רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. קיבוץ אושה ו-149 ישובים אחרים

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי ) בת"א 1614-02-10 מיום 6.7.2014, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת (להלן: " חברת החשמל" או "החברה" ), השניה במספר, לסילוק על הסף של תביעת המשיבים.

קיצור תולדות ההליכים

2.

המשיבים, כ-150 ישובים שיתופיים, הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד חברת החשמל. הצד השווה לאותם ישובים הוא כי הם מחוייבים על-ידי חברת החשמל בתעריף המכונה "תעריף עומס וזמן מתח גבוה" (להלן: "התעריף הרגיל" ). תמציתה של התביעה היא כי הם זכאים לתעריף מופחת מזה שבו חוייבו, המכונה "תעריף מכירה מרוכזת – מתח גבוה" (להלן: "התעריף המופחת" ). בהתאם לחוק משק החשמל, תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק" ), תעריפי החשמל נקבעים ומפורסמים על-ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (להלן: "רשות החשמל" או "הרשות" ) באמצעות ספר תעריפים ואמות מידה המפורסמים ברשומות, כאשר על התעריף לשקף עלות אותו שירות, מבלי לאפשר סבסוד צולב. עוד קובע החוק כי חברת החשמל מחוייבת לתעריפים ולאמות המידה שקבעה הרשות.

3.

בתביעתם ציינו המשיבים כי בשל סיבות היסטוריות של מבנה משק החשמל, אספקת החשמל לכל אחד מהם מתקבלת בנקודה אחת במתח גבוה. מנקודה זו מספק כל ישוב את החשמל הנרכש על-ידו לכלל צרכני החשמל בישוב, באמצעות רשת חשמל פרטית שאותה הקים בעצמו, והוא אשר נושא בעלויות הכרוכות בפיתוחה ובתחזוקתה. כל ישוב, והוא בלבד, רשום כצרכן ברישומי חברת החשמל, והוא זה המקבל ופורע במרוכז את חשבונות החשמל עבור כלל הצריכה של תושבי הישוב. עמדת המשיבים היא כי הם זכאים לתעריף המופחת, וזאת לאור ההגדרות בספר אמות המידה שפרסמה הרשות:

"מכירה מרוכזת

– אספקת חשמל בנקודת מניה אחת למקום צרכנות בו קיים צרכן אחד ומקבלי אספקה רבים".

"תעריף מכירה מרוכזת – תעריף חשמל לצרכני מתח נמוך וגבוה המחלקים ומספקים חשמל לאחרים".

מהגדרות אלו עולה, לטענת המשיבים, כי הם ממלאים אחר התנאים הנדרשים לחיוב בתעריף המופחת. עוד הם טוענים, כי ישובים שהם צרכני חשמל במתח נמוך הפועלים באופן דומה, זכאים כולם לתעריף מוזל של מכירה מרוכזת, המתבסס על אותן הגדרות באמות המידה.

4.

מנגד, עמדת חברת החשמל היא כי פרשנותם של המשיבים את ההגדרות האמורות משוללת בסיס ומנוגדת לעקרון העלות ולאיסור על סבסוד צולב של שירותים. חברת החשמל מציינת את המקטעים ומקטעי המשנה בתהליך – יצור החשמל, הולכתו וחלוקתו במתח גבוה ובמתח נמוך. ההבדלים הקיימים בין כל אחד ואחד מסוגי הצרכנים, באים לידי ביטוי במספר ה"מקטעים" שעל החשמל לעבור למן יצורו ועד לאספקתו, ומכאן נגזר גם השוני בתעריף שבו הם מחוייבים. בנוסף הפנתה חברת החשמל לכך שפרשנות המשיבים מנוגדת גם לקביעותיה של רשות החשמל, שהיא הרשות המוסמכת לקביעת התעריפים והיקפם. זאת מאחר והרשות, בהחלטותיה מיום 14.6.2005 ומיום 23.8.2005, התנתה את הזכאות לתעריף המופחת גם בקבלת רישיון מאת הרשות לאספקת חשמל, על כל המשתמע מכך. עוד ציינה חברת החשמל כי מאוחר יותר, ביום 11.8.2009, החליטה הרשות על מתווה להסדרת פעילותם החוקית של מחלקי חשמל היסטוריים, ובו ציינה את הדרך שבה ישובים מסוגם של המשיבים יהיו זכאים לתעריף המופחת. יחד עם זאת, רק מעטים מבין המשיבים הודיעו על הצטרפותם למתווה זה. לטענת חברת החשמל, היא אינה מורשית לחרוג מהחלטות ברורות אלו של הרשות. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסוב אפוא על פרשנותם של המונחים "מכירה מרוכזת" ו-"תעריף מכירה מרוכזת" המצויים בספר אמות המידה, ועל מעמדן של החלטות הרשות ביחס לפרשנות מונחים אלה.

5.

התובענה הוגשה על-ידי המשיבים בתחילה כתביעה לסעד הצהרתי ותו לא. בבקשה לסילוק על הסף שהגישה חברת החשמל (בקשה מס' 4) (להלן: "בקשת הסילוק הראשונה" ) נטען כי הסעדים ההצהרתיים שבתביעה מהווים מסווה מובהק לסעד כספי, וזאת לשם הימנעות מתשלום אגרת בית משפט. עוד נטען, כי הטענות שהועלו במסגרת התביעה נוגעות בלב לבם של תפקידיה וסמכויותיה של רשות החשמל, היא הגורם המקצועי, ולפיכך היה על המשיבים להביא את טענותיהם לבירורה של הרשות, תחת הגשת תובענה כספית. לפיכך סברה חברת החשמל כי יש להורות על סילוקה של התביעה על הסף, מחמת היותה מוקדמת ובשל אי-מיצוי הליכים אחרים העומדים לרשות המשיבים מכוח החוק. בהחלטה מיום 27.2.2011 דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט קיבל אמנם את הטענה לעניין הסעדים, ולפיכך קבע כי על המשיבים להגיש כתב תביעה מתוקן הכולל את כימות הסעדים הכספיים, ולשלם אגרה בהתאם. עם זאת, באשר לטענה הנוספת של חברת החשמל, קבע בית המשפט כי: " למעלה מן הדרוש, אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענת חברת החשמל לגבי היות התביעה 'תביעה מוקדמת' מחמת אי מיצוי הליכים העומדים לרשות התובעים מכוח חוק משק החשמל. במקרה שלפנינו מדובר בתביעה, שלאחר שתתוקן בהתאם להחלטה זו, תהא תביעה כספית להשבת תשלומי יתר ששולמו על ידי התובעים. במקרה זה, ברי כי התביעה נמצאת בסמכותו של בית משפט אזרחי לפי סכום התביעה". לאור החלטת בית המשפט תיקנו המשיבים את תביעתם. בכתב התביעה המתוקן דרשו המשיבים השבת כספים בסך של 96,000,000 ₪, שנגבו לטענתם ביתר על-ידי חברת החשמל בתקופה שבין יום 1.9.2005 לבין יום 1.9.2011. כמו כן עתרו המשיבים לסעד הצהרתי בדבר זכותם לצרוך חשמל בעתיד בהתאם לתעריף המופחת. חברת החשמל הגישה מצדה כתב הגנה מתוקן.

6.

אחר הדברים האלה הגישה חברת החשמל בקשה לצירופה של רשות החשמל לתובענה. המשיבים הסכימו לצירופה של הרשות, בין כנתבעת נוספת, בין כבעל דין ש "נוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" , כאמור בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ). בכתב ההגנה שהגישה תמכה הרשות בטענות חברת החשמל. הרשות ציינה כי לטעמה יש לסלק את התביעה על הסף, שכן זו מהווה תקיפה בפועל של החלטות הרשות במסווה של תביעה כספית. תקיפה זו היה על המשיבים לבצע בזמן אמת, ללא שיהוי, ובאמצעות עתירה לבג"ץ, הוא הערכאה המוסמכת לביקורת על החלטות הרשות, ולא באמצעות הגשת תביעה כספית לבית המשפט המחוזי. לגוף העניין נטען כי מדובר בתביעת סרק וכי פרשנות המשיבים לוקה באי-דיוקים משפטיים וכלכליים.

7.

במסגרת הסדרים דיוניים בין הצדדים, נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדויות ראשיות מטעם הצדדים. לאחר הגשת תצהירים מטעם המשיבים, הגישה חברת החשמל בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף, ולחלופין לסילוקם של הסעדים הכספיים. בבקשה זו טענה החברה כי לאחר הגשת ראיות המשיבים התברר סופית כי הצדדים אינם חלוקים על כך שהרשות היא הגורם היחיד לקבוע את תעריפי החשמל והיקף תחולתם, כי חברת החשמל נעדרת שיקול דעת ואינה רשאית לסטות מהחלטות הרשות, וכי ההחלטה על חיוב המשיבים בתעריף הרגיל ולא בתעריף המופחת נעשתה בהתאם להחלטותיה של הרשות. בנסיבות אלו, כך נטען, התביעה היא תביעת סרק ואינה אלא ניסיון לחתור תחת החלטות הרשות תוך עקיפת ההליך המנהלי הנדרש. עוד הסתמכה חברת החשמל על סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת הנזיקין" ) לפיו בתובענה שהוגשה על עוולה שאיננה רשלנות, תהא זו הגנה טובה שהמעשה שמתלוננים עליו נעשה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן, או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית. בבקשתה הפנתה החברה למספר החלטות שבהן נדחו בקשות לאישור תובענות יצוגיות ביחס לתעריפים שנקבעו על-ידי רשות מוסמכת, כגון רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (26.4.2010); ת"צ (י-ם) 9535-03-12 מונצ'רס נ' חברת הגיחון בע"מ (25.7.2012); ת"צ (ת"א) 46979-03-11 אלפונטה נ' מי כרמל בע"מ (5.2.2013). כמו כן הסתמכה החברה על עמדת היועץ המשפטי לממשלה ברע"א 3456/13 חברת החשמל לישראל נ' שליידר , במסגרתה נדונה בקשה לאישור תובענה יצוגית להשבת סכומי-כסף בשל תעריפים שכללו רכיבים לא ראויים. מכל אלו נלמד, לטענת חברת החשמל, כי אין להלום מצב בו הדין יעקור מידיה את הסמכות לקבוע את תעריפי החשמל מחד גיסא, אך יאפשר לתבוע אותה להשיב כספים שגבתה בהתאם להחלטות הרשות, מאידך גיסא. אשר לעיתוי הגשת הבקשה נטען, כי רק לאחר הגשת התצהירים וחוות הדעת מטעם המשיבים ניתן היה לדעת בבירור כי הם אינם חולקים על העובדות הרלבנטיות שביסוד הטעמים המצדיקים לדעת החברה את סילוק התביעה על הסף. רשות החשמל הגישה תגובה לבקשה בתמיכה בטענות החברה.

8.

מנגד התנגדו המשיבים לבקשה וטענו כי הבקשה מהווה מחזור של טענות קודמות שנדחו במסגרת בקשת הסילוק הראשונה. לטענתם, לא היה מקום להעלות את הבקשה בשלב זה, כארבע וחצי שנים לאחר תחילת ההליך, לאחר סיום קדם-המשפט ולאחר הגשת תצהירי העדויות הראשיות. עוד נטען כי העלאת בקשה כזו לאחר שהצדדים קבעו ביניהם הסדר דיוני אשר קיבל תוקף של החלטה, יש בה משום חוסר תום לב והגינות דיונית. בנסיבות אלו, כך נטען, יש צורך בחומרה מיוחדת ובטעמים מיוחדים לשם קבלת הבקשה, ואלו אינם מתקיימים בענייננו. עוד הפנו המשיבים לכך שסעד הסילוק על הסף הוא סעד מרחיק לכת אשר יש לנקוט בו משנה זהירות ורק כאשר אין כל סיכוי לתובע, אפילו קלוש, לזכות בתביעתו, וזאת לאור זכות היסוד של הגישה לערכאות שניתן לה מעמד חוקתי. כמו כן טענו המשיבים בהיבט המהותי, כי אכן רשות החשמל היא הגוף המוסמך לקביעת התעריפים והם אינם חולקים על כך. כמו כן הם אינם חולקים על חוקיות התעריפים או שיעורם. יחד עם זאת, אין מניעה לפנות לבית המשפט כאשר ישנה מחלוקת באשר לשאלה האם צרכן ספציפי מצוי בקטגוריה כזאת או אחרת של התעריפים, שכן שאלה זו היא שאלה פרשנית הנוגעת ליישום התעריפים הקיימים – ומלאכה זו היא מלאכה יסודית המסורה לרשות השופטת.

9.

בהחלטתו מיום 6.7.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסילוק על הסף. ראשית קבע כי לא מצא ממש בטענת החברה כי לא ניתן היה להגיש בקשה זו אלא רק לאחר הגשת ראיות המשיבים. על אף שלא הכריע בשאלה אם הסתיים שלב קדם-המשפט, מכל מקום לא מצא בית המשפט הצדקה להגשת בקשה מקדמית כגון זו בשלב כה מאוחר, כאשר כל הטעמים שביסודה היו ידועים לחברה, וכאשר היו לה הזדמנויות רבות לטעון את הטענות האמורות – בשלב בקשת הסילוק הראשונה, בבקשה לצירוף הרשות כצד לתובענה, ועוד. בית המשפט המחוזי ציין כי בקשה זו הוגשה לאחר שני הסדרים דיוניים שנערכו בין הצדדים, ולאחר שכתב התביעה תוקן פעם ופעמיים בהתאם לעמדת החברה. גם לגוף העניין סבר בית המשפט כי יש לדחות את הטענות. אשר לטענה כי אין לחברת החשמל כל שיקול דעת בעניין נושא התובענה נקבע כי טענה זו היתה מונחת גם בבסיס בקשת הסילוק הראשונה, ונדחתה כבר אז. בית המשפט לא קיבל את טענות החברה ביחס לסעיף 6 לפקודת הנזיקין, שכן בענייננו אין מדובר כלל על חוק המעניק תחולה לפקודת הנזיקין, להבדיל מהמקרים האחרים שאליהם הפנתה החברה. לעניין אופי תביעת המשיבים נקבע כי: "יש ממש בטענת התובעים כי תביעתם אינה מופנית כנגד חוקיות לוח התעריפים או ספר אמות המידה אשר נקבעים בידי רשות החשמל ומכוחם גובה חברת החשמל את הכספים מלקוחותיה. אכן, למן תחילת ההליך שבו וחזרו התובעים על עמדתם כי הינם מקבלים את התעריפים שנקבעו על ידי רשות החשמל ואינם חולקים על סמכותה הבלעדית בקביעתם, אלא, שטענתם מופנית כנגד סיווגם תחת קטגוריה אחת ולא אחרת של צרכני חשמל, אשר בגינה מחויבים הם בתעריף שנקבע עבור אותה קבוצת צרכנים... מכאן, שבמקרה דנא, על פניהם של דברים, אין מטרת התביעה, כפי שנוסחה והוגדרה בידי התובעים לערער על אופן קביעת התעריפים עצמם, על חוקיותם או סבירותם, וכך נבדל מקרה זה מהמקרים עליהם נסמכה חברת החשמל בבקשתה. על כן, איני רואה לקבוע כבר בשלב זה כי לא ניתן יהא להעניק לתובעים את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה ככל שהם מופנים כנגד חברת החשמל, היה ותביעתם תוכח" .

על סמך הטעמים האמורים לעיל, ובשים לב לזהירות היתרה שבה יש לנקוט בשימוש בסעד של סילוק על הסף, דחה בית המשפט את הבקשה. כמו כן חייב בית המשפט את החברה בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 30,000 ₪.

בקשת רשות הערעור

10.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא קיבל את טענת חברת החשמל, כי אין אפשרות לחייבה בגין פעולות שביצעה בהתאם להחלטותיה המחייבות של הרשות. תמצית הבקשה שלפני חוזרת, לעיתים מילה במילה, על הטענות שנטענו לפני בית המשפט המחוזי. אשר לקביעת בית המשפט ביחס לסעיף 6 לפקודת הנזיקין, טוענת חברת החשמל כי במרכז תביעת המשיבים ניצבות טענות בדבר הפרת חובה חקוקה וניצול כוח מונופוליסטי לרעה, שהן טענות שסעיף 6 לפקודת הנזיקין חל עליהן במישרין. החברה חולקת על פרשנותו של בית המשפט לאופי תביעת המשיבים, וטוענת כי משאין מחלוקת על כך שרשות החשמל קבעה בזמן אמת כי המשיבים יחויבו בתעריף פלוני, הרי שטענתם כי הם זכאים לתעריף אחר – משמעה תקיפת החלטת הרשות לכל דבר ועניין. עוד מלינה החברה על כך שבית המשפט המחוזי טעה כשהתעלם לחלוטין מהשיהוי הכבד שבו נטענו טענות המשיבים, אשר המתינו במשך שנים כשהם משלמים את התעריף הרגיל תוך הימנעות מהקטנת הנזק שלו הם טוענים. לטענת החברה, משמעות החלטת בית המשפט המחוזי היא כי מעמד החלטות הרשות הוא כהחלטה בלתי מחייבת, והדבר מהווה חתירה תחת העיקרון הבסיסי במשק החשמל, לפיו ספק החשמל חייב לפעול בהתאם להחלטותיה של הרשות. אשר לפגמים הדיוניים שבעטיים נדחתה הבקשה, טוענת החברה כי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, שעל בסיסן הוגשה הבקשה, התגבשו במלואן רק לאחר שהמשיבים הגישו את ראיותיהם ונתברר כי הם אינם חולקים על כך שהרשות היא שקבעה שצרכנים מסוגם של המשיבים יחוייבו בתעריף הרגיל. עד אז, כך נטען, טענו המשיבים כי החברה מפרה את החלטות הרשות. לפיכך לא יכלה החברה לטענתה להגיש את הבקשה לסילוק קודם לכן. כמו כן היא טוענת כי בית המשפט שגה כשייחס נפקות להסדרים הדיוניים, שכן גם בהסדרים אלו נקבע במפורש כי שום צד לא מוותר על טענותיו ביחס לתובענה. לבסוף נטען כי בנסיבות העניין אין מקום לנהוג זהירות בסעד הסילוק על הסף, שעה שהתובע כבר הגיש את ראיותיו ומהן מתברר כי אין כל סיכוי לתובענה. בשולי הדברים מלינה חברת החשמל גם על שיעור ההוצאות שהוטלו עליה במסגרת דחיית הבקשה, וטוענת כי אלו חרגו מהסביר, בשים לב למהות הבקשה ולכך שלא היתה בקשת סרק.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיבים.

12.

ראש וראשון לענייננו הוא סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר קובע ביחס לרשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי, כי זו תינתן " ... אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . מסעיף זה עולה כי בעיקרו של דבר תתבררנה השגות הצדדים על החלטות ביניים שניתנו במהלך הדיון, אגב הערעור על פסק הדין. מתן רשות ערעור על החלטת ביניים הוא בגדר חריג, אשר נזקקים לו רק כאשר נדרש הדבר באופן מיידי – בין אם ההחלטה יוצרת מצב בלתי הפיך, או שההכרעה משפיעה על המשך ניהולו של ההליך באופן המנוגד לדין. במקרים כאלה, ייתכן ותצטרך ערכאת הערעור להשיב את הדיון למסלולו התקין, בכדי לאפשר את מיצויו באופן מלא והוגן (רע"א 1737/12 עו"ד בנימין קריתי נ' עו"ד איתן ארז בתפקידו כמפרק קלרין טבריה חברה לבנין בע"מ , פסקה 17 (15.5.2012); רע"א 4629/13 עו"ד ארז חבר, מנהל מיוחד לחברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' אביב ס.ה.ר. נכסים מניבים בע"מ (21.8.2013)). ההלכה הפסוקה הוסיפה טעמים נוספים לחריגה מכלל זה הקשורים במהות ההחלטה ונחיצות הדיון בה. אחד מחריגים אלו הוא המקרה הנדיר שבו ניתן לקבוע לאלתר כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה. כמו כן קבע בית משפט זה, כי גם למורכבותה של הסוגייה שבבסיס הבקשה ועומק הדיון הנחוץ בה נודעת חשיבות באשר לשאלה האם ראוי לעשות כן במסגרת ערעור על החלטת ביניים. לערכאה הערעורית שיקול דעת נרחב בטרם הכרעה אם לדון בעניין לגופו, כאשר שיקול דעת זה כולל גם היבטים מעשיים, כגון השאלה האם ניתן להכריע בבקשה מבלי לפגוע בהתנהלותו הרציפה של ההליך בבית משפט קמא, והאם הכרעה זו עשויה להתייתר עם מתן פסק הדין (רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני הביטוח בישראל , פסקה 4 וההפניות שם (26.12.13) (להלן: "עניין איי.די.אי ").

13.

ההחלטה מושא הבקשה אינה נופלת בגדר החריגים שנמנו לעיל, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. לא נראה כי דחיית הבקשה לסילוק על הסף משפיעה באופן ממשי על זכויות הצדדים או גורמת נזק של ממש שאינו ניתן לפיצוי בדמות פסיקת הוצאות או כל סעד אחר (רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק נפט בע"מ , פסקה 6 (21.3.2013)). אכן, קיים סיכוי כי יתברר בסופו של דבר שלא היה מקום להגיש את התביעה מלכתחילה. ואולם, עצם הסיכון בניהול הליך משפטי ארוך אשר יתברר בדיעבד כהליך סרק, אינו שיקול בלעדי, והוא קיים למעשה כמעט בכל הליך. שיקול זה, "אינו מצדיק, ככלל ולמעט במקרים יוצאי דופן, סטייה מעקרון היסוד שלפיו זמנו של הערעור הכולל השגות על החלטותיו השונות של בית המשפט, הוא בתום הדיון בתובענה כולה, על כל חלקיה" (רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 9 (20.5.2012) ; רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד , פסקה 6 (15.12.2014); רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ , פסקה 6 (21.3.2013)).

14.

מעבר לכך סבורני כי בהתחשב במצב העניינים הדיוני צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה.

15.

אמנם, הצדק עם המבקשת בכך שבית משפט רשאי בכל עת להורות על סילוקה של תביעה על הסף, בהתאם לתנאים המנויים בתקנות 100-101 לתקנות. אין מניעה עקרונית להעתר לבקשה לסילוק על הסף גם לאחר הגשת ראיות התביעה, אם בשלב זה נתבררו המחלוקות בין הצדדים באופן המאפשר לדון בכך כדבעי (עניין איי.די.אי, פסקה 4). יחד עם זאת, יש לזכור כי סעד הסילוק על הסף הוא קיצוני וקשה, והוא שמור למקרים נדירים בלבד:

"בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה... חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, כי המחיקה

שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפני בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו" (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 387 (מהדורה שביעית 1995); ראו גם ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.07) ; רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ , פסקה 18 (14.4.2010)).

עוד נפסק בהקשר זה, כי מידת השימוש בסעד של סילוק על הסף משפיעה גם על היקף ההתערבות המצומצם בהחלטות הדוחות בקשות לסילוק על הסף (עניין איי.די.אי , פסקה 4; חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה שלישית) 207 (2012)). טוענת חברת החשמל, כי כוחו של כלל זה נחלש מקום בו הגיש התובע את כלל ראיותיו. אינני משוכנע כי כך הוא. בחינת סיכויי התובענה לגופה אכן עשויה להשתנות כאשר מונחים לפני בית המשפט כלל הראיות, ואולם אמת המידה נותרת זהה, והיא הבחינה האם יש אפילו סיכוי קלוש לתובע להצליח בתביעתו. בענייננו, סבור בית המשפט כי אין מקום בשלב זה לסעד מרחיק לכת זה, ובהתחשב בנסיבות העניין ובאמת המידה הנוהגת איני רואה מקום להתערב בהחלטתו.

16.

יתרה מזאת, החלטה זו של בית המשפט דומה וקרובה מאד להחלטה שניתנה על-ידו בבקשת הסילוק הראשונה. כבר אז קבע בית המשפט, כי לדידו מדובר בתביעה כספית אשר נתונה לו הסמכות לדון בה, ואין מקום לטענת חברת החשמל כי הדבר תלוי בהחלטת הרשות וכי היא בעלת דברה הבלעדית של המשיבים. המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה ההיא, שניתנה כאמור לפני קרוב לשלוש שנים, והיא הפכה חלוטה. גם אם נקבל את טענת חברת החשמל כי אין בכך כדי לחסום לחלוטין את דרכה בהגשת בקשה נוספת, עדיין יש להחלטה חלוטה זו משקל רב בשל הדמיון הרב בינה לבין הבקשה דנן.

17.

מצאתי טעם רב גם בקביעת בית המשפט המחוזי באשר לשיהוי שבה הוגשה הבקשה לסילוק על הסף. אינני מקבל את טענת החברה לפיה הגשת התצהירים על-ידי המשיבים שינתה רבות מבחינת המצב המשפטי. לא היתה כל מניעה להעלות את הטענות שבבסיס הבקשה זמן רב לפני כן, למשל בפעמיים שבהן תוקן כתב התביעה בהתאם לעמדת המבקשת. גם מבלי להכריע באופן פורמלי האם הסתיים שלב קדם- המשפט אם לאו, לבטח מצויים אנו בשלב שבו הוגשו ראיות התביעה זה מכבר, כמעט חמש שנים לאחר תחילת ההליך, ולאחר ניהול הליכים מקדמיים מורכבים אשר כללו הוספת בעלי דין, לרבות רשות החשמל, תיקונים של כתבי הטענות והליכי גילוי וראיות נוספות. הליכים אלו אף לוו בהסכמים דיוניים בין הצדדים אשר קיבלו תוקף של החלטת בית המשפט. בהתחשב במצב דברים זה, כאשר מה שנותר הוא הגשת ראיות הנתבעות וניהול דיוני הוכחות, ניתן להניח שאנו קרובים יותר לסיום ההליך מאשר לתחילתו. לא למותר להוסיף כי המשיבים הביעו הסכמתם להכרעה בהליך ללא הגשת ראיות כלל, אלא שהצעה זו נדחתה על-ידי חברת החשמל, המבקשת דהכא. בהתחשב בכל אלה, ספק רב אם יש ערך בקטיעת ההליך בשלב זה, חלף מתן האפשרות למצות את הדיון במחלוקת שבין הצדדים.

18.

אכן, בפי חברת החשמל ורשות החשמל טענות כבדות משקל לגופו של עניין, אשר יש מקום להידרש אליהן ולבחון אותן כדבעי – באשר לסמכות בית המשפט, ההליך הראוי בנסיבות העניין, ההתייחסות לסעד השבת הכספים בכלל, ולשיהוי שבהגשת התביעה בפרט. מבלי לנקוט עמדה, הרי שמטבע הדברים אין זה מן הנמנע כי תביעת המשיבים תידחה בסופו של דבר. יחד עם זאת, אינני סבור כי בנסיבות העניין ניתן להכריע כבר בשלב זה כי אין כל סיכוי למשיבים בתביעתם, באופן המחייב את סילוק התביעה. בהתחשב אפוא בכל השיקולים שמניתי לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.