רע"א 3362/98 שואח את נבואני נ. המועצה המקומית עוספיה

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה (תיק ה"פ 241/98, בש"א 1014/98) המרצת פתיחה ובקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על משיבים 1-3 להתקשר עם משיבות 4,5 לשם ביצוע עבודה נשוא מכרז לשיקום גרעין הכפר עוספיה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצו המניעה הזמני, והמבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה למתן רשות ערעור על החלטה, בד בבד עם בקשה לצו מניעה זמני למניעת מסירת העבודות וביצוע המכרז.

ביום 4.6.98 החליט כב' המשנה לנשיא ליתן למבקשת צו ארעי, המותנה במתן התחיבות עצמית של המבקשת והמצאת ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח. (סכום זה הופחת בשלב מאוחר יותר).

הבקשה למתן רשות לערער נדונה ביום 22.7.98 ונדחתה, אולם בית המשפט המחוזי התבקש לדון במהירות הראויה בתיק העיקרי שנותר בפניו.

המועצה המקומית עוספיה וראש המועצה הגישו בקשה לעיכוב החזרת ערובה, וביום 9.8.98 החליט הנשיא כי הערבויות שהופקדו במסגרת מתן הסעד הארעי לא יוחזרו למבקשת עד למתן החלטה בבקשה זו.

עוד הצדדים עוסקים בהגשת תגובותיהם לבקשה לעיכוב החזרת הערובה, ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתיק העיקרי, אשר דחה את התביעה לאכיפת התקשרות בחוזה עם המבקשת בשל שיהוי, אך קבע כי יש מקום לתביעת פיצויים של המבקשת נגד משיבים 1-4. כן חויבו המשיבים 1-4 בתשלום הוצאות המבקשת.

בעקבות פסק הדין הגישה המבקשת בקשה דחופה להשבת הערבויות הבנקאיות שהפקידה. זוהי הבקשה המונחת עתה בפני.

משיבות 1-3 נמנעו מנקיטת עמדה והודיעו כי הן משאירות את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ומשיבה 5 הסכימה להשבת הערבויות בכפוף לכך שהמבקשת תשלם הוצאות לטובתה בהן חויבה בבית המשפט המחוזי.

משיבה 4 מתנגדת לבקשה מנימוקים שונים, ומבקשת לעכב את השבת הערבויות עד מתן פסק דין סופי וחלוט בתביעות הכספיות ההדדיות בין הצדדים, שהוגשו לבית המשפט המחוזי בת"א 1129/98.

אני סבורה שאין מקום לעכב את השבת הערבויות עד לאחר הדיון בתביעות הכספיות: הערבויות הופקדו במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, והדיון הקשור לצו זה הסתיים, כאמור. הערבויות שהופקדו נועדו לשיפוי הזוכים במכרז אילו נמצא, בסופו של יום, שצו המניעה הזמני עיכב שלא לצורך את ההתקשרות בהתאם למכרז. בפסק הדין הסופי נמנע, אמנם, בית המשפט המחוזי מביטול המכרז בשל השיהוי בהגשת התובענה, אולם נוכח קביעתו כי נפל פגם בהליכי המכרז אשר מקנה למבקשת, לכאורה, זכות לפיצוי מהמזמין, אין עוד מקום להוסיף ולדרוש את הערבויות.

זאת ועוד: המבקשת נדרשה להפקיד את הערבויות לאחר דחיית בקשתה למתן צו מניעה זמני בבית המשפט קמא. כיום התהפך המצב, ופסק הדין הסופי של בית המשפט המחוזי ניתן לטובת המבקשת. אמנם בשלב זה פסק הדין איננו בגדר מעשה בית דין, ולו מן הטעם שעדיין אין הוא חלוט. המשיבה 4 טוענת כי לא יהיה בפסק הדין כדי להוות מעשה בית דין כלל, משום שפסיקתו ניתנת לשינוי ע"י בית המשפט שידון בתביעות הפיצויים. בין כך ובין כך, די בפסק הדין שניתן כפי שהוא כדי לשנות שינוי מהותי את מאזן האינטרסים שעמדו בבסיס ההחלטה לחייב את המבקשת במתן הערבויות. לאחר שינוי זה של נתוני היסוד, אין עוד מקום להאריך את תוקפה של ההחלטה שניתנה לפני השינוי.

הערבויות יושבו, איפוא, למבקשת, בכפוף לתשלום ההוצאות בהן חוייבה על ידי כב' השופט ביין ביום 28.5.98, לטובת משיבה 5.