רע"א 3321/20ברכר חיים דוד נ. דוד לפידות

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח , סג"נ) בהפ"ב 36133-08-19 מיום 2.3.2020 במסגרתו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בורר, וכן על ההחלטה מיום 14.1.2020 במסגרתה נדחתה בקשה להוספת תצהיר משלים ובקשה לזמן עדים.

1.

בתמצית, ביום 10.1.2018 ניתן פסק בוררות במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים אשר נוגעת לעסקיהם, הקשורים למכוני צילום שיניים. המבקש הגיש בקשה לביטולו בעוד המשיב הגיש בקשה לאישור הפסק (הפ"ב 39174-09-18; הפ"ב 44885-07-18). בהחלטה מיום 26.12.2018, בהתאם לבקשת המשיב דחה בית המשפט המחוזי על הסף את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות והורה על אישורו. בקשת רשות ערעור שהוגשה נגד החלטה זו נדחתה על ידי ביום 24.2.2019 (רע"א 651/19).

2.

בחלוף כחצי שנה, ביום 16.8.2019, הגיש המבקש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות על יסוד עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ) . המבקש טען כי קיים קשר עסקי בין הבורר לבין המשיב וכי הבורר הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בעניין שפרטיו נחשפו לפניו רק בחודש אוגוסט 2019, ימים ספורים לפני הגשת הבקשה. המבקש טען כי הבורר לא גילה לו כי חברה בבעלות הבורר סיפקה שירותי בנייה לבני משפחת המשיב בנכס בכפר אברהם. כמו כן, ביום 10.1.2020, לאחר שנקבע מועד לדיון בבקשה, הגיש המבקש בקשה בה עתר, בין היתר, להוסיף תצהיר משלים ולזמן 9 עדים להוכחת טענותיו.

3.

ביום 14.1.2020 דחה בית המשפט את הבקשה להוספת תצהיר משלים ולזימון עדים בקבעו כי לא ניתן לאפשר לזמן 9 עדים זמן כה סמוך לדיון שנקבע ליום 19.1.2020. כמו כן, לאחר עיון בתצהירים החדשים שצירף המבקש, נקבע כי אין בהם די פוטנציאל כדי לשנות באופן מכריע את סיכוייה של הבקשה. יחד עם זאת, בית המשפט התיר לפנים משורת הדין להגיש תצהירים מטעמם של שלושה מצהירים וכן לזמן את הבורר לעדות, אך המבקש לא הסדיר את זימונו.

4.

ביום 2.3.2020 דחה בית המשפט את בקשת הביטול. בהחלטתו נקבע כי היה מקום לדחות את הבקשה על הסף מאחר שהן בית המשפט המחוזי והן בית משפט זה כבר דחו בקשת ביטול זהה הנסמכת על סעיף 24(10) לחוק, ומשכך קם למבקש מחסום של השתק עילה. עוד נקבע כי לא רק שטענתו של המבקש בדבר אי הגילוי ממוחזרת ואינה חדשה, אלא שהוא גם לא פירט את הנתונים המיוחדים שהתגלו לו ואף לא את מקור הגילוי. על כך הוסיף בית המשפט כי המועד להגשת בקשת הביטול בהתאם לסעיף 24(10) לחוק הוא בסמוך למועד שבו התגלו העובדות הרלוונטיות לבקשה, מועד שחלף זה מכבר, וגם מטעם זה ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף. לגופם של דברים הובהר כי הקשר הנטען בעניין הנכס בכפר אברהם מתמצה בעסקת קומבינציה שנערכה בשנת 1997 עם אביו ודודו של המשיב (הגם שהעסקה נמשכה כשני עשורים), כי הבורר הצהיר על כך בריש גלי וכי ממילא המבקש ידע על קשר זה.

5.

בבקשה שלפנַי חוזר המבקש על הטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי. בתוך כך מדגיש המבקש כי לא היה מודע לקשר העסקי שבין הבורר לבין המשיב, קשר המתנהל עד היום. כן טוען המבקש כי היה על בית המשפט לאפשר לו להגיש תצהיר משלים ולהזמין עדים נוספים מטעמו לצורך הוכחת טיעוניו. עוד הלין המבקש על כך שבית המשפט קיבל את עמדתו של הבורר מבלי שהוגש תצהיר מטעמו ומבלי שהגיע להעיד בדיון שהתקיים לפניו. עסקינן הלכה למעשה בטענה מסוג "הודאה והדחה", שכן הן הבורר והן המשיב הודו בקשרים העסקיים ביניהם, ומכאן שהיה מוטל עליהם הנטל להוכיח כי המבקש ידע על הקשרים ביניהם.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים שצורפו לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט בנושאי בוררות תוענק רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 1053/20 צווייג נ' אינגבר , פסקה 8 (9.3.2020)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהחלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות (ראו למשל: רע"א 3124/19 אופקים מעלה אדומים בע"מ נ' אילון , פסקה 5 (30.5.2019)).

הבקשה דנא אינה עומדת באמות מידה מחמירות אל ה. טענות המבקש אינן מעוררות שאלה עקרונית כלשהי, ואף לא מצביעות על עיוות דין חמור . בקשת רשות הערעור אינה מחדשת דבר ולמעשה חוזרת על מרבית הטענות שנטענו לפני בית המשפט המחוזי, אשר נתן דעתו עליהן באופן מפורט ומנומק. מכל מקום, אף מבלי להידרש לדחיית הבקשה על הסף – שנראה שבדין יסודה – רוב רובה של הבקשה הנפרשת על פני למעלה משלושים עמודים תוקף אך ורק את ממצאי העובדה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע קביעות עובדתיות מבוססות על התשתית הראייתית שהונחה לפניו. זאת בעיקר לגבי מילוי חובת הגילוי על ידי הבורר בקשר לנכס בכפר אברהם וידיעתו של המבקש על אודות הקשרים בין הבורר לבין המשיב. בהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאי עובדה (ראו: רע"א 6428/18 עזרן נ' בר מור יזמים בע"מ , פסקה 11 (10.10.2018)) ולא שוכנעתי יש מקום לסטות מהלכה זו במקרה זה. דברים אלו גם נכונים על דרך קל וחומר שעה שעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי מלמד כי בסופו של דבר המבקש ויתר על זימון הבורר וחקירתו (עמ' 27 לפרוטוקול) וחרף זאת מעלה טענות מלאות כרימון נגד גרסתו של הבורר ועל כך שנמנעה הבאתו למתן עדות.

כאמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.