רע"א 942/11 אבק סרטים הפקות בע"מ נ. יונייטד קינג וידאו (1990) בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין ), בה נדחתה בקשת המבקשים לגילוי מסמכים ולעיון בהם.

רקע

2.

ביום 17.1.2010 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבות. המבקשים הם מפיקי סרטים והמשיבות – חברות הפצת סרטים. עניינה של התביעה בהפרה נטענת של שני הסכמי הפצה משנות ה-90 שנחתמו בין המבקשת 1, הנמצאת בשליטת המבקשים 2 ו-3, לבין המשיבות, בקשר עם הפצת 12 סרטים ישראליים, שהופקו על ידי המבקשים ואשר הזכויות בהם שייכות להם, לטענתם. לטענת המבקשים, המשיבות הפרו את הסכמי ההפצה, בין היתר בכך שהפיצו חלק מהסרטים בחו"ל ולאחר המועדים הקצובים שניתנו להן להפיץ סרטי המבקשים. בכתב ההגנה טוענות המשיבות, בין היתר, כי הן בעלות כל הזכויות בסרטים על פי הסכם מיום 1.7.2002.

3.

בהחלטתו מיום 5.9.2010 קבע בית המשפט, כי הצדדים ישלימו את כל הליכי הביניים ובכלל זה גילוי מסמכים ועיון בהם, שאלונים ותשובות לשאלונים ופרטים נוספים, עד ליום 1.10.2010. צד שיהיה סבור שבקשתו לא נענתה יגיש בקשה לבית המשפט לא יאוחר מיום 1.11.2010.

4.

בהמשך התנהלו במסגרת התביעה הליכים מקדמיים רבים. ביום 1.12.2010 ניתנה החלטת בית המשפט במספר בקשות ביניים. הרלוונטית לענייננו היא הבקשה לגילוי מסמכים ולעיון בהם. בבקשה זו ביקשו המבקשים לחייב את המשיבות בגילוי מסמכים כללי, בגילוי מסמכים ספציפי ובעיון במסמכים. בבקשה התבקש גילוי ספציפי של הסכמי ההפצה, הסכם ההשקעה, מסמכי העמדת ערבות להלוואה, מסמכים הקשורים בהתקשרויות חוזיות בין הצדדים ועוד. המבקשים טענו, בין היתר, כי מסמכים שונים שהיו מצויים במשרדם אינם בידיהם עוד, וזאת בעקבות שריפה שאירעה בשנת 2000 שכילתה את משרדם. בין המסמכים מצויים הסכמי ההפצה בינן לבין המשיבות. משכך נטען כי יש לחייב את המשיבות לגלות את ההסכמים ולאפשר העתקתם (להלן: הבקשה הראשונה . המבקשים לא צירפו את הבקשה הראשונה לבקשת רשות הערעור, והאמור לעיל נלמד מההחלטה שניתנה בה).

כך קבע בית המשפט לגבי המסמכים הרלוונטיים לבקשה שבפניי:

א.

הסכמי הפצה בין המבקשים או מי מטעמם לבין המשיבות –

בית המשפט דחה את הבקשה לגלותם. זאת, משום שהמשיבות בתצהיר שהוגש מטעמן באמצעות מר אדרי בהליכים קודמים, הצהירו במפורש כי הסכמי ההפצה אינם נמצאים ברשותם. בית המשפט הוסיף, כי ככל שהמבקשים סבורים כי המסמכים נמצאים בחזקתן של המשיבות, חרף טענתן בעניין, שמורה להם הזכות לחקור בעניין זה במסגרת שמירת הראיות תוך שמירת כל זכויותיהם, אך לא ניתן להכריע בטענה בשלב זה.

ב.

הסכמי השידור וההפצה של סרטי המבקשים עם צדדים שלישיים בארץ ובחו"ל –

הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע, כי " קטגוריית המסמכים נוסחה באופן גורף וכוללני למדי... דומה כי מדובר במסמכים ונתונים רבים, בהיקף ניכר, הן מבחינת היקפם והן מבחינת תחולת הזמן, ובאופן שהשתכנעתי כי הדבר יהווה הרחבת יתר שיש בה גם הכבדה שלא לצורך .

זאת ועוד, הצדדים לא שתו ליבם לפגיעה אפשרית של אינטרסים מוגנים של צדדים שלישיים בדבר חשיפה של סודות מסחריים, הגם שאינם צד להתדיינות..."

ג.

מסמכי התחייבות לצורך העמדת ערבות להלוואה בסך 400,000$, אשר לטענת המשיבות ניתנה לטובת המבקשים, בערבות המשיבות, ואשר נפרעה כנטען בכתב ההגנה ובתצהירו של מר אדרי (להלן:

מסמכי הערבות ) - בית המשפט דחה את הבקשה בנוגע למסמכי הערבות בקבעו: " עיינתי בטענות הצדדים ולא מצאתי התייחסות לכך שהמבקשות פנו לבנק בדרישה לקבלת העתק המסמכים המבוקשים, ולא נענו, או למצער מה המניעה בידם לעשות כן. סבורני, כי בשלב ראשון שומה על המבקשים לפנות לבנק בדרישה לקבלת המסמכים לפי שיש להניח כי בבנק יימצאו מסמכים כגון דא ".

בסיום ההחלטה נקבע, כי כל צד ימציא למשנהו את המתחייב על פי החלטה זו בתצהיר ערוך כדין, בתוך 30 ימים. ישיבת קדם משפט נקבעה ליום 24.1.2011.

על החלטה זו לא הוגש ערעור.

5.

בעקבות ההחלטה מיום 1.12.2010 פנה בא כוח המבקשות לבא כוח המשיבות במכתב מיום 2.1.2011, ובו התבקשו המשיבות לגלות ולהמציא את המסמכים הבאים:

א.

כל הסכמי ההפצה או השידור שחתמו משנת 1996 ועד לשנת 2010 בקשר להפצת או שידור הסרטים בארץ ובחו"ל מול: ערוץ 1, רשת, קשת, ערוץ 10, יס, הוט, רשת סטימצקי (להלן: גופי השידור ). המבקשים פירטו במכתבם, כי פנו לגופי שידור אלה בבקשה לקבל את ההסכמים בינם לבין המשיבות, אולם נתקלו בסירוב, בשל סירובן של המשיבות כי הסכמים אלה יגולו. המבקשים טענו, כי לנוכח תשובות המשיבות לגופים האמורים, ברור כי יש בידיהן את הסכמי השידור או ההפצה עם רשתות השידור, ואין מדובר עוד בדרישה כוללנית – כפי שנימק בית המשפט את דחיית בקשתם בהחלטה מיום 1.12.2010. עוד ציינו המבקשים, כי הסכמים אלה נדרשים כדי לעמוד על טיב הזכויות שהמשיבות סברו שקיימות בידיהן עד שנת 2010.

ב.

אסמכתאות בדבר תשלומים שבוצעו כביכול למבקשים במהלך השנים כמפורט בכתבי הטענות של המשיבות.

ג.

כתבי הערבות שנחתמו כביכול להבטחת ההלוואות, והסכמי ההלוואות בגינן ניתנו הערבויות כביכול וכן כל מסמך נלווה אחר שנחתם ביחס להלוואות ו/או לפירעונן.

ד.

ליתן הבהרה בתצהיר, האם את הסכמי ההפצה בין הצדדים משנת 1996 ומשנת 1999 ערך עו"ד שרצר או מי מעורכי הדין ממשרד עורכי הדין של עו"ד שרצר ו/או פרי, ואם כן מי עורך הדין שהכין את טיוטות ההסכמים האמורים. ככל שעו"ד שרצר/פרי הכינו את טיוטות ההסכמים משנת 1996 או 1999 המשיבות התבקשו להמציא לב"כ המבקשים את טיוטות ההסכמים כפי שנשמרו במחשבי עו"ד שרצר או פרי.

6.

במקביל, ביום 6.1.2011 פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה לדחיית מועד דיון קדם המשפט, שנקבע ליום 24.1.2011. המבקשים נימקו הבקשה בכך, שבא כוחם החדש הנוסף קיבל את הייצוג לפני מספר ימים, והוא נדרש לפרק זמן נוסף כדי ללמוד את התיק. עוד נטען שיש צורך בדחייה לשם החלפת מסמכים באופן הדדי, ולאפשרות שבעתיד יידרשו הליכים מקדמיים נוספים.

בהחלטתו מיום 6.1.2011 דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט ציין, כי התובענה הוגשה לפני כשנה, ומאז נוהלו הליכי ביניים רבים. כלשון בית המשפט: "דומני שאין בקשה מקדמית שבתקנות סדר הדין האזרחי, שטרם ננקטה והוכרעה במסגרת התובענה". במסגרת הליכי הביניים ניתנו שתי החלטות מפורטות, ביום 26.7.2010 וביום 1.12.2010. ההחלטות התייחסו לבקשות מקדמיות רבות שהצדדים הגישו, ובכלל זה בקשה לסילוק על הסף.

בית המשפט הדגיש, כי בהחלטתו מיום 5.9.2010 הוא הורה, במעמד הצדדים, כי הצדדים ישלימו את כל ההליכים המקדמיים, תוך קציבת מועדים לכך, על מנת שניתן יהיה להכריע בכל אלו בהקדם, בהחלטה כוללת. גם בהחלטה מיום 1.12.2010 נקבעו מועדים לביצוע המתחייב על פיה, ונקבעה ישיבה ליום 24.1.2011, על מנת להורות על קידום התובענה והגשת ראיות.

בית המשפט קבע, כי ההליכים המקדמיים מוצו מעל ומעבר, וכי אין מקום לאפשר שוב נקיטה של הליכים כאלה, מן הטעם שהצדדים או מי מהם לא פעלו בהתאם להחלטה. עוד קבע בית המשפט, כי אין בצירוף פרקליט חדש לייצוג המבקשים כדי להצדיק נקיטת הליכי ביניים חדשים או נוספים.

גם על החלטה זו לא ביקשו המבקשים לערער.

7.

חרף האמור, הגישו המבקשים ביום 20.1.2011 "בקשה לגילוי ועיון במסמכים וכן בקשה לקבלת מענה לשאלון" (להלן גם: הבקשה החדשה ). בבקשה זו התבקש בית המשפט להורות למשיבות להמציא למבקשים את כל המסמכים המפורטים במכתב בא כוחם כפי שפורט לעיל, למעט מסמכים שהומצאו כבר. עוד ביקשו המבקשים, נוכח העובדה כי לא ניתן לזהות ולבצע התאמה בין המסמכים שגולו למסמכים שנדרשו, כי בית המשפט יורה למשיבות לבצע התאמה בין הטענות המופיעות בכתבי טענותיהן לבין המסמכים שגולו על ידן.

בהמשך הבקשה פירטו המבקשים את המסמכים המבוקשים על ידם:

א.

הסכמי ההפצה או השידור בארץ ובחו"ל מול ערוץ 1, רשת, קשת, ערוץ 10, יס, הוט, רשת סטימצקי וחברת SISU HOME ENTERTAINMENT . ביחס להסכמי ההפצה שבו המבקשים על הנמקתם, כי משנודע להם מתשובות גופי השידור כי הסכמים אלו אכן קיימים, שוב אין מדובר בבקשה כוללנית. המבקשים הציעו, שעל מנת למנוע פגיעה בצדדים שלישיים, יימחקו בשלב זה הנתונים הכספיים, ככל שמופיעים בהסכמי השידור או ההפצה.

ב.

אסמכתאות בגין תשלומים שבוצעו, כביכול, למבקשים ו/או לבנקים, כפי שנטען בכתבי הטענות של המשיבות.

ג.

צו כנגד בנק לאומי והבנק הבינלאומי, בנקים בהם התנהלו חשבונות ע"ש המבקשים, המורה להם להמציא מסמכים שונים הנוגעים לחשבונות המבקשים או לחשבונות חברות שבבעלותם, ובעיקר מסמכים הנוגעים להלוואות שניטלו, כביכול, על ידי המבקשים ו/או חברות שבבעלותם, כפי שטוענות המשיבות. המבקשים ציינו כי פנו לבנקים, בעקבות קביעתו של בית המשפט מיום 1.12.2010, אולם פנייתם לא נענתה.

ד.

עוד התבקשה הבהרת המשיבות בתצהיר, האם הסכמי ההפצה בין הצדדים נערכו על ידי משרד עו"ד שרצר או פרי. ככל שהמענה לשאלה זו יהיה בחיוב – נדרשו טיוטות אותם הסכמים כפי שנשתמרו במשרדי עורכי הדין.

ההחלטה עליה מבוקש לערער

8.

בהחלטתו מיום 24.1.2011 דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט קבע, כי הגשת הבקשה שבפניו אינה אלא התעלמות ועקיפה של ההחלטה מיום 6.1.2011, וכי היא אף נגועה בחוסר תום לב. נקבע, כי די בטעם זה, כדי לדחות הבקשה על הסף. בית המשפט קבע עוד, כי נימוק נוסף לדחיית הבקשה הוא השיהוי הניכר בהגשתה – רק יומיים לפני מועד הדיון שנקבע בתיק, ומבלי שניתן טעם ענייני לכך. נקבע, כי יש ממש בטענת המשיבות, כי המבקשים בהתנהלותם גורמים להתמשכות ההליך שלא לצורך. עוד נקבע, כי יש לדחות הבקשה אף מן הטעם שאינה נתמכת בתצהיר, חרף היותה שזורה טענות עובדתיות.

בית המשפט חזר וציין, כי צירוף משרד עורכי דין חדש לניהול ההליך, אינו יכול להיחשב כנסיבה בעטיה יש לפתוח את התיק מחדש, להגיש הליכים שניתן היה להגישם זה מכבר, כאילו לא היו דברים מעולם.

לגופם של דברים נקבע, כי הבקשה היא ניסיון פסול לעריכת מקצה שיפורים בבקשות הקודמות שהוגשו על ידי המבקשים. לאחר שנדחו חלק מבקשותיהם, לא ניתן, על ידי בקשה חדשה, להכשיר את שנדחה. נקבע, כי הדרך הנכונה היתה להשיג על ההחלטה, אך לא על ידי הגשת בקשה חדשה.

נימוק נוסף לדחיית הבקשה לגופה הוא, כי מדובר בעתירות למתן צווים נגד גופים שלישיים לקבלת מסמכים. לא זו בלבד שאת הבקשות האמורות היה על המבקשים להגיש זה מכבר, אלא שלא ניתן טעם מדוע לא פנו המבקשים במשך השנים שחלפו לאותם גופים לקבל את המסמכים, ולמצער מאז הגשת התביעה, או במסגרת הבקשות הקודמות. במיוחד נכון הדבר, שעה שמדובר בגופים המחויבים לכאורה על פי דין למסור לתובעים מסמכים, כגון בנקים בהם ניהלו המבקשים חשבונות. מכל מקום נקבע, כי ככל שהתובעים יהיו סבורים שיש חשיבות בקבלת המסמכים מאותם גורמים, הם רשאים לזמנם לדיון ומבלי שיהיה בכך לעכב את הגשת הראיות בתיק.

עוד נקבע, כי בבקשה עותרים המבקשים לחייב את המשיבות להשיב לשאלות שאין מקום להציגן למשיבות.

כך למשל, האם עו"ד שרצר או עורך דין אחר ערכו את ההסכמים. כפי שהבהיר בא כוח המשיבות בדיון, הדרך גם בהקשר זה היא זימון אותם עורכי דין.

בית המשפט הוסיף עוד, כי חלק ניכר מהמסמכים שנזכרו המבקשים לבקש רק עתה, אינם רלוונטיים למחלוקת, ולמצער בשלב זה. בהינתן שקיימת מחלוקת בשאלת זכויות המבקשים בסרטים נשוא המסמכים האמורים, אזי ככל שמחלוקת זו טרם הוכרעה, נראה שאין מקום למסור להם דוחות בעניין.

בית המשפט ציין כי התרשמותו היא, שהמשיבות עשו מעל ומעבר להמציא למבקשים את המבוקש, ואין עסקינן אלא בניסיון פסול "להוציא מים מן הסלע". בית המשפט הדגיש, כי לא ניתן לחייב צד הטוען כי אין ברשותו מסמכים נוספים, להמציאם "יש מאין".

עוד הוסיף בית המשפט, כי במסגרת ההחלטה מיום 1.12.2010, חויבו המשיבות למסור מסמכים וליתן מענה למספר לא מבוטל של שאלות. בית המשפט ציין, כי הוצג בפניו קובץ המסמכים עב הכרס שנמסר על ידי המשיבות, וקבע כי יש בו כמו גם במסמכים נוספים שמסרו המשיבות כדי שמירת זכויותיהם של המבקשים, באיזון הדרוש. בית המשפט הוסיף, למען הסר ספק, כי אין באמור כדי למנוע מהמבקשים להגיש כראיות מטעמם מסמכים שמצויים, ככל שמצויים, בידי צדדים שלישיים, כפוף לכל דין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחתה.

9.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

עיקר טענות הצדדים

10.

בפתח בקשתם מציינים המבקשים, כי אינם מבקשים לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בכללותה, אלא רק על חלקים ממנה. מטעמי נוחות, אפרט להלן את המסמכים שבמוקד הבקשה, ובסמוך לכל מסמך או סוג מסמכים - את טענות הצדדים בקשר אליו.

א.

הסכמי הפצה או שידור הסרטים נשוא התביעה בארץ ובחו"ל מול ערוץ 1, רשת, קשת, ערוץ 10, יס, הוט, רשת סטימצקי וחברת SISU HOME ENTERTAINMENT .

לטענת המבקשים, מדובר במסמכים בעלי חשיבות אדירה להליך. באמצעותם ניתן יהיה לבחון את טענת ההגנה של המשיבות, לפיה לא הפרו את הסכמי ההפצה, משום בשנת 2002 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו רכשו המשיבות את הזכויות בסרטים. בהסכמי ההפצה ניתן יהיה לראות כיצד הגדירו עצמן המשיבות באותם הסכמים, מול גופי השידור, ביחס לזכויות בסרטים. המבקשים טוענים, כי משנדחתה הבקשה בהחלטה מיום 1.12.2010, בנימוק כי היא כוללנית מדי, הגישו כעת בקשה עם דרישה ספציפית, עניינית, הנתמכת בראיות ראשוניות כי קיימים הסכמים כאמור. המבקשים מוסיפים, כי בית המשפט מוסמך ליתן צו כנגד צדדים שלישיים.

המשיבים, מצידם, טוענים, כי אין כמעט הבדל בנוסח שתי הבקשות, החדשה והישנה, ביחס להסכמי ההפצה. ההבדל היחידי הוא סמנטי בלבד: הבקשה החדשה מפרטת שמית את גופי השידור. שתי הבקשות

דורשות גילויים של כל ההסכמים, לתקופה של כ-15 שנים, מבלי שצוין ספציפית איזה הסכם דרוש, עם מי ומאיזה תאריך. הבקשה החדשה אינה, איפוא, אלא ערעור על ההחלטה הקודמת. עוד טוענות המשיבות, כי ההסכמים המבוקשים אינם רלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, למצער בשלב זה. לטענתן, שאלת זכויות המשיבות בסרטים תוכרע על פי ההסכמים שבין הצדדים לבין עצמם, וככל שיקבע כי המשיבות הפרו הסכמים אלו, ייתכן ויהיה בסיס לדרישה להמציא את ההסכמים נשוא בקשת רשות הערעור כדי שניתן יהיה ללמוד על היקף ההפרה. עוד טוענות המשיבות, כי יש בגילוי ההסכמים כדי לפגוע באינטרסים הלגיטימיים של המשיבות ושל צדדים שלישיים וכי מחיקת סכומי הכסף אין בה כדי למנוע פגיעה בסודות המסחריים. גם מסיבה זו, לטענת המשיבות, אין ליתן צו לגילויים בשל העדר הרלוונטיות של ההסכמים, כאמור. עוד נטען, כי מדובר בדרישה גורפת ומכבידה מאוד. להשלמת התמונה מציינות המשיבות, כי המבקשים הגישו ביום 14.3.2011 "בקשה לזימון עדים", בה ביקשו לזמן כעדים את כל אותם צדדים שלישיים נשוא בקשת רשות הערעור, למעט חברת " SISU " הנמצאת בארה"ב.

ב.

צו כנגד בנק לאומי לישראל וכנגד הבנק הבינלאומי הראשון בישראל, להמציא מסמכים הנוגעים להלוואות שניטלו, לטענת המשיבות, על ידי המבקשים או על ידי חברות שבבעלותם.

אשר לסוג מסמכים זה טוענים המבקשים, כי פעלו על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.12.2010, ופנו לבנקים בבקשה לקבלת המסמכים. פנייתם לא נענתה, ועל כן הגישו בקשה לבית המשפט - בקשה שנדחתה על ידו. לטענת המבקשים, למסמכים הבנקאיים חשיבות רבה, וביכולתם להצביע על טיב הכספים שהועמדו (אם עסקינן בהשקעה), המטרה לשמה הועמדו הכספים (מימון הסרט "שישה מליון רסיסים") והיקף המסמכים.

המשיבות טוענות, בתשובתן לבקשת רשות הערעור, כי בקשות המבקשים בעניין זה מופנות לבנקים בהם ניהלו המבקשים את חשבונותיהם, ולכן אינן תלויות במשיבות ולא קשורות אליהן. המשיבות טוענות, כי מכתבי הפניה הראשונים לבנקים נשלחו לבנק לאומי ביום 6.1.2011 ולבנק הבינלאומי ביום 22.12.2010 – כשנה לאחר תחילת ההליכים, ומעל לעשר שנים לאחר קרות האירועים נשוא התביעה. לטענת המשיבות, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו, כי גם השיהוי שבהגשת העתירות לקבלת צווים נגד גופים שלישיים עומד בעוכריהם של המבקשים. המשיבות מציינות, כי למרות השיהוי הרב, בית המשפט המחוזי לא סגר בפני המבקשים את האפשרות לקבל את מבוקשם, אלא ציין את האפשרות שהמבקשים רשאים לזמן לדיון את אותם גורמים מהם הם חפצים לקבל מסמכים.

בנוסף, המבקשות מצרפות העתקי מכתבים מיום 8.2.2011 ויום 14.2.2011 שנשלחו מהבנק הבינלאומי ומבנק לאומי, בהתאמה, לבא כוחם של המבקשים. הבנק הבינלאומי דרש ייפוי כוח משתי החברות על מנת להמציא לבא כוחם של המבקשים את המסמכים הדרושים; בנק לאומי ציין בתשובתו איזה מסמכים נמצאים ברשותו ואיזה לא, והוסיף כי בא כוח המבקשים יוכל לקבל בסניף את המסמכים שנמצאו. אשר על כן, טוענות המשיבות, מתייתר מאליו רכיב זה של בקשת המבקשים.

ג.

קבלת הבהרה – האם הסכמי ההפצה נערכו על ידי משרדו של עו"ד שרצר או פרי. המבקשים מבקשים לאתר ההסכמים ו/או טיוטות שלהם, שככל הנראה השתמרו במשרדו של עורך הדין שערך ההסכמים.

המבקשים מציינים, כי מהתכתבות שנערכה עם עו"ד שרצר עולה, כי הוא ייצג את המשיבות. עוד נטען, כי בדחותו את בקשתם מנע בית המשפט מהמבקשים לקבל לידיהם העתק מהסכמי ההפצה או מטיוטות ההסכמים לפני דיון ההוכחות, אם בכלל.

המשיבות טוענות בעניין זה, כי על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, אין ליתן רשות ערעור בעניין זה, הואיל והמדובר בדרישה למתן תשובה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מעבר לכך טוענים המשיבים, כי בבקשה זו, שתכליתה לקבל טיוטות ההסכמים כפי שנשתמרו במחשבי עורכי הדין, מנסים המבקשים לעקוף את החלטתו של בית המשפט מיום 1.12.2010, בה קבע בית המשפט כי מנכ"ל המשיבות הצהיר במפורש כי הסכמי ההפצה אינם ברשותם. המשיבות טוענות עוד, כי בתצהירים נטען באופן חד משמעי, כי עורכי הדין שרצר או פרי מעולם לא ערכו את הסכמי ההפצה ולא ייצגו, לא את המבקשים ולא את המשיבות, באותן שנים. המשיבות מדגישות, כי בתצהירים דובר רק על עו"ד שרצר ולא על עו"ד פרי שותפו, משום שהמבקשים הזכירו את עו"ד פרי רק בבקשה שקדמה להחלטה עליה מבוקש לערער, אולם אין בכך כדי לשנות מההצהרה לגופו של עניין. המשיבות סומכות ידיהן על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה הדרך גם בהקשר זה היא לזימון אותם עורכי דין.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי הדין, לרבות החלטות שעניינן גילוי מסמכים. חריגים לכלל זה הם מקרים בהם החלטתה של הערכאה הדיונית נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 624/11 המותרנות היוונית קתולית נ' נח'לה (לא פורסם, 15.3.2011); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (2) 206, 210 (1990)). לעניין גילוי מסמכים נפסק עוד, כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא אם מסקנתה אינה מתקבלת על הדעת בשום פנים, או שנעלמו מבית המשפט נסיבות שהיה חייב להתחשב בהן (ראו: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט

54, 61 (1995)). המקרה שבפניי אינו בא בגדרם של החריגים שהוזכרו לעיל, וכבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.

12.

למעלה מן הצורך, אתייחס לטענות המבקשים לגופן. אפתח ואומר, כי לאחר עיון בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ובבקשות שקדמו להן (אותן בקשות שצורפו לבקשת רשות הערעור), דעתי היא כדעת בית המשפט המחוזי: הבקשה מיום 20.1.2011, שעל ההחלטה בה מבוקש לערער, מהווה ברובה ניסיון לעריכת מקצה שיפורים בבקשות קודמות, ביניהן הבקשה שקדמה להחלטה מיום 1.12.2010. הגשת הבקשה החדשה ועיתוי הגשתה – ימים ספורים עובר לדיון – מהווים ניסיון לעקוף את החלטתו של בית המשפט מיום 6.1.2011, בה נדחתה בקשה לדחיית מועד הדיון תוך שנקבע, כי ההליכים המקדמיים בתיק מוצו "מעל ומעבר". אילו חפצו בכך המבקשים, היתה פתוחה בפניהם הדרך לבקש לערער במועד הנכון על החלטותיו הקודמות של בית המשפט. משלא עשו כן, הם אינם יכולים, באמצעות בקשה חדשה דומה לבית המשפט המחוזי, לנסות להשיג תוצאה אחרת בעניינים שנבחנו ונדחו בהחלטות קודמות. בפרט אינם יכולים לעשות כן משנקצב מראש מועד להגשת בקשות במסגרת קדם המשפט. אין צריך לומר, כי מותר לערכאה הדיונית לנקוט בדרך זו ולמנוע הימשכות ישיבות קדם המשפט עד אין קץ.

13.

בבחינת למעלה מן הצורך אפנה כעת להכרעה בטענות הצדדים לגבי כל סוג מסמכים באופן ספציפי.

א.

הסכמי ההפצה

– מקובלת עליי טענת המשיבות, לפיה הבקשה החדשה לגילוי הסכמי ההפצה אינה אלא חזרה על אותה בקשה שנדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 1.12.2010: בבקשה המקורית התבקש בית המשפט להורות על גילויים של "הסכמי השידור וההפצה של סרטי התובעים עם צדדי ג' בארץ ובחו"ל". בהחלטתו בבקשה המקורית קבע בית המשפט המחוזי, כי "קטגוריית המסמכים נוסחה באופן גורף וכוללני... מדובר במסמכים ונתונים רבים, בהיקף ניכר, הן מבחינת היקפם והן מבחינת תחולת הזמן...".

הבקשה החדשה שהגישו המבקשים הוגדרה כבקשה לגילוי "הסכמי הפצה או שידור הסרטים נשוא התביעה בארץ ובחו"ל מול ערוץ 1, רשת, קשת, ערוץ 10, יס, הוט, רשת סטימצקי וחברת SISU HOME ENTERTAINMENT ".

הנה כי כן, על אף טענת המבקשים, כי הבקשה החדשה היא "ספציפית ועניינית", הרי שלמעשה ההבדל היחיד בינה לבין הבקשה המקורית הוא ציון שמותיהם של גופי השידור שאת ההסכמים עימם מבוקש לגלות. הא ותו לא. טענת המבקשים, לפיה יש בידיהם "ראיות ראשוניות" לקיומם של הסכמים אלו ועל כן בקשתם אינה כוללנית - אינה ממין העניין: הבקשה הראשונה בענין זה לא נדחתה משום שאינה מבוססת, אלא בהיותה כוללנית מבחינת היקף המסמכים ופרק הזמן, כמובא לעיל. על כן, אין בטענה כי הסכמים כאמור אכן קיימים – ואיני מחווה דעה בטענה לגופה – כדי לסייע למבקשים.

אם כן, קביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לבקשה המקורית – כי מדובר במסמכים רבים בהיקף ניכר ולמשך תקופה ארוכה – נכונה גם לגבי הבקשה החדשה. כזכור, על ההחלטה בבקשה המקורית לא ביקשו המבקשים לערער.

ב.

צווים נגד הבנקים – ראשית אזכיר, כי המסמכים המבוקשים נוגעים לחשבונות הרשומים על שם

המבקשים או על שם חברות שבבעלותם . משכך, מסמכי החשבון אמורים להיות בידיהם או לחילופין, אין מניעה, לכאורה, לקבלם מהבנקים. המבקשים טענו כי פניותיהם לבנקים לא נענו. ואולם, מהעתקי המכתבים ששלחו הבנקים לבא כוחם של המבקשים, העתקים שצורפו לתשובת המשיבות (ראה סעיף 10ב לעיל), עולה, כי הבנקים אינם מתנגדים להמציא למבקשים את המסמכים שנדרשו ומצויים בידיהם.

המבקש לא עדכן בדבר המכתבים שנשלחו אליו מהבנקים, על אף היותם רלוונטיים לבקשת רשות הערעור שבפניי, ולא ביקש להגיב לטענות המשיבות בעניין זה. לאור תוכנם של המכתבים, ומשלא ביקשו המבקשים לחלוק על טענות המבקשים בעניין זה, יש טעם בטענת המשיבות, כי חלקה של הבקשה הנוגע לצווים כנגד הבנקים – מתייתר. בנסיבות אלה, אין בסיס להתערבות בקביעת בית המשפט המחוזי.

ג.

קבלת הבהרה בנוגע לזהות עורך ההסכמים – מטרתם של המבקשים בבקשה זו היא לקבל לידיהם עותק של הסכמי ההפצה, כפי שנשתמרו במחשבי עורך הדין שערך אותם. לדרך זו פנו המבקשים לאחר שהמשיבות טענו, כי ההסכמים אינם בידיהן. אלא שכפי שטוענות המשיבות, בתצהירו טען מר אדרי מפורשות ביחס להסכמי ההפצה כי הם " מעולם לא נערכו על ידי עו"ד מטעמי, כולל לא עו"ד שרצר ו/או ארמרניק, אלא ע"י קוצקי ושותפי המנוח ציון שרוני ז"ל, שלא היה משפטן, ושהיה שותפי עד מלפני כעשור, כאשר הוא בעצמו נפטר לפני כשש שנים. לכן, אם קוצקי היה טוען בפני מי מטעמנו שהמסמכים "נשרפו" בקיץ 2000 ולא מחכה עד לשנת 2008 כדי לבקש בפעם הראשונה עותק מהם, הרי שסביר להניח שאז עוד היינו מוצאים עותק מהם, מאחר וציון שרוני עוד היה בחיים ". אשר על כן, אין מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט, כי גם בעניין זה הדרך הנכונה היא זימונם של עורכי הדין לדיון.

14.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, מן הטעמים האמורים. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות בסך 15,000 ש"ח.