"ח .