רע"א 3356/05 יד לאברהם פלר ז"ל נ. יוסף סלאמה

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' גל, צ' זילברטל וי' ענבר), בו התקבל ערעור המשיב על החלטת רשם בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם א' פוני), ונקבע כי למשיב תינתן רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה כנגדו לסילוק ידו מנכס מקרקעין.

2.המבקשים רשומים, או עתידים להירשם מכוח ירושה, כבעלים של 6 חלקות מקרקעין בגוש 30486 [להלן: "המקרקעין"], כתוצאה מהליך הסדר מקרקעין אשר הסתיים בשנת 1988. לפיכך, הגישו המבקשים ביום 16.2.04 תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בירושלים, ובה עתרו לסילוק ידו של המשיב מן המקרקעין, בהסתמך על רישום בעלותם במקרקעין. המשיב הגיש בקשת רשות להתגונן, ובה טען כי המקרקעין הם בבעלות אביו המנוח, אשר עיבד אותם והחזיק בהם משנת 1936. כן טען כי אביו היה שותפו של בנימין פלר ז"ל, אשר זכויות המבקשים נובעות מכוחו, ואותו פלר רשם את הקרקעות בנאמנות גם עבור האב. טענה זו עוגנה במסמך שצורף לבקשת הרשות להתגונן, בכתב ידו של המנוח פלר. בית משפט השלום קבע כי משאין מחלוקת לגבי קיומם של הליכי ההסדר שהסתיימו בשנת 1988, לא ניתן לתקוף את הרישום בפנקס הזכויות אלא בתביעה לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, ולפיכך כל זכות או טענה לבעלות אשר הייתה לאבי המשיב עד להסדר, אם מכוח התיישנות ועיבוד ואם מכוח השותפות, בטלה עם רישום הקרקע על שם המבקשים. לפיכך קבע כי המשיב לא גילה בתצהירו כל הגנה, ונתן פסק דין על יסוד התובענה.

3.המשיב ערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי די בטענת המשיב לפיה אביו החזיק בנכס ברשות ומכוח הסכם השותפות, בכדי להצריך בירור עובדתי של מכלול זכויותיו, העשויה לנבוע מנאמנות לטובתו מכוח יחסי שיתוף בין האב לבין המנוח פלר. כמו כן, נקבע כי משהוחזקו המקרקעין, לפי הטענה, משנת 1936, יש מקום לדיון בזכויות שיכול ונצטברו לטובת המשיב מכוח ההחזקה בתקופה שקדמה לחוק המקרקעין, אשר חוק המקרקעין אינו פוגע בהן. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין זה ראוי לפנות אדם מקרקע בה הוא מחזיק לאורך שנים בדרך של תביעה בסדר דין מקוצר. לפיכך, קיבל את הערעור, והורה על מתן רשות להתגונן בתביעה.

4.מכאן הבקשה שלפנינו, בגדרה מלינים המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבוסס לדעתם על טעות משפטית בולטת אשר יש לה השלכה כללית וציבורית. לטענתם, סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 קובע כי לאחר עריכת הסדר במקרקעין, תבוטל כל זכות במקרקעין הסותרת את הרישום בפנקס החדש, אותו ניתן לתקוף בהליכים לפי הפקודה בלבד, ובטענות צרות, שעניינן השגת הרישום במרמה או בסתירה בולטת לרישום בפנקס קודם. לפיכך, טוענים המבקשים, גם לו זכה אבי המשיב בזכות כלשהי עובר להסדר, ולו תהא זו זכות בעלות או חזקה מכוח התיישנות או מכוח הסכם שותפות, הרי שזכויות אלו כולן עברו מן העולם עם עריכת ההסדר. לטענתם, מעורר פסק הדין קושי הן במישור המהותי של ביטול נפקותם של הליכי הסדר, והן במישור הדיוני של הקביעה לפיה לא ראוי לנקוט בהליכי סילוק יד באמצעות תובענה בסדר דין מקוצר, כפי שמשתמע מהערות בית המשפט קמא בפסק דינו. כן מוסיפים המבקשים טענות נוספות כנגד הקביעות שבפסק הדין קמא, לרבות טענה לפיה המסמך המעיד על שותפות מתייחס למקרקעין אחרים, וכי שותפות זו בטלה מכל מקום עם מות המנוח פלר.

5.דין הבקשה להידחות. בבקשתו להתגונן, הציג המשיב מסמך המעיד על זכות לכאורית במקרקעין. טיבה של זכות זו, הן מבחינת אופיה של הזכות והן מבחינת המקרקעין אליהם מכוון המסמך, לא התבהר, אולם יש בו כדי לעורר ספיקות ושאלות במישור המשפטי והעובדתי, בדבר ישיבת המשיב בקרקע ברשות בעליה. שאלות אלו מצריכות בחינה וליבון במסגרת הליכי משפט, ולא ניתן ואף אין זה ראוי לבררם במסגרת הליכי סף של דיון במתן רשות להתגונן. יתר על כן, החלטה מעין זו, אשר אינה מסיימת את ההליכים בין הצדדים ואינה מכריעה בזכויותיהם, מסורה מטבעה לערכאות הדיוניות, ואין היא מעלה, דרך כלל, שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה זו בדרך של ערעור שני (רע"א 10382 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3), 123).

הבקשה נדחית, איפוא.