רע"א 332/17 מזרחי רמין נ. יעדים החברה העירונית לפיתוח עיסקי בבאר שבע בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.11.2016 (ע"א 41565-03-16, השופטים ש' דברת ,

א' ואגו ו- ג' לוין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 13.1.2016 (ת"א 46242-04-12, השופטת ר' טיקטין עדולם ).

2.בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 10.1.2017 (לאחר שניתנה ארכה לכך). מאוחר יותר, ביום 8.5.2017 הגיש המבקש, זו הפעם בעצמו ולא באמצעות בא-כוחו, בקשה שהוגדרה על-ידו כבקשה לעיכוב ביצוע, כמפורט להלן.

3.בעיקרו של דבר, המשיבה, חברה עירונית של עיריית באר-שבע, הגישה נגד המבקש תביעה בסדר דין מהיר לפינוי חנות שאותה הוא חוכר בשוק העירוני בבאר שבע. לטענת המשיבה, המבקש חוכר את החנות משנת 1992, אך זה שנים רבות אינו משלם את דמי החכירה, ואף מפר חובות נוספות שנקבעו בחוזה החכירה. ביום 2.10.2012 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד המבקש, אך ביום 1.1.2013 בוטל פסק הדין בעקבות בקשה שהתמקדה בהיעדר ייצוגו של המבקש.

4.בהמשך, מונה למבקש עורך דין מטעם הסיוע המשפטי, אשר הגיש בשמו כתב הגנה ביום 14.3.2013, כתב הגנה מתוקן ביום 23.9.2013 ותצהיר עדות ראשית ביום 8.1.2014. למען שלמות התמונה יצוין כי כבר ביום 7.5.2013, היינו עובר להגשת כתב ההגנה המתוקן ותצהיר עדות ראשית, הועברה התביעה לדיון בסדר דין רגיל (השופט ג' גדעון ).

5.ביום 20.9.2014 שוחרר עורך דינו של המבקש מייצוג בעקבות מה שהוגדר על-ידו כמחלוקת שהתגלעה בינו לבין המבקש באשר לאופן הטיפול בתיק. בהמשך, המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לדחות את הדיון לתאריך שאינו ידוע. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בהתייחס לכך שהתפטרות בא-כוחו של המבקש אירעה כחודשיים קודם לדיון ההוכחות ובשים לב להודאתו של המבקש כי בשבע השנים האחרונות לא שילם בגין החנות. מאוחר יותר מונה למבקש עורך דין אחר מטעם הסיוע המשפטי, אשר הגיש בכתב סיכומים מטעמו ביום 1.2.2015.

6.ביום 8.6.2015 נדחו בקשותיו של המבקש להגיש ראיות נוספות ולקיים דיון הוכחות נוסף על-ידי בית משפט השלום בקבעו, בין היתר, כי אין מחלוקת שהמבקש לא שילם למשיבה דמי חכירה במשך שנים רבות. בית המשפט השלום הוסיף וציין בהקשר זה כי המבקש היה מיוצג בשלבים של הגשת כתבי הטענות, גילוי המסמכים והגשת התצהירים.

7.בסיכומו של דבר, בית משפט השלום קיבל את תביעתה של המשיבה, לאחר שמצא כי החוזה הופר על-ידי המבקש הפרה יסודית לנוכח, בין היתר, אי-תשלום דמי החכירה במשך מספר שנים. בהתאם לכך, בית משפט השלום הורה על פינוי המבקש מן החנות, וכן חייב אותו בתשלום הוצאות משפט.

8.המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. המבקש טען כי מאחר שהיה לא מיוצג לא הובאו בשמו כל העובדות הרלוונטיות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי לא היה פגם באופן ניהול ההליך בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי ציין לגוף הדברים כי אף בפניו לא הובאו ראיות לתשלום הכספים שבהם היה חייב המבקש, ובסיכומו של דבר אימץ את ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט השלום כשהוא עושה שימוש

בתקנה 460(ב) ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 .

9.בבקשה שבפני טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי נגרם לו עוול מאחר שלא ניתנה לו האפשרות להציג את ראיותיו כהלכה בבית משפט השלום, ובכלל זה ראיות לתשלומים שהעביר לעיריית באר-שבע (להלן: העירייה ) עוד לפני שהמשיבה קיבלה על עצמה את ניהול השוק. כמו כן, המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התייחס לחלק מטענותיו. עוד טוען המבקש כי ניתן ללמוד מפסקי דין שניתנו בהליכים אחרים (נגד חוכרים אחרים) כי נגרם לו עוול.

10.למען שלמות התמונה יצוין כי בקשת רשות הערעור הנוכחית הוגשה על-ידי בא-כוחו של המבקש אשר ייצגו בבית המשפט המחוזי. לבקשה זו לא נלוותה בקשה לעיכוב ביצוע. בקשה כזו הוגשה בנפרד כאמור רק ביום 8.5.2017, על-ידי המבקש בעצמו, ובמתכונת שלא הובהרה עד תומה (בעיקרו של דבר היא התייחסה לעיקול רישיון הנהיגה של המבקש).

11.לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור אני סבורה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה . בכך מתייתר הצורך לבחון את בקשת עיכוב הביצוע לפרטיה.

12.כלל ידוע הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענותיו של המבקש אינן מעוררות שאלות עקרוניות, ואף אין לומר שנגרם לו עוול מעבר לקושי הטבוע בפינוי מחנות שממנה קיווה המבקש להפיק פרנסה. פסק דינו של בית משפט השלום היה מבוסס על ממצאי עובדה, ובית המשפט המחוזי אמץ את ממצאיו וקביעותיו. אף אני איני מוצאת סיבה להתערב בקביעות אלה. אין בידי לקבל את טענתו של המבקש באשר לכך שלא ניתנה לו אפשרות להגיש ראיות נוספות בהתחשב בתוכנה ובמועד הגשתה של הבקשה בעניין זה בבית משפט השלום, כמו גם בכך שהמבקש היה מיוצג בהליך שהתקיים בו בחלקים הרלוונטיים להגשת ראיות. יתרה מכך, שני פסקי הדין של הערכאות הקודמות ציינו כי המבקש עצמו הודה למעשה באי-תשלום דמי חכירה במשך שנים ארוכות. על כן, קשה לטעון כי נעלם מעיניהן של הערכאות הקודמות מידע אשר היה בו להביא לשינוי בתוצאה, וממילא איני סבורה שלמבקש נגרם עוול.

13.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.