רע"א 3410/15 מזאריב מוחמד ז"ל באמצעות בנו נ. מוחמד אחמד עודתאללה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) מיום 1.4.2015 בה נדחתה בקשת המבקשים לדחייה על הסף של תביעה שהוגשה נגדם על ידי המשיב 1 (להלן: המשיב ).

1.

לטענת המשיב בשנת 1946 העניק לו אחיו המנוח, סעיד עודתאללה (להלן: האח המנוח ), ללא תמורה את זכויותיו במקרקעין בכפר עילוט (להלן: הסכם המתנה ו- המקרקעין בהתאמה). בראשית שנת 2013 נודע למשיב כי זכויותיו של האח המנוח במקרקעין נמכרו לכאורה למבקש 1, אביו המנוח של המבקש 2, אשר העביר אותן בהמשך ללא תמורה למבקש 2. עוד טען המשיב כי המבקש 2 רשם משכון על הזכויות במקרקעין להבטחת חוב בסך 3,000,000 ש"ח לטובת המבקש 3. בחודש פברואר 2013 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשים ועתר להצהיר כי העברת הזכויות במקרקעין ורישום המשכון בטלים. עוד עתר המשיב לתקן את הרישום שבוצע בעקבות הליכי הסדר במקרקעין, שכן לטענתו נרשמו המקרקעין בשגגה על שמו של סעיד עבדאללה ולא עודתאללה. לטענת המשיב, רישום הזכויות על שם המבקש 2 נעשה במרמה תוך זיוף של ייפוי כוח נוטריוני שנתן לכאורה האח המנוח למבקש 1.

2.

לאחר הגשת התביעה, הגישו המבקשים בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת היעדר עילה, התיישנות והיעדר יריבות. בהחלטתה מיום 7.11.2013 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי (הרשמת י' שטרית) את הבקשה בקובעה כי טענות המבקשים אינן מצדיקות צעד דרסטי של סילוק התביעה על הסף, וכי ניתן יהיה לבררן במסגרת ההליך. המבקשים לא אמרו נואש והגישו בקשה נוספת לסילוק על הסף של התביעה. בהחלטתו מיום 24.8.2014 דחה רשם בית המשפט המחוזי (הרשם ס' דבור) גם את הבקשה הנוספת בקובעו כי "הצדדים מעלים טענות כבדות משקל המצריכות בדיקה וליבון מעמיקים ולא בדרך של הגשת בקשה מקדמית". בהמלצת בית המשפט, משכו המבקשים ערעור שהגישו על החלטה זו והוא נדחה (ע"ר 58853-09-14, 30.12.2014). למרות זאת, ביום 8.1.2015 שבו המבקשים והגישו בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף, בה טענו כי נוכח פסק-דינו של בית משפט זה בע"א 6588/12 כבהה נ' כבהה (24.12.2014) ובהתאם להוראות פקודת העברת קרקעות, 1920, על מנת שהסכם מתנה יהיה תקף צריכים להתקיים בו שני תנאים מצטברים:

(א) כי ההסכם קיבל את הסכמת מנהל הקרקעות; (ב) כי ההסכם נרשם בספרי האחוזה. משלא התקיימו תנאים אלו, כך נטען, גם אם יוכיח המשיב כי הסכם המתנה הנטען הוא אותנטי וכי קיבל חזקה במקרקעין, דין תביעתו להידחות ומשכך, אין מקום לבררה לגופה. לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה ביום 1.4.2015, וקבע כי המבקשים לא העלו טענה מהותית חדשה שיש בה לשנות מההחלטה שנתנה הרשמת י' שטרית, לפיה אין מקום לסילוק התביעה על הסף.

להשלמת התמונה יצוין כי במהלך חודש דצמבר 2014 הודיעה המדינה לבית המשפט המחוזי כי היא מקבלת את טענת המשיב לפיה חלה טעות ברישום בלוח הזכויות שפורסם ביום 7.11.1946 וכי היא מותירה את ההכרעה בעניין תיקון הטעות לשיקול דעת בית-המשפט.

3.

מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי הטענה שהעלו בבקשתם היא טענה חדשה שאינה מצריכה שמיעת ראיות ויש מקום להכריע בה כבר בשלב זה, שכן משמעותה היא שגם אם המשיב יוכיח את תביעתו על כל רכיביה, היא תידחה והוא לא יהיה זכאי לרישום המקרקעין על שמו. עוד טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט אינה מנומקת דיה.

4.

המשיב מתנגד לבקשה ומעדכן כי המבקש 2 נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין פעולות הזיוף והמרמה הנוגעות למקרקעין דנן (נספח 1 לתשובה לבקשה). המשיב טוען, כי המדובר בבקשה שלישית לדחייה על הסף שהגישו המבקשים אשר נדחית, ועל כן עצם הגשתה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט והיא לא נועדה אלא על מנת לחמוק מהגשת כתב הגנה ומבירור הטענות נגדם לגופן. עוד מוסיף המשיב כי ניתן לברר את טענות המבקשים במסגרת ההליך אך הן אינן מגלות עילה לדחיית התביעה על הסף.

המשיב 2, רשם המקרקעין בנצרת, הודיע מצידו כי ימלא אחר כל החלטה שתינתן.

5.

דין הבקשה להידחות.

כפי שנפסק לא אחת, על בית המשפט לנהוג זהירות רבה בדונו בבקשות לסילוק על הסף ולהשתמש בסמכות לעשות כן רק במקרים יוצאי דופן (ע"א 2582/09 גנאים נ' בית החולים רמב"ם , פסקה 12 (8.8.2010)). עוד נפסק כי "מידת השימוש בסעד של סילוק על הסף משפיעה גם על היקף ההתערבות המצומצם בהחלטות הדוחות בקשות לסילוק על הסף" (רע"א

6992/14

חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה , פסקה 15 (29.12.2014)).

המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה הדוחה (בשלישית) בקשה לדחיית התובענה על הסף. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הטענות שהעלו המבקשים אינן מצדיקות צעד דרסטי החוסם על הסף את התובענה שהוגשה, והטענות שמעלים המבקשים תוכלנה להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

הבקשה נדחית, אפוא .

המבקשים יישאו ב הוצאות המשיב בסך 20,000 ש"ח.