רע"א 3477/19 קן-התור הנדסה ובנין בע"מ נ. פסין ויאצ'סלב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט הבכיר א' ואגו ) בהפ"ב 57784-07-18 מיום 1.3.2019 אשר דחה בקשה שהגישה המבקשת להעברת בורר מתפקידו.

1.

בין המבקשת, חברה יזמית-קבלנית, לבין המשיבים, נציגי קבוצת רכישה, התגלע סכסוך על רקע טענות שהעלו המשיבים לפיהן הפרה המבקשת הסכם בנייה. בהתאם לתניית הבוררות בהסכם, מונה עו"ד רם ז'אן (להלן: הבורר ) כבורר בסכסוך על ידי יו"ר לשכת עורכי הדין.

2.

בשנת 2016, בסמוך למינויו של הבורר, הגישה המבקשת בקשת פסלות נגדו, בטענה למניעות או למצער ניגוד עניינים בין ענייניו המקצועים והאישיים לבין בא-כוח המשיבים (להלן: עו"ד כהן ) , אשר שימש כסגנו של הבורר באחת מהוועדות המקצועיות של לשכת עורכי הדין וניהל תיק מול הבורר בהליך אחר, ונוכח אי עמידה בחובות הגילוי המוטלות עליו. ביום 10.7.2016 דחה הבורר את הבקשה. על כן, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי להעברתו של הבורר מתפקידו, בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

3.

ביום 22.9.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (הפ"ב 44701-07-16), בנמקו כי שתי העילות הנטענות על ידי המבקשת אינן מגלות כי קיים חשש ממשי לניגוד עניינים של הבורר. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי השופט י' דנציגר ביום 21.11.2016 (רע"א 8096/16).

4.

לשיטת המבקשת, עם התקדמות הליך הבוררות התגלו קשרים נוספים בין הבורר לבין בא-כוח המשיבים ובין הבורר לבא-כוח המבקשת. כך, טוענת המבקשת כי הבורר ועו"ד כהן מטפלים בתיק משותף חדש; כי הבורר או משרדו מייצגים דרך קבע את חברת דניה סיבוס, יריב עסקי של המבקשת; כי בתו של מהנדס הבצוע מטעם המבקשת בפרויקט הבנייה מושא הבוררות מועסקת כעורכת דין במשרדו של הבורר; כי הבורר ובא-כוח המבקשת מייצגים וחולקים שני לקוחות מהותיים; כי משרד הבורר נתבע בגין מרמה ובא-כוח המבקשת מייצג את אחת התובעות; וכי הבורר מייצג חברה שהמבקשת מנהלת הליך נגדה. נוכח טענות אלה, פנתה המבקשת מספר פעמים לבורר בבקשה כי ייתן גילוי מלא לגבי קשריו ולחלופין כי יסיים את תפקידו. הבורר דחה פניות אלה.

5.

נוכח דחיית בקשותיה, הגישה המבקשת בקשה שנייה לבית המשפט המחוזי להעברת הבורר מתפקידו. בית המשפט המחוזי דחה גם בקשה זו. תחילה עמד בית המשפט על כך שהבוררות מצויה בישורת האחרונה, לאחר שהתאפיינה בהתנהלות דיונית סבוכה בעיקר מצד המבקשת ועל כן נדרשים נימוקים כבדי משקל ומשכנעים להפסקתה בשלב זה. לאחר מכן פרש את התשתית הנורמטיבית החולשת על בקשה להעברת בורר מתפקידו וציין כי על מנת שתתקבל טענה כגון דא נדרש המבקש להוכיח "קיומו של חשש ממשי למשוא פנים". לבסוף, על פי אמת מידה זו, בחן בית המשפט את טענות המבקשת כולן ודחה אותן אחת לאחת בצורה מבוססת ומנומקת.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

6.

במסגרת הבקשה פרשה המבקשת יריעה רחבה, במסגרתה הפליגה, בין היתר, אל כללי ה- ABA

– הקוד האתי של לשכת עורכי הדין בארצות הברית, כללי ה- IBA ( International Bar Association Guidelines of Interest in International Arbitration ), ואל מערכות המשפט השבדית והצרפתית. בתמצית, נטען כי עובדת היותו של הבורר עורך דין מטילה עליו חובות מוגברות ועל בית המשפט המחוזי היה לבחון את התנהלותו לפי מבחן ההסתברות של פגיעה במראית פני הצדק ולא להחיל סטנדרט של חשש ממשי למשוא פנים . מעבר לכך, טענה המבקשת כי שגה בית המשפט כאשר בחן כל טענה לגופה ולא נתן דעתו למשקלן המצטבר של הטענות.

7.

דין הבקשה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטת בתי המשפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם הבקשה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 1520/19 ברנן נ' דרול , פסקה 7 (28.2.2019)). למרות ניסיונה של המבקשת לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, מדובר למעשה ביישום של ההלכות הקיימות בעניין העברת בורר מתפקידו ודי בכך להביא לדחייתה. בהקשר זה אעיר כי מקרים בהם עורכי דין פעילים משמשים כבוררים הם שכיחים ביותר וגם בקשות להעברתם מתפקידם מגיעות לפני בית משפט זה באופן תדיר (ראו לדוגמה: רע"א 7088/11 אלרוב נדל"ן מלונאות בע"מ נ' Hilton International Co.

(13.12.2011); רע"א 8570/11 מנורה מבטחים חברה לביטוח נ' Pacific Attiude Ltd.

(11.12.2011)).

8.

למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת לפיה היה על בית המשפט המחוזי לבחון את התנהלותו של הבורר על פי אמת המידה של "מראית פני הצדק". ככלל, אמת המידה לבחינת טענת פסלות המועלית נגד בורר היא אמת המידה שנקבעה בעניינם של שופטים – חשש ממשי למושא פנים, הנבחן באופן אובייקטיבי (ראו למשל: רע"א 6412/18 כהנמן נ' מרקוביץ (18.11.2018)). רק בנסיבות קיצוניות תהא הצדקה לפנות למבחן מראית פני הצדק גם כאשר לא מתקיים המבחן של חשש ממשי למשוא פנים (רע"א 296/08 ארטי-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל , פסקה 118 לפסק דינו של השופט י'

דנציגר (5.12.2010) (להלן: עניין ארט-בי ) ). בית משפט זה עמד על שלושה מצבים חריגים בהם יינתן ביטוי לעקרון מראית פני הצדק: הראשון , כאשר מראית פני הצדק נפגעה או עשויה להיפגע בצורה מוחשית וברורה; השני , כאשר ישנה עמימות עובדתית; השלישי , כאשר חזקת מקצועיותו של הבורר אינה ערובה מספקת לשמירה על מראית תקינות ההליך (ראו: רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה , פסקה 13 לפסק דינו של השופט י'

דנציגר (20.7.2009)). הדברים נכתבו במקור בקשר לפסלות שופט, אך הוחלו בהמשך גם על בוררים (עניין ארט-בי , פס קה 119 לפסק דינו של השופט י'

דנציגר ). המקרה דנא אינו נמנה על גדרם של מצבים חריגים אלה.

9.

מעבר לכך, עיון בטענותיה הפרטניות של המבקשת מגלה כי הבקשה אינה עומדת גם באמת המידה של מראית פני הצדק. בהקשר זה, טענה המבקשת כי משקלן הכולל של הטענות היה בו כדי להטות את הכף לעבר העברתו של הבורר מתפקידו, בבחינת הכמות יוצרת איכות. ברם, לא כך הדבר. למעשה, בענייננו ההיפך הוא הנכון. צירופן של טענות מן הגורן ומן היקב, חלקן ממוחזרות, בשלב מתקדם זה של הבוררות, מעורר חשד כי הבקשה לא הוגשה בשל אובדן אמון כן ואמיתי בבורר.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.