רע"א 347/16 צ.ר. הירש (שיווק) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל ( סניף נהריה )

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 58798-06-15; השופטות

י' וילנר ; ר' למלשטריך-לטר ; ו ת' נאות פרי ), במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ת"א 10132/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' צ.ר. הירש-שיווק (1993) בע"מ; סגן הנשיא ש' לבנוני ) – ואילו ערעור המשיב (להלן: הבנק ) התקבל. עקב תקלה הגיעה הבקשה לעיוני רק לאחרונה.

2.

שורשי הבקשה דנן בהליכים משפטיים שבהם פתחו הצדדים בראשית האלף הנוכחי. תחילה, תבע הבנק את המבקשים בגין יתרות חוב בשלושה חשבונות שניהלו אצלו – בעוד המבקשים טענו להגנתם (אליה נלווה גם כתב תביעה שכנגד) כי יתרות אלה נוצרו עקב התנהלותו הפסולה של הבנק, שאף הובילה לקריסת עסקיהם (להלן: תביעת הבנק ). בהמשך, הגישו מבקשת 3 ובעלה המנוח תביעה כנגד הבנק, וביקשו להורות על בטלות שטר משכנתא שעליו חתמו לטובתו. לדבריהם, השטר נועד מלכתחילה להבטיח את זכויות הבנק במסגרת "הסכם ליווי" שבו התחייב להעמיד לרשותם מימון לצורך בניית דירות מגורים. נוכח התנערותו של הבנק מהסכם זה ראוי לבטל, אפוא, את שטר המשכנתא – שלא נועד להבטחת חובות אחרים. מנגד, טען הבנק כי הסכם הליווי כלל לא הבשיל, וכי אין לקשור בין המגעים שנוהלו בעניין ובין שטר המשכנתא (להלן: תביעת המבקשים ).

בית משפט השלום בחיפה, שדן בתביעות לאחר איחודן, נעתר לשתיהן ודחה את התביעה שכנגד. נקבע כי הבנק הוכיח את יתרות החוב, ואילו טענות המבקשים לגבי התנהלותו הן בגדר טענות שבעל פה מול מסמך בכתב – ללא תשתית ראייתית תומכת. לעומת זאת, אימץ בית משפט השלום את עמדת המבקשים בתביעתם, וקבע ששטר המשכנתא נועד להבטיח את זכויות הבנק במסגרת הסכם הליווי – כך שאי מימוש ההסכם מוביל, מיניה וביה, לבטלות השטר.

הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי – אשר הותיר על כנה את ההכרעה בתביעת הבנק. נקבע כי פסק הדין במישור זה מעוגן היטב בתשתית הראייתית, וכי טענות המבקשים, כמו גם חוות הדעת מטעמם, אינן רלוונטיות ואינן נתמכות בראיות – כך שאין לזקוף לחובת הבנק את הימנעותו מחקירת המצהיר והמומחים מטעם המבקשים. כמו כן, נדחתה הטענה כי בית משפט השלום הגביל את ייצוג המבקשים, באופן שפגע בהצגת גרסתם. מנגד, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור הבנק, והכיר בתוקף שטר המשכנתא שעליו חתמו מבקשת 3 ובעלה המנוח. נקבע כי גם אם האפשרות להעמיד למבקשים מימון אכן נשקלה, "הסכם הליווי" מעולם לא קרם עור וגידים – ומכאן שלא ייתכן ששטר המשכנתא נועד להבטיח את זכויות הבנק על פיו. טענות המבקשים בדבר הטעייה לגבי תוכן השטר, זהות הממשכנים ומהות החובות המובטחים נדחו אף הן. מכאן בקשת רשות הערעור שבכותרת.

3.

לטענת המבקשים, שיקולי יעילות ונוחות הביאו את בית משפט השלום להדחת אחד מבאי כוחם בהליך קמא – עו"ד שולשטיין, שהיה אמון על הטיפול בתביעת המבקשים – אף שלא נפל כל פגם באופן התנהלותו. לדבריהם, החלטה זו פגעה קשות בייצוגם בחלק זה של ההליך, והובילה, בסופו של יום, לקבלת ערעור הבנק בבית המשפט המחוזי. לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי די בחומר הראיות הקיים כדי ללמד ששטר המשכנתא בטל, מאחר והוא נערך במסגרת "הסכם מיני ליווי בנקאי" שלא יצא אל הפועל. לדברי המבקשים, יש להעניק להם רשות ערעור נוכח ההיבט העקרוני של הבקשה – "הדחת" בא כוח מטעמי יעילות – ועל מנת למנוע עיוות דין. בהקשר זה יוער כי לשכת עורכי הדין ביקשה להגיש הודעה מטעמה ביחס ל"כפיית ייצוג", אך נמנעה מהתייחסות למחלוקת הקונקרטית.

בד בבד, הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור נוספת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (רע"א 685/16) – ובה שורת טענות כנגד ההכרעה בתביעת הבנק. לטענתם, ראוי היה לאמץ את גרסתם בנוגע להתנהלותו הפסולה של הבנק, משום שהוכח כי האחרון הסתיר מסמכים מהותיים – בעוד המומחים מטעם המבקשים, כמו גם המצהיר מטעמם (מבקש 4), לא נחקרו, ומכאן שגרסתם לא הופרכה. לגישת המבקשים, גם אם חלק מחוות הדעת שהציגו התבסס על מידע מטעמם, ולא על מסמכי הבנק, אין בכך כל פסול משום שהצגתם הסלקטיבית של המסמכים על ידי הבנק לא הותירה ברירה אחרת. כמו כן, משיגים המבקשים על אינדיקציות שונות שעליהן סמך בית משפט השלום את קביעותיו העובדתיות, מלינים על ההתעלמות מתביעתם שכנגד, ושבים וקובלים על "הדחת" עו"ד שולשטיין. לדידם, טענות אלה מצביעות על עיוות דין ומעוררות שאלות עקרוניות, כך שיש להעניק בגינן רשות ערעור.

ביום 31.3.2016 הורה רשם בית משפט זה, ג' שני , על מחיקת בקשת רשות הערעור המאוחרת – וקצב למבקשים 5 ימים לצורך הגשת בקשה לתיקון הבקשה שבכותרת. לאחר חלוף מועד זה, ביום 18.4, הגישו המבקשים בקשת ארכה, ושבוע ימים לאחר מכן עתרו לתיקון הבקשה שבכותרת בדרך של שילוב רע"א 685/16 כ"פרק שני". כמו כן, ביקשו "להרשות למבקשים להיות מיוצגים לעניין הפרק הראשון של הבקשה" על ידי עו"ד סלומון, "ולעניין הפרק השני" על ידי עו"ד שחר. בבקשות אלו, שלא נתמכו בתצהיר, טענו המבקשים כי האיחור בהגשת בקשת התיקון נעוץ בנסיבות אישיות של עו"ד סלומון. כך או כך, המשיב התנגד לבקשת התיקון.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. מעיון בחומר עולה כי בית משפט השלום לא "הדיח" מי מבאי כוחם של המבקשים בהליך קמא. אדרבה, בהחלטתו מיום 14.7.2011 – בה שב והצביע על "תקלות" שנבעו מאופן הייצוג – הותיר בית המשפט את הכדור במגרשם של המבקשים, והתיר לבאי כוחם למסור הודעה בדבר המשך הייצוג ה"כפול" (תוך עריכת התאמות מסוימות). ברם, אף שבית המשפט הבהיר כי בהיעדר הודעה כזו "אסיק כי עו"ד טל שחר הוא עו"ד המייצג, לכל דבר ועניין", המבקשים בחרו לשמור על שתיקה – מחדל שלא ניתן לפרשו אלא כוויתור מרצון על שירותי עו"ד שולשטיין. לא מצאתי ממש בטענות המבקשים כאילו שגו בהבנת החלטה בהירה זו, ובכל מקרה תוכנה הובהר להם בשנית ביום 7.9.2011, אז נמנע בית המשפט מהתייחסות לבקשה שהגיש עו"ד שולשטיין, הואיל ו"לנוכח המתחייב בסעיף 2 להחלטתי מיום 14.7.2011 עו"ד טל שחר הוא המייצג בתיק". לא זו בלבד שהמבקשים לא ביקשו לערער על החלטות אלה, אלא שעולה כי הם "יישרו קו" והגישו מחדש את הבקשה "להבהרת היקפו של צו העיקול" – הפעם, באמצעות עו"ד טל שחר. הנה כי כן, ככל שנפגע ייצוגם של המבקשים כתוצאה מהחלטתם הם לוותר על שירותי עו"ד שולשטיין, בלי להבטיח ייצוג חלופי אפקטיבי – אין להם להלין אלא על עצמם. אוסיף כי המבקשים לא מיהרו להשיג על ההחלטות הקשורות באופן הייצוג גם לאחר ש"גילו" את השלכותיהן, ורק ביום 3.1.2012 הגישו, לראשונה, "בקשה לעיון חוזר" בחלקן. אין, אפוא, בסיס לטענה בדבר "פגיעה" בזכות הייצוג של המבקשים – שבחרו בעצמם את מתכונת ייצוגם.

יתר ההשגות שהועלו בבקשת רשות הערעור שבכותרת מופנות כלפי הקביעה העובדתית בדבר אי כריתתו של "הסכם ליווי" – על כל המשתמע מכך בנוגע לפרשנות שטר המשכנתא – ולא מצאתי, אפוא, מקום להידרש להן. מדובר בהכרעה נקודתית, המבוססת על ניתוח מכלול הראיות שהוצגו בתיק, ועל כן אינה באה בגדר העניינים החריגים שלגביהם תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

5.

אשר לטענות בנוגע להכרעה בתביעת הבנק – אשר הועלו, כאמור, בבקשת רשות ערעור שנמחקה על ידי הרשם, והמבקשים ביקשו להוסיפן לבקשה שבכותרת – דומה כי די באיחור בו הוגשה בקשת התיקון כדי לדחותן. המבקשים לא טרחו לתמוך בתצהיר את הסבריהם לאיחור בהגשת הבקשה, ולא זו בלבד אלא שההסברים שסיפקו חלקיים ולא משכנעים. די אם אומר כי לא הובא כל נימוק לאי הגשת בקשת התיקון במועד על ידי עו"ד דן שגב, שהוצג כאחד מבאי כוח המבקשים בבקשת רשות הערעור דנן – יהיו אשר יהיו הנסיבות האישיות שמנעו מעמיתו, עו"ד סלומון, לעשות זאת. מכל מקום, גם אם אקבל את בקשת התיקון, דין הטענות שהועלו ברע"א 685/16 להידחות אף לגופן – לאור קביעתן של הערכאות הקודמות כי הליך גילוי המסמכים מוצה, וכי אין יסוד לתלונות בדבר העלמת מסמכים על ידי הבנק. קביעה עובדתית זו, שהמבקשים לא הצביעו על עילה להתערב בה, תומכת במסקנות המשפטיות של הערכאות הקודמות, ומלמדת כי המשקל שניתן לראיות השונות בתיק – ראוי.

6.

בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.