רע"א 3357/12 בנק אגוד לישראל בע"מ נ. יוסף דזנהשווילי

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק) מיום 18.3.12.

1.

המשיב 1, יהלומן במקצועו אשר ירד מנכסיו, צבר חוב אצל המבקש, בנק אגוד לישראל בע"מ. בחשבון של המשיב 1 ניתנו בטחונות על ידי אחיינו. במסגרת מאמציו לצמצום חובו, משכן המשיב 1 את דירת מגוריו. בשלב כלשהו בהליך גביית חוב המשיב 1 מימש המבקש את הבטחונות. המשיב 1 ואשתו, המשיבה 2, פתחו בהמרצת פתיחה נגד המבקש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, במסגרתה הם תבעו סעד הצהרתי הקובע כי עקב מימוש הביטחונות – בטל המשכון שהוטל על הדירה. זאת כיוון שלדידם הסכם המשכון נולד מתוך ניסיון למנוע את מימוש הביטחונות ומשהמבקש מימש בכל זאת את הביטחונות, שוב אין הצדקה למשכון הדירה ואין לאפשר למבקש לממש את המשכון שהוטל על דירת מגוריהם.

2.

במהלך ההליך שהתנהל לפני בית משפט השלום ביקשו המשיבים סעד זמני המונע את המשך הליכי מימוש דירת המגורים עד למתן הכרעה בתביעתם. בית משפט השלום דחה את בקשתם ללא נימוק. על החלטה זו הגישו המשיבים בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט החזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך מתן נימוק אשר יאפשר את בחינת ההחלטה. בית משפט השלום דן בפירוט בבקשה ודחה אותה בשנית תוך מתן נימוק נרחב להחלטתו. גם על החלטה זו הגישו המשיבים בקשה למתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתם, ביטל את החלטת בית משפט השלום, וקבע כי בהתחשב בעובדה שמדובר בדירת המגורים של המשיבים ולנוכח נסיבות נוספות, מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בית המשפט המחוזי הורה אם כן כי המשכון לא ימומש עד להכרעה בתביעה העיקרית (להלן: פסק הדין ).

3.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי סטה מהקביעות העובדתיות שקבע בית משפט השלום והתערב בהן באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ההלכות בדבר התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית. כמו כן סבור המבקש כי פסק הדין נעדר נימוק והתמודדות עניינית עם החלטת בית משפט השלום או עם טענותיו בתגובה לבקשת רשות הערעור. לדידו, מפסק הדין עולה שאלה ציבורית חשובה, והיא –כשמדובר במימוש דירת מגורים, האם די בטענה בעלמא כדי לעכב באופן גורף את מימוש הנכס מבלי להתחשב ביתר המבחנים המקובלים בחוק ובפסיקה בעניינים כגון דא? בשים לב לשאלה זו ולהיעדר נימוק מספק, לטענתו, סבור המבקש כי יהא זה מוצדק להעניק לו רשות ערעור ב"גלגול שלישי", לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

4.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות פרטניות הנוגעות ליחסים שבין הצדדים עצמם. בית המשפט המחוזי קבע כי דחיית הבקשה עלולה לגרום למצב בלתי הפיך ולייתר את תביעתם של המשיבים טרם בירורה. על רקע זה מצא שאחד המבחנים המהותיים בשאלת הענקת סעד זמני – מאזן הנוחות בין הצדדים – נוטה לטובת המשיבים. על כך הוסיף בית המשפט וקבע כי טענות רבות של המשיבים ראויות להתברר בדיון עצמו, מה שמחזק את התמונה לפיה על פני הדברים סיכויי תביעתם אינם קלושים. בית המשפט יישם את המבחנים המקובלים על המקרה הנוכחי, ואין בפסק הדין משום חידוש הלכתי בעל השלכות רחבות היקף לגבי כל מקרה בו מתבקש סעד זמני המונע פינוי דירת מגורים. בשולי הדברים יצוין כי חובת הנימוק באה על סיפוקה גם כאשר הנימוק הוא קצר ותמציתי (רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק של חברת י. זקן מפעלי בניה בע"מ , פס' 23 לפסק הדין (לא פורסם, 2.6.08)). לפיכך, אין לקבל את טענות המבקש כאילו מדובר בהחלטה בלתי מנומקת הסוטה באופן מהותי מההלכה הנוהגת בתחום.

הבקשה, אפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.