רע"א 3341/06 מסילת ציון-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע נ. יואל ב

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' אוקון) מיום 7.3.06, לפיה ניתן להחלטת כונס הנכסים, שנסיבות מינויו יפורטו בהמשך, תוקף של החלטה. החלטת הכונס ניתנה ביום 21.7.05.

2.הרקע להחלטה נשוא הבקשה הוא כדלקמן: בשנת 1993 התקבלה במינהל מקרקעי ישראל החלטה המאפשרת הקמת שכונות הרחבה במושבים, ובהם מושב מסילת ציון (להלן - המושב). בעקבות החלטה זו הוחלט במושב על הקמת שכונת הרחבה. המושב כרת הסכמים (נפרדים) עם כמאה בתי אב, ובהם התחייב להמליץ על הקצאתו של מגרש פלוני מהמגרשים הרלוונטיים להרחבת היישוב לכל אחד מן המשתכנים. כן התחייב המושב בכל הסכם והסכם לבצע את עבודות הפיתוח בשכונת ההרחבה. כנגד התחייבויות אלה של המושב התחייבו המשתכנים לשלם את "סכום עלות הפיתוח והתשתית כנדרש מן המשתכן, לרבות כל התשלומים הנוספים כגון חיוב למשקם ועו"ד". סכום עלות הפיתוח והתשתית לא נקבע בגוף ההסכם, והמשתכנים נדרשו לשלם סכומים שונים מעת לעת. במקביל התקשר המושב בשנת 1997 עם קבלן לביצוע עבודות הפיתוח בשכונת ההרחבה. בשנת 2000 הגישו חלק ממשתכני שכונת ההרחבה (להלן - המשיבים 1) תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה עתרו לאכיפת הסכמיהם עם המושב, ולמינויו של כונס נכסים קבוע לפרוייקט. כן עתרו המשיבים 1 למינויו של כונס נכסים זמני לפרוייקט. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' כהן) החליט ביום 7.12.00 על מינויו של כונס נכסים זמני, והורה, בין היתר, כי כל פעולה של המושב לשם ביצוע פרוייקט ההרחבה, והוצאה כספית בכלל זה, טעונה אישורו של הכונס. כן הורה בית המשפט המחוזי כי חיובו של המושב לעשות מעשה, לרבות חיובו בהוצאות כספיות, טעון צו בית משפט לפי בקשת הכונס. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי הכונס יבדוק את חובותיהם של משתכנים למושב בגין הפרוייקט וכי יפעל לגבייתם. כונס הנכסים שמונה הוא המשיב 2 בבקשה שלפניי. על פי הסכמת בעלי הדין ניתן ביום 7.6.01 תוקף של פסק דין להחלטת בית המשפט המחוזי בדבר מינויו של כונס הנכסים. בהסכמת בעלי הדין נוספו במסגרת פסק הדין להחלטה האמורה הוראות מסויימות. כך נקבע בפסק הדין, בין היתר, כי החלטת הכונס תחייב את בעלי הדין אלא אם כן ייפנו לבית המשפט ויבקשו בדרך של השגה לשנות את החלטתו. נקבע כי "בית המשפט יהיה רשאי להתערב בהחלטות הכונס אם החלטותיו ניתנו בחוסר תום לב או בחוסר סבירות". כן נקבע כי "מעמדו של הכונס מתייחס לכל ההתחשבנות שבין הצדדים, וכן בכל הנוגע להשלמת הפרוייקט". כונס הנכסים הוא זה שמנהל, אפוא, לעת הזו את פרוייקט ההרחבה. מינויו של הכונס הוארך מעת לעת על ידי בית המשפט. למרבה הצער, עבודות הפיתוח במקום טרם הושלמו.

3.בסמוך לשכונת ההרחבה מצויים עשרה מגרשים (בהחלטת כונס הנכסים נכתב בטעות כי ישנם חמישה עשר), אשר המשתכנים בהם הינם "בנים ממשיכים" של חברי המושב. ביום 21.7.05 החליט כונס הנכסים כי על המושב לגבות ממשתכני אותם עשרה מגרשים סכום זהה לסכום שגבה מהמשתכנים בשכונת ההרחבה, היינו, 54,000 דולר כערכם בשקלים. הכונס קבע עוד, כי יש לנכות מסכום זה את הסכומים שגבה המושב בעבר ממחזיקי אותם מגרשים בגין פיתוח מגרשיהם, וכן את עלות הקמתו של קיר תומך לחנייה, שאיננו מוקם באותם מגרשים. כונס הנכסים ציין בהחלטתו, כי פנה למושב בבקשה לקבל את תוכניות הפיתוח ואת פירוט העלויות הכרוכות בפיתוח עשרת המגרשים, אך המושב לא נענה לפנייתו. הכונס קבע כי יש לו סמכות לדון בשאלת עלות פיתוחם של עשרת המגרשים הסמוכים לשכונת ההרחבה, בנימוק שיש לראות באותם המגרשים חלק מפרוייקט ההרחבה "לפחות מהבחינה הפיזית, תכנונית ועבודות הפיתוח והתשתית". לעניין זה קבע הכונס כי עשרת המגרשים "מסתמכים ומשתמשים בתשתיות שבוצעו בסמכות[ו] ככונס" תוך שימוש בכספי המשתכנים בשכונת ההרחבה.

4.

ביום 17.1.06 פנו המשיבים 1 לבית המשפט המחוזי בבקשה ליתן תוקף של החלטה להחלטת כונס הנכסים מיום 21.7.05, בהתאם לאמור בפסק הדין מיום 7.6.01. המושב התנגד לבקשה. טענתו המרכזית של המושב הייתה כי כונס הנכסים אינו מוסמך לקבל החלטות הנוגעות למגרשים הסמוכים לשכונת ההרחבה. כן טען המושב, כי אם תתקבל טענת המשיבים 1 בנוגע לעשרת המגרשים, הרי שיש לקבוע כי עליהם לשאת בעלויות בהן נשא המושב בעבר בגין פיתוח התשתיות בחלקו הוותיק של המושב, תשתיות עליהן נסמכות תשתיות הפיתוח בשכונת ההרחבה. לטענת המושב, בחינה כוללת של העלויות האמורות תוביל למסקנה שעל המשיבים 1 לשלם כספים רבים למושב מעבר למה ששולם על ידם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' אוקון) קיבל את בקשת המשיבים 1, תוך שדחה את עמדת המושב. מכאן בקשתו של המושב המונחת לפניי.

5.זימנתי את בעלי הדין לדיון בעל-פה, וקיימתי שתי ישיבות (בימים 13.7.06 ו-3.9.06) במטרה להגיע לפתרון מוסכם במחלוקת. למרבה הצער לא הצליחו בעלי הדין להגיע להסכמה ביניהם, ויש להכריע בבקשה.

6.החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. אכן, מינויו של כונס הנכסים נועד לקדם את השלמת ביצוע עבודות הפיתוח בשכונת ההרחבה. עם זאת, כונס הנכסים לא הוסמך על ידי בית המשפט, ואף לא ניתן היה להסמיכו, להורות למושב לגבות כספים ממשתכנים במגרשים שאינם חלק מפרוייקט ההרחבה. אין בפי המשיבים 1 טענה, כי פיתוחם של עשרת המגרשים הסמוכים לשכונת ההרחבה הגדיל את עלויות הפיתוח של מגרשיהם. ממילא אין טענה בפי המשיבים 1 כי המושב הוא שאחראי להגדלת עלויות הפיתוח הנובעת מפיתוחם של מגרשים אלו. כל שטוענים המשיבים 1 הוא, כי הוצאות הפיתוח של עשרת המגרשים האמורים פחתו בעקבות פיתוחם של המגרשים בשכונת ההרחבה. טענה זו, אף שאין לשלול את האפשרות כי יש בה ממש, אינה יכולה לשמש תשתית לחיובו של המושב לגבות כספים נוספים ממחזיקי אותם מגרשים במסגרת הליך הכינוס. פתוחה לפני המשיבים 1 הדרך לנקוט בהליך המתאים, על מנת לקבל את הכספים המגיעים להם, לשיטתם, ממחזיקי המגרשים האמורים, מהמושב או מכל מי שימצאו לנכון. למותר לציין כי אינני מחווה דעה בנוגע לסיכוייו של הליך כאמור. יוער, כי לאור התוצאה איני רואה צורך להתייחס לבקשת המושב להתיר הגשת ראיה נוספת.

7.הערעור מתקבל והחלטתו של בית משפט קמא מבוטלת. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.