רע"א 336/04 אויה נתיבי אויר בע"מ נ. ציון חברה לביטוח בע"מ

1.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.11.03 (כבוד השופטים גולדברג – סגן נשיא, אב"ד, שטרנברג-אליעז – סגנית נשיא ופוגלמן), בתיק ע"א 1346/01, בו נדחו ערעור המבקשת וערעור שכנגד של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו מיום 30.1.01 (כבוד השופט גורפינקל סגן נשיא, כתארו אז), בתיק ת"א 59735/99.

2.המבקשת, אויה נתיבי אויר בע"מ, מפעילה בית ספר לטיסה ומכון בדק. ביום 17.12.97 המריא משדה התעופה בהרצליה מטוס מדגם ססנה, שהיה בבעלות המבקשת ובוטח על ידי המשיבה. במהלך הטיסה ניתקה שמשת תא הטייס, והטייס נאלץ לנחות נחיתת חירום בשדה חקלאי, במהלכה ניזוק המטוס. כבר ביום התאונה מינתה המשיבה שמאי מוסמך, לצורך אומדן גובה הנזק וקביעת אופיו של המשך הטיפול בתביעה. השמאי קיבל הצעה ממכון בדק שהתחייב לתקן את המטוס בתוך שבעה חודשים, בעלות של 31,000 דולר. המבקשת טענה כי מדובר בפרק זמן שאינו סביר לצורך תיקון המטוס, ובעקבות כך ניתנה הצעה נוספת לפיה יבוצע התיקון בתוך שלשה חודשים ובעלות של 41,000 דולר. עיקר הפער בין ההצעות נבע מהוספת עלות התיקון של כני הנסע, שלא נכללה בהצעה הראשונה. השמאי המליץ על קבלת ההצעה, אך המבקשת חלקה על קביעה זו וטענה כי למטוס נגרם נזק המהווה אבדן מלא, ולפיכך יש לשלם לה את מלוא סכום הביטוח המוסכם שבפוליסה, 70,000 דולר, בתוספת 45,192 דולר הוצאות חילוץ, אבדן הכנסה ושכר טרחת שמאי. ביום 29.7.98 העבירה המשיבה למבקשת סך 36,474 דולר, היינו הסכום שלטענתה אינו שנוי במחלוקת, בניכוי השתתפות עצמית בסך 3,500 דולר.

3.בפני בית משפט השלום טענה המבקשת כנגד הצעת השמאי. לשיטתה אין לתקן את המטוס, המשמש ללימודי טיסה, בחלקי חילוף משומשים. כן נטען כי התחשיב אינו ריאלי, ושמכון הבדק המוצע כלל אינו מתכוון לעמוד בלוח הזמנים ובמחיר הנטען. בית המשפט דחה טענות אלה, אך קבע כי על המשיבה לשלם למבקשת, מעבר לתשלום שכבר בוצע, 10,000 דולר נוספים שנועדו לכסות הוצאות שונות שלא נכללו בהצעת המחיר השניה של מכון הבדק.

4.שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. המבקשת חזרה על טיעוניה, והמשיבה טענה כי לאור התנהלות המבקשת רשאית היא לחזור בה מהסכמתה לביצוע התיקון על פי הצעת מכון הבדק הנבחר, ולהציע במקומה את ההצעה הראשונה, הזולה יותר. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים והותיר את פסק הדין קמא על כנו. מיד לאחר קבלת פסק הדין ביקשה המבקשת מבית המשפט שיתקן את פסק דינו כך שתיקבע לה ריבית בגובה 11%, כמקובל, לטענתה, במקרה של פוליסה דולרית. בית המשפט דחה בקשה זו.

5.(א) עתה חוזרת המבקשת על עיקר טענותיה, תוך שהיא מייחסת חשיבות משפטית כללית לסוגיות המתעוררות בפרשה, ובמיוחד למערכת היחסים בין חברת הביטוח למבוטח, וליכולתה של הראשונה לכפות על האחרון את דעתה בענייני בטיחות.

(ב) המשיבה סבורה כי המדובר במחלוקת בסוגיית גובה הנזק בלבד, קרי, מחלוקת שמאית שאינה מצדיקה התערבות בגלגול שלישי.

6.(א) איני רואה מקום להיעתר לבקשה. אכן, בחלק מן הנקודות שהועלו בה המדובר בנושאים אשר כשלעצמם יש בהם עניין עיוני, ואולם התיק דנא נסב בראש וראשונה על שאלות עובדתיות, ולהן ניתנה תשובה בבית משפט השלום וזו אושרה בבית המשפט המחוזי.

(ב) בסופו של יום, המדובר בקביעתן ובהערכתן של העובדות במקרה הספציפי, וכפי שיפורט להלן לא מצאתי כי המחלוקות חורגות מן היחסים בין הצדדים לתיק אל עבר עניין משפטי בעל חשיבות רחבה יותר, המצדיק התערבות בגלגול שלישי על פי הכללים הנוהגים בבית משפט זה.

(ג) אמנם, סוגיית היחסים בין מבטח למבוטח לאחר קרות "מקרה ביטוח" היא בעלת חשיבות כשלעצמה. מטבע האנוש, המבוטח מבקש לקבל מירב הכיסוי ובמהירות הרבה ביותר, והאינטרס – לפחות קצר הטווח בראיה צרה – של המבטח עלול להיות הפוך. בתי המשפט ערים לכך, ואינטרס הציבור שעליהם לשרת הוא להבטיח, בתחומם שלהם ומעבר לאחריותו הרגולאטורית והמינהלית של המפקח על הביטוח, כי הטיפול במקרי ביטוח ייעשה בהגינות הן בהיבט הקצב והן בהיבט הכיסוי. בוודאי כך כשהמדובר בתיקון כלים רגישים, ומטוס מצוי בקטגוריה זו. ראו בדבר הפיקוח על הביטוח וענייני שמאות בג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח נ' המפקח על הביטוח (טרם פורסם) (השופט זמיר). מסכים אני ככלל גם עם גישתה של השופטת (בדימוס) שושנה נתניהו במאמרה "חובת תום הלב של המבטח ומבחן הצפיה", הפרקליט מ"ה 14 שצירפה המבקשת, באשר לדרכי ההתמודדות עם הפרות של חובת תום הלב בתשלומי ביטוח. ואולם, כל מקרה טעון בדיקה לגופו ולעובדותיו, כפי שגם נעשה בערכאות הקודמות. במקרה דנן, וזו אינה מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי.

(ד) אכן, מטבע הדברים, כשאין שני הצדדים, המבטח והמבוטח, רואים עין בעין, ישנו מרווח של מו"מ, תוך הסתייעות בבעלי מקצוע. בענייננו, בעיון בעובדות כפי שעלו בערכאות הקודמות לא מצאתי שיש מקום להתערבות הקשורה לפעולת השמאי, כעתירת המבקשת. המדובר בשמאי שעל פני הדברים הוא בעל ניסיון בתחום התאונות האוויריות ומוכר גם למבקשת. חילוקי הדעות שנתגלעו הם לגיטימיים, ובמהלך המו"מ היה בידי המבקשת, כמו גם המשיבה, להחליט כפי שהחליטו או להחליט אחרת. משבחרה המבקשת כפי שבחרה, ונוכח מכלול העובדות, איני רואה מקום להתערבות. כידוע, התערבות בממצאים עובדתיים על-ידי ערכאת ערעור אינה באה בנקל (ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר , מפי השופטת שטרסברג-כהן (לא פורסם), המצטטת גם את דברי השופט ביסקי בע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל פד' מה(2) 142, 172-171; ע"א 3601/96

בראשי נ' עזבון בראשי (השופטת ביניש) והאסמכתאות המצוטטות שם).

(ה) הוא הדין באשר לשאלת המועד לתשלומים של סכומים שאינם שנויים במחלוקת. שלא כמבקשת, איני סבור שבית המשפט המחוזי קבע שמונה חודשים כפרק זמן סביר לתשלום סכום כזה באופן אוניברסלי, אלא בנסיבות המקרה כפי שתוארו (לרבות המו"מ בין הצדדים והשתהות המבקשת), ולפיכך אף בזאת אין מקום לגלגול ערעורי נוסף.

(ו) בשאלת הריבית צדקה באת כוח המשיבה: ההלכה שקבעה אחד עשר אחוזי ריבית על סכומים דולריים נשתנתה ואיננה עוד; ראו ע"א 6388/98 דניזטס נ'

קרדיט ליונה (טרם פורסם); וכן רע"א 5777/04 מרנץ נ' רודריגז (טרם פורסם). שיעור הריבית נקבע כיום בהתאם לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) תשס"ג-2003, שלפיהן שיעור הריבית על "סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ יהיה, לכל רבעון, בשיעור ריבית הליבור בתוספת 1 נקודת אחוז". ריבית הליבור היא ריבית שנתית המתפרסמת על-ידי סוכנות רויטרס, והיא שיעור הריבית הבין-בנקאית הממוצעת בין שעריהם של אחדים מהבנקים הגדולים בלונדון. אך בענייננו נקבעו על-ידי בית המשפט ריבית והצמדה רגילות, ואין בכך בנסיבות דופי.

(ז) נוכח האמור אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. המבקשת תשלם שכר טרחת עורך-דין והוצאות המשיבה בסכום כולל של 7,500 ש"ח.