רע"א 3336/22יורו מחלבות אירופה בע"מ נ. ניסים סבטוב

1.

עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.3.2022 ( השופט ר' סוקול , סג"נ ) ב-ת"צ 19845-09-20, במסגרתה נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה בגדרי בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

תמצית הרקע העובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי

2.

המשיב, מר נסים סבטוב, הגיש במהלך חודש ספטמבר 2020 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשת, יורו מחלבות אירופה בע"מ (להלן: סבטוב , בקשת האישור ו- יורו או

החברה , בהתאמה ). כפי שעולה מבקשת האישור, יורו זכתה בהליכי מכרז שערך משרד הכלכלה והתעשייה שתכליתם ייבוא גבינות קשות לישראל בפטור ממכס, במטרה להביא להוזלת המחיר לצרכן. במסגרת הליכי המכרז יורו נטלה על עצמה התחייבויות למכור לפחות 80% מהמוצרים המיובאים במחיר שהוסכם מראש כחלק מתנאי המכרז. כמו כן, בהתאם להסכם שנכרת בין החברה ובין משרד הכלכלה והתעשייה, קבע האחרון מנגנוני בקרה ופיקוח באמצעות ועדת המכסות. ועדה זו הוסמכה לדרוש מהזוכים במכרז להמציא לה נתונים ותשובות ואף להטיל סנקציות ככל שנמצא כי היבואן לא עומד בתנאי המכרז. בתוך כך בבקשת האישור נטען כי יורו הפרה את התחייבויותיה לספק בשנים 2018 ו-2019 גבינה צהובה בכמויות ובמחירים שהתחייבה להם בהליכי המכרז ולא עמדה ביעדים שנקבעו. בעקבות דברים אלה סבטוב גרס כי יורו פגעה בציבור צרכני הגבינה הצהובה בישראל, וכי אלו נדרשו לשלם מחיר גבוה מהמחיר התחרותי שצפוי היה להיות לוּ החברה הייתה עומדת בהתחייבויותיה. בקשת האישור הוגשה בשם כלל הצרכנים שרכשו גבינה צהובה במעדניה או באריזה קמעונאית בשנים 2018 ו-2019, ובשם צרכנים שנמנעו מלרכוש גבינה צהובה בשל מחירה בתקופה זו. סבטוב עתר לסעד של פיצוי בגין נזק ממוני שנגרם לחברי הקבוצה וכן לסעד של השבת ההתעשרות שצמחה ליורו כתוצאה מהתנהלותה, כאשר סכום התביעה הכולל הוערך על ידי סבטוב בכ-57 מיליון ש"ח.

מבחינה ראייתית, בקשת האישור נסמכת על שלושה אדנים. הראשון, מכתב מיום 10.6.2020 שנשלח על ידי מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה אל מנהל מינהל הייבוא במשרד, ממנו עולה כי יורו לא עמדה בהתחייבויותיה בשנים 2018 ו-2019 ומכרה רק נתח קטן מהכמות שאותה התחייבה למכור במסגרת המכרזים שבהם זכתה. השני, נתוני מכירת גבינה צהובה בשנים 2018 ו-2019, שאותם קיבצה חברת סטורנקסט בע"מ, העוסקת באיסוף נתוני מכירה במשק, המלמדים כי יורו לכאורה לא עמדה בהתחייבויותיה. והשלישי, חוות דעת מומחה שהעריכה את הנזק שנגרם לציבור צרכני הגבינה הצהובה בעקבות התנהלות החברה בכ-57 מיליון ש"ח.

3.

מנגד, בפתח תשובתה לבקשת האישור החברה טענה כי מאחר שבמוקד ההליך הייצוגי עומד הסכם בין יורו ובין המדינה שבו אין כוונה להקנות זכות תביעה לצד שלישי, אזי לא קמה לסבטוב זכות תביעה. אדרבה, מאחר שאכיפת ההסכם מוסדרת על ידי המדינה בין היתר באמצעות ועדת המכסות, אין מקום להליך ייצוגי שיתנהל במקביל לביקורת זו. בהמשך לכך טענה החברה כי ניהול הליך ייצוגי בסוגיה זו אינו הדרך היעילה להכריע במחלוקת וכי לא מדובר במקרה שבו נדרשת אכיפה פרטית. מעבר לכך יורו טענה שלא הובאה בבקשת האישור ראיה קבילה או מהימנה לכך שהיא אכן הפרה את תנאי ההסכם, וכי הראיות שעליהן סבטוב מסתמך אינן קבילות ולמצער אין לייחס להן משקל ראייתי. יורו הוסיפה כי אל מול ראיות אלה ניצבות החלטות ועדת המכסות לשנים 2018 ו-2019 ומהן עולה שהחברה עמדה בדרישות המכרזים שבהם זכתה. החברה ציינה בהקשר זה כי אמנם בשנת 2019 התקיים לחברה שימוע בפני ועדת המכסות, אולם בסיומו הוועדה הכירה בכך שיורו ייבאה ארצה ומכרה לצרכן את הכמות שהתחייבה לה (להלן: החלטת השימוע ).

4.

לאחר שנערכה לפני בית המשפט ישיבה מקדמית, הגיש סבטוב ביום 15.11.2021 בקשה לגילוי מסמכים (להלן: בקשת הגילוי ). במסגרתה סבטוב ביקש להורות ליורו לגלות סוגים שונים של מסמכים, ביניהם תכתובות עם ועדת המכסות, נתונים המתייחסים למוצרי הגבינה הצהובה שיובאו על ידי יורו בפטור ממכס בשנים 2018 ו-2019, וההסכמים שנחתמו בין החברה ובין הרשתות הקמעונאיות בהתאם להתחייבות שקיבלה על עצמה במכרזים שבהם זכתה. יורו התנגדה לבקשה ושבה, בעיקרו של דבר, על תשובתה לבקשת האישור והוסיפה טענות בדבר חוסר הרלוונטיות של המסמכים שגילויים נתבקש.

בהחלטה מיום 15.3.2022 נעתר בית המשפט המחוזי באופן חלקי לבקשת הגילוי. בית המשפט עמד על כך שבמסגרת בקשת האישור הונחה תשתית ראייתית ראשונית לאישורה, כפי שנדרש לשלב זה של ההליך. בהקשר זה בית המשפט העיר כי בפני סבטוב אמנם עומדות משוכות גבוהות לנוכח קביעות ועדת המכסות שלפיה יורו עמדה בהתחייבויות שנטלה על עצמה במסגרת המכרזים; אולם נקבע שהדבר אינו סותם את הגולל על בקשת האישור. זאת בייחוד ביחס לשנת 2019, שכן הקביעות ביחס לשנה זו נסמכות על דוחות מתוקנים שהחברה העבירה לוועדה. בתוך כך, בית המשפט הפנה לדברים שנקבעו על ידי ועדת המכסות בהחלטת השימוע, שמהם עולה כי הדיווח שנמסר על ידי החברה הוגש בחסר, ובכך פגע באופן משמעותי ביכולת הוועדה לקיים ביקורת אפקטיבית. בעניין זה בית המשפט הצביע על כך שבעקבות הפגמים שנפלו בהתנהלות יורו, במסגרת החלטת השימוע ועדת המכסות החליטה להשית על החברה סנקציה בדמות שלילת זכאותה לקבלת מכסת ייבוא נוספת בהיקף של 164 טון.

בהמשך לכך בית המשפט התייחס לבקשת סבטוב לגילוי כלל ההתכתבויות שנערכו בין החברה ובין ועדת המכסות ודחה בקשה זו. נקבע שההתכתבויות מכילות ככל הנראה מידע רב שאינו רלוונטי ישירות לשאלות המתעוררות בבקשת האישור, וכי מסירתן אף תכביד שלא לצורך על יורו. עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשה ככל שהיא נוגעת למסמכים שיורו העבירה לוועדת המכסות במענה לדרישותיה של האחרונה, הן ביחס לשנת 2018 הן במענה לשימוע שנסב כאמור על שנת 2019. נקבע שמסמכים אלה רלוונטיים להליך משום שהם עשויים לשפוך אור על כמות הגבינה שהחברה ייבאה בפטור ממכס ועל המחירים שבהם נמכרה. בנוגע לטענות יורו בדבר פגיעה בסודות מסחריים ופגיעה בפרטיות, נקבע כי טענות אלה הועלו באופן כוללני ודי בכך כדי לדחותן; ועם זאת "ככל ש[יורו] סבורה כי יש במסמכים המבוקשים סודות מסחריים שלה", בית המשפט איפשר ליורו לפנות בבקשה מנומקת בנושא, לא יאוחר מהמועד שייקבע להשלמת הליכי הגילוי.

זאת ועוד. בית המשפט נעתר לבקשה לגלות נתונים שונים ביחס למוצרי הגבינה הצהובה שיובאו על ידי יורו בפטור ממכס בשנים 2019-2018. בית המשפט ציין שאמנם דומה כי מדובר בדרישה מכבידה; אולם לנוכח הביקורת שמתחה ועדת המכסות על יורו בהחלטת השימוע, בפרט בנוגע לקושי של הוועדה לבקר את עמידתה של החברה בהתחייבויותיה, ובשים לב לאינטרס הציבורי בבקשת האישור, נעתר בית המשפט לגילוי המסמכים הללו. נוסף על כך, בית המשפט הורה ליורו לגלות את ההסכמים שנחתמו בינה ובין הרשתות הקמעונאיות תוך השחרת שמות הרשתות שעימן נחתם ההסכם. גם בעניין זה נקבע כי יורו תוכל לפנות לבית המשפט בבקשה מנומקת עד המועד שייקבע להשלמת הליכי הגילוי, אם לטענתה הדבר יגרום לחשיפת סודות מסחריים. לצד זאת, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הגילוי ביחס לנתוני שיווק מוצרי הגבינה שיובאו על ידי החברה בפטור ממכס בשנים 2018 ו-2019 תוך פילוחים כאלה ואחרים; זאת כבר משום שלטענת יורו מסמכים כאלה אינם מצויים בידיה.

בגין החלטת בית המשפט המחוזי הגישה יורו את בקשת רשות הערעור הנדונה.

בקשת רשות הערעור

5.

בפתח טענותיה יורו מציינת כי להחלטת בית המשפט המחוזי משמעויות מרחיקות לכת, וכי ככל שההחלטה תיוותר על כנה המשמעות מבחינת החברה ועבור יבואנים נוספים, היא בחינה מחדש של הכדאיות הכלכלית של הליכי המכרז. לדבריה, ספק רב אם המכרזים נושא ההליך יעניינו יבואנים נוספים בעתיד אם אלו יידעו שמעבר לביקורת המינהלית המוטלת עליהם על ידי ועדת המכסות הם עתידים להיות כפופים גם לביקורות נוספות, בדמות אכיפה פרטית בגדר של הליך ייצוגי. יורו חוזרת על הטענה שבשל הביקורת שנערכה על פעילות החברה בשנים 2018 ו-2019 על ידי ועדת המכסות, שהיא ועדה מוסמכת ומקצועית במשרד הכלכלה והתעשייה, ובהינתן שהוועדה קבעה שהחברה פעלה כראוי ועמדה בהתחייבויותיה, אזי אין מקום לנהל הליך ייצוגי בשאלות שעל הפרק.

יורו שבה וטוענת כי ביסוד בקשת האישור ניצב הסכם בינה ובין המדינה, וכי הסכם זה לא מקנה זכות תביעה לצד שלישי. מעבר לכך, יורו סבורה כי התנהלות סבטוב בנסיבות המקרה מהווה עילה לדחיית בקשת הגילוי וכי שגה בית המשפט בכך שלא העניק משקל מספק להתנהלות זו. החברה מפרטת בעניין זה כי סבטוב הגיש את בקשת האישור בחופזה, זמן קצר לאחר פרסום כתבה עיתונאית בנושא, ללא כל תשתית ראייתית; ומשכך יורו גורסת שלא הורם הנטל הראייתי הנדרש לצורך היעתרות לבקשת הגילוי. על כך מוסיפה החברה כי שבוע לאחר שהוגשה בקשת האישור סבטוב פנה לראשונה למשרד הכלכלה והתעשייה בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 ולא פירט אלו נתונים הועברו אליו במענה לפנייתו. עוד טוענת החברה כי בית המשפט המחוזי לא הבחין בהחלטתו בין השנים 2018 ל-2019 והתעלם מכך שמדובר בבקשת גילוי כוללנית שביצועה יטיל עליה עול בלתי סביר וכן יוביל לחשיפת סודות מסחריים.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה מאת סבטוב.

נקודת המוצא לדיון היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בסוגיות הנוגעות לניהול ההליך, זאת משום שבידיה הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה עם ההליך שלפניה. בהתאם, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות בעניין סדרי דין המתקבלות במהלך ניהול ההליך העיקרי, בכללן גם החלטות בנוגע להליכי גילוי ועיון במסמכים. כך שהתערבות ערכאת הערעור שמורה למקרים חריגים שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או שנגרם עיוות דין לאחד הצדדים (ראו מני רבים: רע"א 7839/20 Nippon Yusen Kabushiki Kaisha

נ' בז'ה , פסקה 12 (6.1.2022); רע"א 6414/20 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נסאר , פסקה 6 (7.11.2021)).

כפי שידוע, התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות ). לפי תקנה זו, מבקש צו כאמור נדרש להראות כי המסמכים שגילויים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לדיון בבקשת האישור. כמו כן, ככל שמבקש הגילוי הוא המבקש בבקשת האישור, שומה עליו להראות גם כי הונחה תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית. מעבר לדרישות הייחודיות שבתקנות תובענות ייצוגיות, על מבקש הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים, ובהם כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצו לגילוי ועיון; כי מתן הצו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי אין בו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (בר"מ 9144/20 עיריית תל אביב-יפו נ' כרמלי , פסקה 21 (3.3.2021); רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ , פסקה 11 (18.12.2019)). יוסף על כך כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לגילוי מסמכים, שומה עליו להתחשב בשיקולים הנגזרים מתכליות ההליך הייצוגי ולשקול את אינטרס הקבוצה המיוצגת ואת האינטרס הציבורי, וכן עליו ליתן את הדעת לפערי הכוחות והמידע שבין הצדדים (רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ'

MAN Truck & Bus AG ,

פסקה 14 (12.10.2021)).

7.

ומן הכלל אל הפרט. כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי ראה לנכון להיעתר בחלקה לבקשת הגילוי ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו. בית המשפט המחוזי נדרש לתשתית הראייתית שביסוד בקשת האישור, כמו גם להחלטות ועדת המכסות שהחברה צירפה לתשובתה לבקשת האישור. לאחר בחינה זו, ולנוכח השלב הדיוני שבו מצוי ההליך, נקבע שסבטוב הניח תשתית ראייתית מספקת על מנת להורות על גילוי חלק מהמסמכים שהתבקשו בבקשת הגילוי. כאמור, לא ראיתי להתערב בקביעה זו. זאת בשים לב לתכליות שבבסיס ההליך הייצוגי שעל הפרק ובהינתן מטרותיה של בקשת הגילוי שנועדה בין היתר לצמצם פערי מידע בין סבטוב ובין החברה. בתוך כך, אבקש לייחד מספר מילים לטענת יורו כי בשל העובדה שהיא נתונה תחת ביקורת מינהלית באמצעות ועדת המכסות, לא נדרשת אכיפה פרטית בנדון ואין מקום לנהל הליך ייצוגי בנסיבות המקרה. אציין כבר כעת כי אין ממש בטענה, שכן הליכי הפיקוח והאכיפה מצד גורמים מינהליים לחוד והליכי "אכיפה פרטית" בדמות הליכים ייצוגיים לחוד. ואבאר.

8.

עצם קיומה של רגולציה בתחום מסוים אינה כשלעצמה שוללת אפשרות של ניהול הליך ייצוגי. לכתחילה אחת ממטרותיו המוצהרות של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 1(2) היא " אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו " (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ). מתן אפשרות לפרט לנהל הליך ייצוגי גם בנושאים שבהם קיימת ביקורת ואכיפה מינהלית יש בה כדי לקדם את אכיפת הדין החל על הגורמים המבוקרים, ובכך לסייע בידי גורמי האכיפה ולהרתיע את השחקנים השונים הפועלים בשוק. כמו כן, במקרים המתאימים מתן האפשרות בידי הפרט לנקוט בהליך ייצוגי היא בבחינת הכרח, וזאת כאשר קיימת תת אכיפה בתחום מסוים מצד הרשות או במצב שבו גורמי האכיפה נמנעים מלפעול או "נרדמים בשמירה". כך, לעיתים הפרט יכול להיכנס בנעלי הרשות ולנהל בעצמו הליך ייצוגי המבוסס על עילה בסוגיה הנתונה לפיקוחה.

כלומר, הליכי פיקוח שלטוניים לא נועדו לחסום אפשרות להגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, כשם שהגשת התובענה לא נועדה להחליף את תפקידו של הגורם המאסדר אלא לסייע בידיו. הטעם לכך הוא שבאופן טבעי משאביו של הגורם המאסדר מוגבלים, וניתן להניח כי את מאמציו הוא מתעל בהתאם לסדר העדיפויות של הרשות; ובעניין זה יצוין עוד כי לנוכח משאביו המוגבלים של הגורם המינהלי לפקח על כלל ההוראות שעליהן הוא אמון, במקרים רבים היכולת של צרכן הקצה לאתר הפרה כזו או אחרת של הדין גדולה מזו של הגורם המינהלי, זאת לנוכח ריבוי הצרכנים וריבוי החשיפה שלהם למוצרים . משכך, בנסיבות המקרה ועל מנת לקדם אכיפה של הדין והרתעה מפני הפרתו, אין לחסום את סבטוב על הסף מלנקוט בהליך ייצוגי כנגד החברה; ובהתאם יש לדחות את הטענה כי העובדה שההסכם שנכרת בין החברה ובין המדינה נתון לפיקוח שלטוני שוללת את האפשרות לנהל הליך ייצוגי. ויודגש שאין באמור משום נקיטת עמדה לעניין סיכוייה של בקשת האישור להתקבל.

9.

זאת ועוד. על היעדר כוונה מצד המחוקק לחסום אפשרות לנהל הליכי ייצוגי במקביל להליכי אכיפה מינהליים ניתן ללמוד מתכלית הצהרתית נוספת המצויה בחוק תובענות ייצוגיות, היא " מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין " (סעיף 1(3) לחוק תובענות ייצוגיות). מתן אפשרות לפרט לנהל הליך ייצוגי בשם קבוצת נפגעים עשויה להעניק לחברי הקבוצה פיצויים וסעדים הולמים לנזקים שנגרמו להם, בעוד הליכי הפיקוח והאכיפה מצד הרשויות השונות לא בהכרח נועדו לשרת מטרה זו, ולעיתים אין בכוחם להעניק מזור לנזק שנגרם לצרכן (השווּ: ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ , פ"ד סז(1) 410, 484-483 (2014)). יפים בהקשר לסוגיה שעל הפרק דבריו של המשנה לנשיאה א' ריבלין :

"איננו סבורים כי העובדה שהמפקח על הבנקים הסדיר את העניין נשוא המחלוקת בעקבות ההליך המשפטי הנוכחי יש בה בנסיבות המקרה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בית המשפט המחוזי ציין כי תכליתו של מוסד התובענה הייצוגית אינה פיצוי כי אם אכיפה אך נדמה כי אמירה זאת, לא זו בלבד שהיא מצמצמת יתר על המידה את תכליות התובענה הייצוגית, אלא שיישומה בנסיבות המקרה חותר תחת תכלית האכיפה עצמה. הסיבה לכך היא שדחיית תובענה ייצוגית מן הטעם שלאחר הגשתה שינה הנתבע את דרכיו המפרות עלולה לתמרץ דווקא את ההפרה במקום את הציות " (ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 8 (11.12.2008) ).

עוד ייאמר בהקשר זה כי מרבית הפרטים המנויים בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות הם ממילא כאלו הנוגעים לנושאים שבהם ישנו גורם מפקח שבסמכותו לנקוט בהליכי אכיפה שונים. נתון זה כשלעצמו מוביל למסקנה כי הנחת המוצא בחוק תובענות ייצוגיות הייתה שהאכיפה הפרטית בדמות תובענה ייצוגית נועדה לא אחת להתקיים במקביל לביקורת המינהלית.

10.

לבסוף, בכל הנוגע לחשש החברה מפני חשיפת סודות מסחריים בעקבות היעתרות לבקשת הגילוי, כפי שציינתי בעבר, טענה בדבר סודיות מסמכים אינה טענה שניתן להפריח לחלל האוויר בלא פירוט ראוי, וכאשר טענה מסוג זה מועלית בכלליות ומבלי לפרט באיזה מסמכים מדובר, אין לשעות לה (רע"א 7602/21

בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע"מ , פסקה 11 (17.11.2021)); ובכל מקרה בענייננו בית המשפט המחוזי לא התעלם מחשש החברה והותיר בפניה את הדלת פתוחה, תוך שניתנה לה אפשרות להגיש בהמשך בקשה מנומקת בנדון.

סוף דבר

11.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.