רע"א 3437/01 עירית ראשון לציון נ. יהודה גרינהויז - לנדוי, עו"ד

1.על דירתם של המשיבים 2 ו3- ברע"א 3437/01 (להלן - החייבים) רבצה משכנתא לטובת המבקש 2 ברע"א 6945/01 (להלן - הנושה המובטח). במסגרת הליכי הוצאה לפועל לגביית החוב ולמימוש המשכנתא מונה המשיב 1 ברע"א 3437/01, הוא המבקש 1 ברע"א 6945/01 (להלן - הכונס), לכונס נכסים ביום 23.3.98. החזקה בדירה עברה לידי הכונס ביום 28.10.98. ביום 28.7.99 נחתם חוזה מכר בגין הדירה והחזקה עברה לרוכשים. באותה עת רבצו על הדירה חובות בגין ארנונה ואגרות מים וביוב לעיריית ראשון לציון, הלא היא המבקשת ברע"א 3437/01 והמשיבה ברע"א 6945/01 (להלן - העירייה).

בין העירייה לבין כונס הנכסים נתגלעה מחלוקת באשר לסדר הקדימות שבין חובות הארנונה לבין החובות שהובטחו באמצעות המשכנתא. העירייה בקשה לכרוך את הענקת התעודה על היעדר חובות לצורך העברת הבעלות בדירה לקונה, על פי סעיף 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], בתשלום חוב הארנונה והאגרות.

2.בהחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל, אימץ הוא את עמדת כונס הנכסים. הוא קבע, כי חובת כונס הנכסים לפירעון חובות הארנונה והאגרות בגין הדירה חלה אך ורק על חובות שנוצרו ממועד תפיסת החזקה בנכס על ידי הכונס, ולא ממועד מתן צו כינוס הנכסים. העירייה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל בחלקו, במובן זה שכונס הנכסים חויב בתשלום מסי הארנונה והאגרות, מיום כינוס הנכסים ועד תאריך העברת הבעלות לרוכשים. עם זאת דחה בית המשפט המחוזי את טענת העיריה כי חל דין זכות קדימה על חובות הארנונה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו בקשות רשות ערעור שלפני - מצד העירייה ומצד הכונס והנושה המובטח.

3.טענתה המרכזית של העירייה היא כי יש ליתן לה זכות קדימה בגביית חובות הארנונה והאגרות שצברו החייבים בגין הדירה וזאת גם קודם לכינוס הנכסים. לחילופין, היא מבקשת לדחות את הטענה כי על כונס הנכסים לשאת בחובות ארנונה ואגרות שנצברו בגין הדירה רק מיום תפיסת הדירה על ידו. הכונס מצדו טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הוא חב בתשלום הארנונה האגרות שנצברו החל מיום מתן צו הכינוס ועד להעברת הבעלות לרוכשים, וכי היה עליו לזקוף לחובתו אך ורק את החובות שנוצרו החל מיום תפיסת הדירה על ידו בפועל ועד ליום העברת הבעלות לרוכשים. זאת, משום שבתקופה שבין מתן צו הכינוס ועד לתפיסת הדירה בפועל על ידי הכונס יש לראות את החייבים, אשר גרו בדירה, כמחזיקים בדירה לעניין החובות האמורים.

4.הסוגיות והשאלות שמתעוררות בענייננו נידונו והוכרעו לאחרונה בפסק הדין שניתן בבית משפט זה (כבוד המשנה לנשיא ש' לוין וכבוד השופטים י' אנגלרד וא' א' לוי) ברע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' עו"ד וינבוים ועו"ד לוי .

דין בקשת רשות הערעור שהוגשה מצד העירייה להידחות. כאמור ברע"א 7037/00 הנ"ל כבר נפסק בבית משפט זה כי סעיף 324 לפקודת העיריות הוא אך אמצעי אדמיניסטרטיבי לגביה, ואין הוא שייך למישור הזכויות המהותיות (וראו ההפניה שם לע"א 633/91 פ"ד מח(1) 841, 850). ברע"א 7037/00, בנסיבות דומות לנסיבות המקרה הזה, נקבע כי זכותם המהותית של הנושים המובטחים קודמת לזכותה המהותית של העירייה. הוא הדין בענייננו.

אשר לרע"א 6945/01 - מצאתי כי יש ליתן רשות ערעור ולראות את הבקשה כערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. כבר נפסק, ברע"א 7037/00, כי בנסיבות בהן מונה כונס נכסים, אולם החייבים עדיין יושבים בדירה, אזי, בתקופה זאת, יש לראות את החייבים שישבו בפועל בדירה, ולא בכונס הנכסים, כמחזיקים לעניין חבות בארנונה. במקרה שנדון ברע"א 7037/00 ערך ראש ההוצאה לפועל גם אבחנה בין חוב הארנונה לבין חוב המים. מכיוון שהכונס לא התייחס בבקשתו לאבחנה זו ולנפקותה לעניין התקופה שאינה שנויה במחלוקת - מיום תפיסת הנכס על ידו ועד ליום העברת הבעלות - אין מקום לדון בעניין זה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור ברע"א 3437/01 נדחית, והערעור ברע"א 6945/01 מתקבל. העירייה תישא בהוצאות כונס הנכסים והנושה המובטח ברע"א 6945/01 בסך 8,000 ש"ח (לשניהם), ובהוצאות כונס הנכסים ברע"א 3437/01 בסך 4,000 ש"ח.