פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7266/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
יחיאל מאור
נ ג ד
המשיבים:
1. צורי פלח
2. גדי ברק
3. יצחק זכריה
4. השוק הסיטונאי בפתח תקוה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז מיום 19.6.2015 בה"פ 38199-02-14 שניתנה על-ידי השופט י' שפסר
בשם המבקש:
עו"ד חן בכר;
עו"ד רומן גורלניק
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד ליאת נגר-שניר; עו"ד תמר כהן
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שפסר ) מיום 19.6.2015 בה"פ 38199-02-14, בגדרה דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש לקבלת מסמכי הנהלת חשבונות של המשיבה 4 (להלן: "החברה" ).
רקע
2.
הצדדים היו שותפים בחברה, שהייתה הבעלים והמפעילה של השוק הסיטונאי בפתח-תקווה. עקב סכסוך שנתגלע ביניהם הוגשה ביום 6.2.2014 על-ידי המבקש בשם החברה תביעה נגזרת נגד המשיבים 1-3 (להלן: "המשיבים" ), בטענה לאי-סדרים בניהול החברה. ביום 19.2.2014 הגיש המבקש בקשה למתן צו זמני למניעת שינוי בחלוקת מניות החברה או בהרכבן . בדיון בבקשה במעמד הצדדים ביום 23.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.
3.
ביום 3.3.2014 הגיש המבקש בקשה לקבל לעיונו מסמכי הנהלת חשבונות של החברה לצורך בחינת נכונות טענות המשיבים בדיון ביחס לכספים שהלוו, לפי טענתם, לחברה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. המשיבים מצדם הגישו בקשת הבהרה, במסגרתה התבקש בית המשפט להבהיר כי החלטתו מתייחסת למסמכים הנוגעים להלוואת הבעלים שהזרימו המשיבים ולדמי השכירות ששולמו על-ידם בלבד, ולא לכל מסמכי הנהלת החשבונות בחברה. בית המשפט נעתר לבקשה. מכל מקום, במסגרת דיון שהתקיים ביום 10.3.2014 הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה הנגזרת שהגיש המבקש תימחק, וכי בית המשפט ימנה מומחה להערכת שווי החברה. בהתאם להערכה זו, כך נקבע, ירכשו המשיבים את חלקו של המבקש בחברה. עוד נקבע כי המומחה יקבל לעיונו "כל חומר שיחפוץ בו" .
4.
ביום 10.3.2014 קיבלה הסכמת הצדדים תוקף של פסק דין, ובית המשפט המחוזי מינה את מר משה גרין (להלן: "המומחה" ) כמומחה להערכת שווי החברה. ביום 28.7.2014 הגיש המומחה את חוות דעתו. דא עקא, שדעתו של המבקש לא היתה נוחה מהשווי שנקבע לחברה.
5.
ביום 6.8.2014 הגיש המבקש בקשה לחקור את המומחה ואת השמאי, מר אלי כהן (להלן: "השמאי" , וביחד: "המומחים" ) , על חוות הדעת שכתבו. טענתו הייתה כי
המומחים חרגו מסמכותם ופגעו בכללי הצדק הטבעי, העריכו בחסר את שווי החברה, והביאו בכך לקיפוח זכויותיו. ביני לביני, על סמך חוות דעת המומחה הועברו למבקש ביום 6.8.2014 שיקים בסך שווי מניותיו בהתאם לחוות הדעת, וביום 7.8.2014 הועברו מניות המבקש בחברה לידי המשיבים.
6.
ביום 24.8.2014 הגיש המבקש בקשה לעיון במסמכי הנהלת החשבונות של החברה
במשרדי רואה החשבון של החברה, בנימוק שהחומר דרוש לו כדי לבחון את נכונות הדוחות הכספיים של החברה עליהם התבסס המומחה בחוות דעתו.
ביום 21.9.2014 דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא
א' יעקב ) את שתי הבקשות, בנימוק שההליך הסתיים בפסק דין.
7.
ביום 7.10.2014 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 21.9.2014, בטענה כי עומדת לו זכות דיונית לחקור את המומחה בהתאם לתקנה 130(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ).
8.
ביום 22.10.2014 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו עשה המורה על ביטול העברת מניותיו לידי החברה ועל מינויו מחדש כדירקטור בה, וכן לצו מניעה נגד ביצוע דיספוזיציה בחברה או בנכסים שבבעלותה. ביום 29.10.2014 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי התשלום בגין המניות הועבר למבקש.
9.
ביום 29.10.2014 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה למתן רשות ערעור על שתי ה'החלטות האחרות' שניתנו ביום 21.9.2014 (הבקשה לחקירת המומחה והבקשה לעיון במסמכי הנהלת החשבונות).
10.
ביום 12.11.2014 התיר בית המשפט המחוזי למבקש להפנות להתייחסות המומחה "נתונים חדשים, ככל שכאלה קיימים" . ביום 19.4.2015 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפסר ) לבקשת המבקש לחקירת המומחים, בהכירו בזכותו הדיונית לעשות כן על-פי התקנות. בכך נתייתר ראשה הראשון של בקשת רשות הערעור לבית משפט זה.
11.
ביום 29.4.2015 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון במסמכי הנהלת החשבונות, בנימוק שהדבר נחוץ לו לשם חקירת המומחים. ביום 19.6.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שקבע כי
"ככל שיסבור המומחה בחקירתו, כי אכן קיימת הצדקה למבוקש, ניתן יהיה לבחון שוב את השאלה הנדונה" . המבקש חויב בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח. בעקבות השתלשלות העניינים המתוארת, הגיעה השעה להכריע בראשה השני של בקשת הערעור, שעניינה עיון במסמכי הנהלת החשבונות של החברה.
החלטת בית המשפט המחוזי
12.
כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון במסמכי הנהלת החשבונות, בקובעו כי יש בכך משום פתיחה מחדש של כלל מחלוקות הצדדים, שאינה מוצדקת בשלב זה – הן לאור תכליתו של הליך מינוי מומחה מוסכם בכלל והסכמת הצדדים בענייננו בפרט, הן לאור מעמדה של חוות דעת מומחה מוסכם במשפטנו ואמות המידה המצומצמות להתערבות בה. לבסוף, בית המשפט הותיר פתח לבחינה מחודשת של הבקשה "ככל שיסבור המומחה בחקירתו, כי אכן קיימת הצדקה למבוקש" .
עיקרי טענות הצדדים
13.
כאמור לעיל, המבקש סבור כי בחוות הדעת של המומחים נפלו שגיאות מהותיות, והוא עומד על כך שהחומר דרוש לו לצורך חקירתם. יצוין, כי בעוד שבקשת רשות הערעור המקורית התייחסה למסמכי הנהלת החשבונות בכללותם, בהודעת העדכון שלו תחם המבקש את בקשתו למסמכי הנהלת החשבונות לשנת 2013 ולחודשים ינואר-אפריל בשנת 2014. המשיבים מתנגדים לבקשה, וסומכים ידם על נימוקיו של בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
14.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
15.
סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" .
מלשון הסעיף עולה כי ככלל, המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה, במסגרת הערעור על פסק הדין. רשות ערעור על 'החלטה אחרת' תינתן רק כאשר בית המשפט סבור כי הדיון בערעור עליה נדרש באופן מיידי, כגון כאשר להחלטה השפעה מכרעת ובלתי הפיכה על זכויות הצדדים, כאשר הכרעה מיידית תייתר הליך ארוך ומורכב, או כאשר בכוחה למנוע קיומו של הליך שגוי ( רע"א
6992/14
חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה , פסקה 12 (29.12.2014); רע"א 2856/12
כהן נ' מע" צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2012); גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער: דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת' " עיוני משפט ל 71, 104 (2006 ); חמי בן-נון וט ל חבקין
הערעור האזרחי 199 (2012) (להלן: " בן-נון וחבקין" ). ההלכה הפסוקה הוסיפה טעמים נוספים לחריגה מהכלל. כך למשל, עשויה להינתן רשות ערעור במקרים הנדירים בהם ניתן לקבוע מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה ( רע"א 2856/12
כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , (20.5.2012)), או כאשר מדובר בבקשה נקודתית שניתן לדון בה ללא פגיעה ממשית בהתנהלות הרציפה של המשפט העיקרי, ואשר ההכרעה בה לא תתייתר עם מתן פסק הדין ( רע"א 2387/13
איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני הביטוח בישראל , פסקה 4 (26.12.13)). סעיף 41(ב)
לחוק נועד לצמצם ככל שניתן את בקשות רשות הערעור על החלטות ביניים בהליך האזרחי, רק לאלה המוצדקות, כדי שלא לפגוע בניהול התקין של המשפט ( רע"א 368/13
הרשות הפלסטינית נ'נורז'יק , פסקה 7 (23.4.2013)).
17 .
ההחלטה מושא הבקשה אינה נופלת בגדר החריגים שנמנו לעיל, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. זאת, בראש ובראשונה בשל כך שבית המשפט המחוזי הותיר בהחלטתו פתח לבחינה מחודשת של הבקשה ככל שחקירת המומחה תעלה צורך בכך. אין מדובר אפוא בהחלטה בלתי-הפיכה אשר השפעתה על זכויות הצדדים מחייבת התערבות ערכאת הערעור כבר בשלב זה. כמו כן, אין מדובר בהחלטה אשר עשויה להוביל לניהול של הליך מיותר או בדרך שגויה.
18.
זאת ועוד: הבקשה שלפנַי היא בנושא דיוני מובהק. כידוע, שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית להחליט בנושאים דיוניים הוא רחב, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות מסוג זה. חריגים לכך הם מקרים בהם ההחלטה נוגדת את הדין, גורמת לעיוות דין, או חורגת ממתחם הסבירות ( רע"א 942/11
אבק סרטים הפקות בע"מ נ' יונייטד קינג וידאו (1990) בע"מ , פסקה 11 (21.7.2011);
רעא 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, בתפקידו כנאמן על הסדר (3.10.2011) ; בן-נון וחבקין , בעמ' 206-202).
19.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי שיקוליו של בית המשפט המחוזי במועד מתן ההחלטה מקובלים עליי. מכל מקום, ככל שחקירת המומחים על-ידי המבקש תעלה צורך בשקילת הדברים מחדש, פתוחה הדרך לפני המבקש להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי.
20.
אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית. המבקש ישלם את הוצאות המשיבים בסך של 8,000 ₪.
ניתנה היום, ח' בתשרי התשע"ו (21.9.2015).
ש ו פ ט