רע"א 34850-09-26 רע"א 34850-09-26

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' גורדון) מיום 4.9.2026 בת"א 38511-07-25, בה נדחתה בקשתה של המבקשת להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה.

עניינו של ההליך בתביעת המשיבים נגד המבקשת, במסגרתה הורה בית המשפט המחוזי כי ראיות הצדדים יוגשו בדרך של תצהירי עדות ראשית. לאחר שהמועדים להגשת תצהירי הצדדים נדחו מספר פעמים, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 17.8.2026 כי המבקשת תגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמה ואת ראיותיה עד ליום 11.10.2026, והבהיר כי לא יתקבלו בקשות לדחיות נוספות. בהמשך להחלטה זו, הבהיר בית המשפט המחוזי בהחלטותיו מיום 30.8.2026 ומיום 31.8.2026 כי על המבקשת להגיש ראיותיה במועד שנקבע וכי הארכה נוספת של המועד לא תאושר.

ביום 2.9.2026 הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד להגשת התצהירים, אשר נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' גורדון) מיום 4.9.2026. בית המשפט המחוזי הפנה להחלטותיו הקודמות בנושא, בהן התריע בפני המבקשת שלא תסתמך על האפשרות להארכה נוספת של המועד, והבהיר כי למבקשת ניתנה שהות הולמת להכנת ראיותיה.

על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי, ובהמשך לה בקשה לעיכוב המועד להגשת התצהירים והראיות עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. לטענת המבקשת, היה על בית המשפט המחוזי להביא בחשבון את ריבוי ימי החגים והשבתות שנכללו בתקופה שניתנה לה להכנת ראיותיה, במהלכם לא הייתה לה אפשרות לעבוד. עוד נטען כי היה על בית המשפט להתחשב בכך שהיא מייצגת את עצמה ואינה קוראת עברית, כך שהיא נדרשה לתרגם כל מסמך על מנת להתייחס אליו – משימה שהאריכה באופן ניכר את זמן ההכנה. כך גם נטען כי המבקשת נתקלה בבעיות גישה חוזרות ונשנות למערכת "נט המשפט", אשר צמצמו משמעותית את זמן ההכנה שנותר לה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי בהכרעה בבקשתה יש להתחשב בכך שטענות סף שהעלתה בתחילת ההליך לא הוכרעו; כי הליכי הגילוי והעיון לא קוימו כנדרש; ותצהירי המשיבים הציגו "עדי הפתעה" ופתחו חזיתות עובדתיות חדשות ומורחבות. עוד מפרטת המבקשת כי למרות ניסיונותיה הרבים היא לא הצליחה לקבל לידיה את הפרוטוקול המתוקן של הדיון שנערך, וכי הדבר מקשה עליה בהליך נושא בקשת רשות הערעור ובהליך אחר שהיא מנהלת מול המשיבים, בו לטענתה המשיבים הסתמכו על גרסה קודמת של הפרוטוקול.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו) קובע רשימה של החלטות שבהן לא תינתן רשות ערעור. הצו נועד למנוע את עיכוב ההליך המתנהל בפני הערכאה הדיונית וכן למנוע ניהול הליכים מיותרים בפני ערכאת הערעור. זאת, על יסוד ההנחה כי מדובר בהחלטות ביניים דיוניות, שערכאת הערעור כמעט ולא הייתה מתערבת בהן, וכי דחיית ההשגה עליהן לשלב הערעור על פסק הדין הסופי אינה פוגעת באופן מהותי בזכויות הצדדים (ראו: רע"א 63223-04-25 GANDY DIGITAL N.V נ' מוב דיזיין בע"מ, פסקה 16 (28.7.2026); רע"א 557/23 פלוני נ' ג'ונסון אנד ג'ונסון אינטרנשיונל, פסקה 6 (8.3.2023)).

בקשת רשות הערעור שלפניי מבקשת להשיג על החלטה לדחות בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית – החלטה אשר נכללת בבירור בגדרי הצו. כך, קובע סעיף 1(1) לצו כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים". אי לכך, דין בקשת רשות הערעור על ההחלטה להידחות.

אשר לטענותיה של המבקשת לעניין פגמים שנפלו לטענתה בהחלטות אחרות או בהתנהלות המשיבים, בהליך נושא בקשת רשות הערעור או בהליכים אחרים – טענות אלה חורגות מתחומי ההחלטה נושא הבקשה דנן, ועל כן אין זה המקום לבררן. מבלי להביע כל עמדה ביחס לטענות אלה, יובהר כי הן שמורות למבקשת והיא רשאית להעלותן בהליך מתאים, בכפוף לסדרי הדין הרלוונטיים.

סוף דבר: הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.