רע"א 349/00 אשר אורבס נ. יהודית אורבס

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום.

ברקע הדברים עומדים גירושיהם של המבקש והמשיבה, ופסק הדין עליו נסובה בקשת רשות הערעור דן בהתחשבנות הכספית ביניהם, ובשאלת סמכותו הנכרכת של בית משפט השלום לדון בנושאים ממוניים הנתונים, לכאורה, לסמכות בית המשפט למשפחה.

בבקשה שבפני טוען המבקש כי אין לו יכולת כלכלית לעמוד בהפקדת הערבון, מאחר שאיננו עובד, הוא מאושפז בדרך כלל בבית חולים פסיכיאטרי והוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות פסיכיאטרית בשיעור 100%, הוא מסוכסך עם בני משפחתו ואין מי שיערוב לו עבור הערבון. כן צירף לבקשה פרוטוקול מחקירת יכולת שנערכה לו בהוצאה לפועל.

המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה המפורטת צויין בין היתר כי המבקש היה בעליו של משק חקלאי במושב רמות השבים, אותו מכר, על-פי הנטען, בתמורה מופחתת כדי להתחמק מתשלום חובותיו למשיבה. עוד נטען כי המבקש מנהל מספר רב של הליכים נגד המשיבה, נמנע מתשלום חובות והוצאות שהוטלו עליו בפסקי דין, והוא תומך כספית באישה אחרת ובביתה, אך אינו משלם מזונות לגרושתו.

כן נטען כי סיכויי הערעור אינם טובים.

החלטתי לדחות את הבקשה מנימוקים אלו:

בנסיבות העניין, הבקשה כפי שהוגשה אינה מפורטת דיה, אינה נתמכת בראיות מספקיות ואין בה די כדי להוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית של המבקש לעמוד בהפקדת הערבון.

מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ומפרוטוקול חקירת היכולת המצורף לבקשה, עולה כי המבקש היה בעבר בעל חשבונות בנק ונכסים כספיים. כמו כן אין מחלוקת כי המבקש היה בעליו של משק חקלאי, אשר נמכר, והמבקש קיבל רק חלק מתמורתו. המבקש זכאי גם לזכויות הנובעות מהעברת מכסות ייצור של ביצים אל המושב בו התגורר (כאמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 7.12.99).

במצב זה, על המבקש רובץ הנטל להסביר ולהוכיח מה נעשה בכל רכושו, האם הוא זכאי לקבל סכומי כסף נוספים, וכיוצא בזה.

המבקש לא הוכיח כל זאת, ואין להסתפק באמירותיו הכלליות בבקשה ובתצהיר.

גם בנוגע לנכותו של המבקש ומצבו הרפואי אין די בחומר שבפני:

המבקש טוען כי הוא "מאושפז בדרך כלל", אך נמנע מלפרט מועדים כלשהם, ולא צירף מסמכים רפואיים התומכים בטענתו. כל שצירף הוא אישור המוסד לביטוח לאומי על קבלת קצב נכות זמנים, שנכנסה לתוקף כחודש לפני הגשת בקשה זו.

יתר על כן: בחקירת היכולת שנערכה לו בחודש דצמבר 1999 העיד המבקש כי הוא עובד ומשתכר, אם כי סכומי הכנסתו נמוכים.

לאור כל האמור לא עלה בידי המבקש להראות כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בהפקדת הערבון.

על כך יש להוסיף את העובדה שהמבקש חוייב בעבר בהוצאות משפט שטרם שילם, והמשיבה נאלצה לנקוט נגדו הליכי הוצאה לפועל. עובדה זו מגבירה את החשש שהמבקש לא ישלם גם הוצאות שייפסקו נגדו בהליך זה, אם ייפסקו.

נוכח כל האמור אני דוחה את הבקשה.

עם זאת אני מקלה על המבקש בכל הנוגע לתנאי ומועדי ההפקדה, ומאפשרת לו להפקיד את הערבון בשני שיעורים, הראשון בסך 10,000 ש"ח תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו למבקש, והשני בסך 10,000 ש"ח תוך שלושים יום נוספים.