פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3326/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
חברת מעון פאר הר ציון
נ ג ד
המשיבים:
1. עוזי שמואלי
2. כרמלה שמואלי
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בפר"ק 55099-01-13 מיום 21.3.2013 שניתנה על-ידי סגנית
הנשיאה ו' אלשיך
בשם המבקשת:
עו"ד טל גליקסמן; עו"ד הילה לביא יתים;
עו"ד שמואל שוב
בשם המשיבים 1-2:
עו"ד עידן אדלר רייס; עו"ד ליאור דגן
בשם המשיב 3:
עו"ד הילה שלום פינגרהוט
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה ו' אלשיך ) בפר"ק 55099-01-13 מיום 21.3.2013, במסגרתה נתקבלה "בקשה בהולה לעיכוב הליכי חיסול של חברה המצויה בהליכי פירוק מרצון" שהגישו המשיבים.
2.
להלן נסקור בקצרה את עובדות הרקע המוסכמות, ככל שאלה נוגעות להליך שלפנינו. ביום 14.4.2010 נכנסה המבקשת להליכי פירוק מרצון. ביום 20.9.2012 הגישו המשיבים נגד המבקשת ונתבעים נוספים תביעה כספית בגין ליקויי בנייה בדירתם. ביום 29.1.2013, כחודש עובר לחיסולה הרשמי של המבקשת, פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את הליכי החיסול (להלן: הסעד הראשי ) או לחלופין להורות על הפסקת הליכי הפירוק והעברתם להליכי פירוק בפיקוח בית המשפט (להלן: הסעד המשני ). בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.2.2013 נקבע כך: "על פניו הסעד הראשי אינו מצוי כלל ועיקר בסמכותו של בית משפט זה. פירוק מרצון הוא הליך שבו נוקטת חברה סולוונטית שהמפרקים המתמנים במסגרתו אינם בגדר בעלי תפקיד המתמנים על ידי בית המשפט, ודיני חדלות פירעון אינם חלים עליהם. אי לכך, לא אוכל להעתר לסעד הראשי..." . ביום 21.3.2013 'חידד' בית המשפט המחוזי את האמור בהחלטתו האמורה וקבע כך: "... וודאי שלא כיוונתי בהחלטת הביניים לכך כי בית המשפט באשר הוא נעדר סמכות לעכב או לבטל הליכי חיסול... כוונתי... הייתה, כי מקום בו חברה מצויה בפירוק מרצון... הרי שספק אם בית המשפט של פירוק הינו הערכאה ההולמת... וודאי וודאי שהסמכות קיימת, מקום בו אחד הסעדים המבוקשים הינו ממילא העברת הפירוק מרצון לפירוק בפיקוח בית המשפט... שוכנעתי כי למבקשים אינטרס מהותי בעיכוב החיסול... אני מחליטה כי בנסיבות המקרה... הרי שהיה מקום לעכב את הליכי החיסול; ולחלופין, נוכח חלוף הזמן, להורות על בטלותו, ועל העברת החברה מפירוק מרצון לפירוק בפיקוח בית המשפט, על כל המשתמע מכך בדבר מינויו של בעל תפקיד נייטרלי" .
3.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי מדובר ב "הליך חיסול מזורז" , וזאת למרות שתביעתם של המשיבים לא קדמה להליכי הפירוק. המבקשת מוסיפה ומציינת, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על העברת החברה מהליך של פירוק מרצון להליך של פירוק בפיקוח בית המשפט. עוד כהנה וכהנה טענה המבקשת, אך אין צורך לפרט. למען השלמת התמונה העובדתית, יצויין כי
ביום 13.6.2013 הורה בית משפט זה (השופט א' שהם ) על עיכוב ביצוע העברת הליכי הפירוק מרצון לפיקוח בית המשפט עד למתן הכרעה ב'ערעור'. יחד עם זאת,
נקבע כי המחלוקת על אודות טיב ההליך הערעורי וסיווגו תובא להכרעתו של הרשם. ביום 15.7.2013 קבע בית משפט זה (הרשם ג' שני ) כי הכף נוטה לסיווגה של החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.3.2013 כ'החלטה אחרת', ומשכך סווג ההליך כבקשת רשות ערעור.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים . מבלי שאדרש לפנַי ולפנים לנימוקיה שלגוף העניין, שוכנעתי כי הוראות סעיפים 335 ו-339(א) לפקודת החברות (להלן: הפקודה ) תומכות במתווה שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי הן לגבי הסעד הראשי שעניינו בעיכוב הליכי החיסול, הן לגבי הסעד המשני שעניינו בהעברת החברה מפירוק מרצון לפירוק בפיקוח בית המשפט. באשר ל סעד הראשי – סיפא לסעיף 339(א) לפקודה מורה כך:
"... רשאי בית המשפט, על יסוד בקשה של המפרק או של אדם אחר הנראה לבית המשפט מעונין, ליתן צו הדוחה את מועד החיסול לתאריך שייראה לו". באשר ל סעד המשני – סעיף 335 לפקודה מורה כך: "... נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה... או שישתמש בסמכות מן הסמכויות שהיו נתונות לו... או כל ענין אחר אילו עמדה החברה לפירוק בידי בית המשפט, ובית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר צודק ומועיל, להיענות לבקשה... בתנאים שייראו לו...". זאת ועוד, ממילא – לדעתי – לא נשללת האפשרות של המבקשת לערער על החלטת ההעברה במסגרת ערעור כולל על פסק הדין בסיום הדיון.
5.
לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג באב התשע"ג (30.7.2013).
ש ו פ ט